סופרבול שנמשך חודש

טורניר המכללות כבר בסיבוב השלישי שלו, אבל הפעם משחקים הנערים לפני עצמם בעיקר. זה לא שהעיניים של הסקאוטים ושל כל מי שאוהב כדורסל פונות למקום אחר. זה פשוט שהפעם לא בטוח שיהיה למצטיינים בטורניר לאן ללכת.איום השביתה ב־NBA, שביתה שנראית כעת ודאית, הופך את כל נושא התעסוקה העתידית לפנטזיה, שעדיין קיימת כעת אבל בעוד רגע תיעלם.

אז נכון ששחקנים מסוימים יכולים להישאר שנה נוספת במכללות, אבל זה לא פשוט. לשחקן שהבריק בטורניר ורוצה ליהנות מזה, לא בטוח ששנה נוספת במכללות תעזור. ויש גם שחקנים שאין להם שנה נוספת. ונכון שיש אירופה ויש סוכנים שימצאו עוד פתרונות יצרתיים, אבל ללא ה־NBA, השחקנים האלה כבר לא יראו את המיליונים שהם כבר ממש הריחו. כל השחקנים שפנטזו על בחירה בסיבוב הראשון בדראפט, שמקנה להם חוזה מובטח של בין מיליון ל־5 מיליון דולר בעונה, יכולים לקוות לסיום מהיר של המו"מ בין איגוד השחקנים לליגה. אבל זה לא יקרה.

תדמית זולה

קימבה ווקר, קונטיקט צילום: רויטרס

טורניר המכללות היום הוא עסק של תדמיות. בראש התדמיות ניצבת האמונה שהקבוצות הקטנות יכולות להפתיע. זה נכון שיש בו הפתעות כמעט תמיד, אבל הוא מספק יותר תדמית של הפתעות מאשר הפתעות אמיתיות. בסך הכל, התוכניות הגדולות והחזקות מצליחות באופן מסורתי למלא את המקומות בפיינל־פור, ושיטת התגמול הכספי דואגת לכך שהן יישארו התוכניות החזקות והמפתות ביותר עבור תלמידי התיכון האמריקאים.

התדמית השנייה היא של ניקיון וחובבנות, ערכים ספורטיביים שעדיין לא הושחתו בידי הכסף הגדול, שמפוזר באופן כה חופשי במקצוענים. אלא שתוכניות הכדורסל הגדולות במכללות משקיעות ומכניסות המון כסף.

מחקר חשף בשנה שעברה כי תוכנית הכדורסל לגברים של דיוק מחזיקה בתקציב הגדול ביותר, נכון ל־2009 (13.87 מיליון דולר). פער ההוצאות בין דיוק ושאר קבוצות כדורסל המכללות במדינה הוא משמעותי: דיוק הוציאה לפחות פי שניים יותר על תוכנית הכדורסל שלה מאשר 330 אוניברסיטאות, מתוך 346 תוכניות הכדורסל בליגה הראשונה.

גם הבאות בתור לא חסכניות: תוכנית הכדורסל בעלת התקציב השני בגודלו היא של מרקט, 10.3 מיליון דולר, ואחריה של מישיגן סטייט עם 9.02 מיליון דולר. לואיוויל רביעית עם 8.62 מיליון דולר, קנטקי 8.6 מיליון דולר, וקנזס, הפייבוריטית של הנשיא אובמה לזכייה בטורניר השנה, הוציאה 8.2 מיליון דולר.

חובבני?

אבל לא רק הכסף כאן כבר מקצועני לחלוטין, גם החטאים הקשורים אליו, עד כי נראה שההבדל בין הספורט המקצועני לספורט "החובבני", הוא שבאחרון התשלומים הם מתחת לשולחן, ולא בגלוי. כולם מכירים את הבדיחות על חמשת המופלאים ("הפאב פייב") של מישיגן משנות התשעים: כאשר נבחר כריס וובר בדראפט 1993 במקום הראשון, צחקו עליו שהוא ייאלץ לספוג ירידה בשכר לעומת מה שקיבל מתחת לשולחן במישיגן.

אלא שהשנים עוברות והבעיות נותרות, ככל שתרבות "הניצחון הוא הכל" ממשיכה לדחוק את הערכים הספורטיביים. השנה המאמן ברוס פרל מטנסי נענש בחומרה והושעה בגין פרשת גיוסי שחקנים בניגוד לחוקי עולם המכללות, שכללו קיום ביקורי בית ושיחות טלפון רבות מהמותר במהלך ניסיונות גיוס של שחקני תיכונים. וכדי ללכלך את העסק קצת בפוליטיקה נתעבת, לפני כחודש נבחר בובי נייט להיכל התהילה של כדורסל המכללות, מאמן שעברו רדוף בשערוריות ואף באלימות כלפי שחקנים. כך שגם כאן תמצאו את אותם חוליים של עולם המקצוענות: החובבנות היא רק באופן התשלומים, לא בעצם קיומם.

דרק וויליאמס, אריזונה צילום: אי פי

בכל זאת שונה?

אבל טורניר המכללות ממשיך להצליח כאירוע אדיר בראש ובראשונה כי הוא נותן תזכורת לאמריקאים לגבי מעגל החברות החשוב ביותר שלהם. כל מי שהיה בקולג' תמיד יזכור את שנותיו שם, ובכל פעם שמפציע טורניר ההימורים של סלבריטאים ואוהדים מפציעים אף הם.

והצלחתו לאורך השנים של הטורניר מתבססת על כך, אבל יש לזכור כי הוא דומה יותר לסופרבול שנמשך חודש תמים, מאשר לפלייאוף של ה־NBA שנמשך חודשיים ושבו יכולה האלופה לשחק יותר מ־20 משחקים. כך, ככל שהשלבים מתקדמים, מושך אליו הטורניר יותר ויותר אוהדים שהם פחות ופחות אוהדי כדורסל אדוקים. ובעולם שבו אנשים פותחים טלוויזיה רק עבור ספקטקלים, יש לכך משמעות אדירה.

בנוסף, מכיוון שהוא פונה בראש ובראשונה לצעירים, על נטייתם לאימוץ טכנולוגיה, טורניר הכדורסל הוא אחד הקטרים של שימוש בניו־מדיה כדי להרחיב את מעגל הצפייה. לבסוף, קברניטיו משנים מעת לעת את מספר הקבוצות וזורקים עוד כמה שינויי פורמט, ששומרים על העניין ומרחיבים את מעגל האוניברסיטאות שיכולות לחלום על השתתפות בטורניר, על כל המשתמע מכך מבחינת גאווה והכנסות.

והתוצאה מובילה לחוזה טלוויזיה שמן במיוחד: רק לפני שנה, התאחדות ספורט הקולג' בארה"ב (NCAA) מכרה את זכויות השידור לטורניר הכדורסל ב־10.8 מיליארד דולר ל־14 שנה. ההסכם עם חברות CBS וטרנר ספורט הוא הגדול ביותר בכל הזמנים עבור ה־NCAA ושווה יותר מ־771 מיליון דולר בשנה (בממוצע). לשם השוואה, ההסכם הקודם הכניס לארגון 545 מיליון דולר בשנה. ואגב, אם הם היו מנהלים מו"מ היום, תחת השביתה בליגה של הגדולים, החוזה היה גדול עוד יותר.