מי פנוי ברמלה?
תחרות אלימה ושוביניזם קלאסי. ככה מגמדים בערוצים מסוימים את ההישגים המרשימים של אליצור רמלה באירופה
רק לפני קצת פחות משנתיים החליטו בערוץ הספורט להירתם לקידום ספורט הנשים בישראל, ולהקצות משאבים נכבדים לסיקור התחום ולעידודו. בהתחשב בהתייחסות הזניחה של הערוץ להישגיה המקצועיים המרשימים במיוחד של אליצור רמלה, קשה שלא לתהות לאן התנדפה ההבטחה. התשובה לכך טמונה, ככל הנראה, בהתייחסות התקשורתית הכוללת לספורט הנשים מצד אחד, ובתחרות האלימה בין גופי תקשורת הספורט המרכזיים מצד שני.
שאלת העניין והתרנגולת
חוקרי תקשורת מנסים זה שנים ארוכות לפענח ולהגדיר מהם השיקולים המניעים את עורכי החדשות בהחלטותיהם לבחור דווקא בנושאי סיקור מסוימים, או לחלופין, להתעלם מנושאים אחרים.
ההסברים המקובלים נעים בציר רחב יחסית, ובמידה רבה התשובה לכך תלויה בזהות המשיב. כך למשל, עורכים (ועמם נמנים גם רוב צרכני התקשורת) נוטים לתפוס ולתאר את עבודתם כשיקוף של המציאות. ההנחה בבסיס הדברים היא כי תפקידם של העיתונאים הוא להציג אירועים בצורה אובייקטיבית, כמעין תמונת מראה למציאות. לכן, טענות ביחס לסיקור משני של מגזר מסוים צריכות להיות מופנות לחברה ולא לתקשורת, שרק משקפת את המצב.
בהתייחס לספורט הנשים, בקרב עורכי הספורט מקובלת התפיסה כי הענף עצמו זוכה לעניין חברתי מוגבל, שמתבטא בין השאר במיעוט צופים באירועים, ועל כן הסיקור התקשורתי לא יכול לחרוג מאזכורים בודדים. מובן כי בכך מתעלמת התקשורת מתפקידה המרכזי בשימור המצב. יתרה מכך, מעניין לראות כי טענת השיקוף שפועלת כשמדובר בספורט הנשים, מאבדת מערכה פעמים רבות כשמדובר בספורט הגברי. משחקי כדורסל גבריים ומשחקי נוער בכדורגל מסוקרים דרך קבע, גם כאשר מספרם של הצופים במגרש מועט.
שי דורון ולירון כהן מנבחרת ישראל. ערוץ הספורט דווקא קידם את הספורט הנשי עד שאתר וואן רכש את הזכויות לליגה צילום: יוסי רוט
איך בוחרים מה לסקר?
פרשנויות מכיוונים אחרים יצביעו על המקצוענות העיתונאית כמי שמכתיבה את תכני החדשות. העיתונאים, עפ"י הגישה הזאת, אינם סוכנים פסיביים, אלא אנשי מקצוע שרוכשים קנה מידה מקצועי לשיפוט של המציאות, ועל בסיסו מקבלים את החלטותיהם. עיתונאי יידע לזהות סיפור טוב, יבחין בין מרואיין טוב ומשעמם ובין אירוע משמעותי לטפל. בהקשר הזה מוכרת הטענה כי כדורסל הגברים, למשל, איכותי יותר ואינטנסיבי יותר בהשוואה לכדורסל הנשים - שהרי אין ויכוח על היתרון האתלטי והפיזי שיש לענף הגברי.
לכן עיתונאים יעדיפו לסקר את הגורם המשמעותי יותר, מתוך שיקול מקצועי (למשל, על בסיס טענות שהקצב של המשחק הגברי מתאים יותר למדיום הטלוויזיוני). הביקורות לכך יתהו מי קבע שאתלטיות ואגרסיביות בהכרח חשובים יותר מערכים אחרים, כמו תחרותיות או אסתטיקה, שהנם חלק מהותי מהספורט ובולטים לעתים בספורט הנשי יותר מהספורט הגברי המקביל.
הסבר נוסף לבחירת נושאי הסיקור נובע מלחצים חוץ־מערכתיים המופעלים על ארגוני התקשורת. התנאים הקפדניים שמציב למשל הרגולטור לשוק התקשורת, מנתבים את גופי התקשורת להדגשת תכנים מסוימים על פני אחרים. החלטת ביהמ"ש לחייב את רשות השידור לשדר משחקים מסוימים של קבוצות כדורסל נשיות במפעלים אירופיים, היא דוגמה בולטת לכך.
ובתוך כל זאת, ההסבר החביב על חוקרי תקשורת ביחס לשיקולי הברירה התקשורתיים מתמקד באילוצים הארגוניים של מערכות החדשות. ההחלטה של ארגון התקשורת לפרוס את כתביו בצורה כזאת או אחרת, בהתאם למגבלות ולאילוצים שגם כך קיימים, היא זו שמכתיבה את מה שנתפס כחדשות. מובן וטבעי כי המקום שבו יימצאו כתבים יהיה גם המקום שממנו יגיעו החדשות. ההחלטה בעניין פריסת כוח האדם, שמושפעת בעיקר משיקולים כלכליים, בעצם מקבעת את מבנה החדשות. לכן, מרגע שמערכת חדשות תגדיר שלכל קבוצת כדורסל בליגת־העל לגברים יהיה כתב אחד האחראי על סיקורה - בזמן שכתב אחד בלבד יהיה אחראי על סיקור ליגת הנשים כולה יחד - אין זה מפתיע שמרבית החדשות יגיעו מהכיוון הגברי.
מקידום להתעלמות
אחד האילוצים הארגוניים המשמעותיים הוא התחרות בסביבה התקשורתית, והצורך של גופי התקשורת לקדם את האינטרסים הארגוניים שלהם. נראה כי במקרה של אליצור רמלה וערוץ הספורט, ההסבר הזה מקבל משמעות מוחשית. העובדה שזכויות השידור של ליגת הנשים הישראלית בכדורסל עברו לידיים של ערוץ הטלוויזיה החדש של ONE, שינתה לחלוטין את גישתו של ערוץ הספורט, שעבר מעידוד וקידום להתעלמות צורמת.
היחס בין ההישגים של קבוצת הכדורסל מרמלה לבין הסיקור התקשורתי שמעניק מי שרואה עצמו כבית של הספורט הישראלי, הוא כמעט בלתי נתפס. ממש פסע לפני גמר היורוקאפ, זוכה ההישג להתעלמות מוחלטת של הערוץ בחלק ממהדורות החדשות (למשל לאחר העפלה לרבע הגמר). במשחק חצי הגמר הראשון בשבוע שעבר, האירוע כלל לא אוזכר ב"יציע העיתונות", מתוכניות הדגל של ערוץ הספורט; ויתרה מכך, הוא גם לא זכה, במהלך המשחק, לשום התייחסות באתר הערוץ ובכלל זה בלוח התוצאות, שמעדכן את האירועים בזמן אמת!
ההתנערות המהירה והמוחלטת של אמצעי התקשורת מתחום שעד לא מזמן טופח על ידו, מזכירה, למי שעוד צריך תזכורת, את ההשלכות של תחרות שנראית לעתים עבור ארגוני התקשורת חשובה יותר מכל דבר אחר.
ד"ר אילן תמיר הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת הספורט באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
