חלון ראווה לעולם

בתוך ארצות הברית, ההיררכיה ברורה לגמרי, בטח היום, אחרי עוד שנה שוברת שיאים בפוטבול: ה־NFL היא הליגה המקצוענית הפופולרית ביותר, ליגת הבייסבול (MLB) שנייה, NBA שלישית וליגת ההוקי המקצוענית (NHL), רביעית. אפשר לראות את זה בנתוני הכנסות, בשווי המועדונים וברייטינג. אבל כשמגדילים את הספקטרום ובוחנים את הליגות האלה בראייה עולמית, הסדר משתנה. משחקי האולסטאר שכל אחת מארבע הליגות האלה מקיימת מספקים זווית מעניינת לכך.

דוויין ווייד במשחק האולסטאר בשנה שעברה בדאלאס. השנה מגיעים לסטייפלס סנטר צילום: אי פי אי

מבליטים תופעות

הסיבה שמשחקי האולסטאר, מסורת אמריקאית שראשיתה בתחילת המאה הקודמת, מספקים זווית שונה בהסתכלות הכלל־עולמית היא כפולה; א. כיוון שהם מרכזים את כל הכוכבים הכי גדולים של הענף, הם אמורים לגרור יותר עניין מבדרך כלל, מה שבכל מקרה עוזר להבליט תופעות שהליגה רוצה להבליט. ב. משחקי האולסטאר, על האופי הקליל והלא תחרותי שלהם, חושפים את זהותו האמיתית של הספורט ומה כוח המשיכה הגדול שלו.

התופעות האלה באות לידי ביטוי במיוחד כשמדובר בליגת הפוטבול המקצוענית. עונת 2010, שהסתיימה לפני כשבועיים עם הסופרבול בדאלאס, היתה העונה הטובה ביותר בתולדות ה־NFL מבחינת נתוני צפייה. כל השיאים נשברו ולראשונה המשחק המרכזי היה השידור הכי נצפה באותו הערב בכל אחד מ־17 השבועות של העונה. בתוך כך, משחק האולסטאר האחרון — הפרו בול — שנערך זו השנה השנייה ברציפות שבוע לפני הסופר בול (בעבר היה נערך שבוע אחריו), המשיך את המגמה של עונת 2010, עם כ־13 מיליון צופים בממוצע לאורך המשדר, מה שהפך אותו לפרו בול הנצפה ביותר זה 14 שנה — קפיצה של כמעט 50% בהשוואה ל־8.8 מיליון שראו את המשחק של 2009.

אלא שהפרו בול, למרות נתוני הצפייה המרשימים, הוא בעיקר מושא להרבה מאוד בדיחות בארה"ב. כי משחק פוטבול רגיל מתגאה קודם כל במחויבות חסרת הפשרות, בלחימה חסרת הרחמים ובקשיחות האינסופית, והעובדה היא שדבר מאלה לא בא לידי ביטוי, ולו לרגע קט, במשחק הפרו בול הקליל. זה גורם לאוהדים רבים לזלזל בו. אותם 13 מיליון צופים — נתון ש־99% מיתר משדרי הטלוויזיה בארה"ב היו הורגים בשבילו — הם בסך הכל לא הרבה יותר מחצי ממה שהמשחק המרכזי (סאנדיי נייט פוטבול) צבר בממוצע בעונה האחרונה.

אין מה להשוות

לשם השוואה, 9 האינינגים הראשונים באולסטאר האחרון של ה־MLB צברו 9.3% רייטינג בממוצע לאורך המשדר, כ־12 מיליון צופים המהווים עלייה של 365% לעומת מה שמשחק ממוצע צבר לאורך העונה באותה רשת משדרת (FOX).

האולסטאר של ה־NBA זכה ל־3.8% בממוצע, 245% יותר מאשר יותר ה־1.1% שמשחק עונה רגיל באותה רשת (TNT) מושך בממוצע באותה עונה. בהוקי, רוב הזמן נתוני הצפייה של האולסטאר מכפילים גם הם את נתוני הצפייה של המשחקים המרכזיים המשודרים ברחבי ארה"ב.

בעצם, ה־NFL היא היחידה מבין ארבע הליגות המקצועניות בארה"ב שמשחק האולסטאר שלה מרחיק צופים. ובעוד את הסופר בול אפשר היה לראות ברחבי העולם הודות לערוצים מקומיים רבים ששידרו אותו, הפרו בול יוצא מגבולות ארה"ב אך ורק בחסות ערוצים אמריקאיים וזוכה לאפס התעניינות עולמית.

קשרי חוץ

שתי התופעות האלה —אפס התעניינות ברחבי העולם והתעניינות נמוכה מבמשחק ממוצע — הן בלעדיות לפוטבול. ב־MLB, למשל, יודעים היטב עד כמה המשחק שלהם פופולרי בקרב אוכלוסיות היספאניות, בקריביים וביפן בעיקר, ולשם כך קיימת חטיבה שלמה הנקראת MLBI — ה־I מייצגת אינטרנשיונל. החטיבה הזו, שמטפלת בכל מה שהוא MLB מחוץ לארה"ב, דואגת שהמשחק יימכר וישודר בכל רחבי העולם. וכך, משחק האולסטאר של ליגת הבייסבול משודר בשנים האחרונות ביותר מ־200 מדינות וביותר מ־20 שפות. MLBI דואגים להעביר אותו ישירות ליותר ממיליון חיילים אמריקאים וקנדים הנמצאים ברחבי העולם, גם אם הם בלב ים או באמצע המדבר.

המהלך שמצביע יותר מכל על המחויבות של ה־MLB לצופים הבינלאומיים שלה הוא העובדה שהליגה מספקת למדינות שונות פידים שונים, ונפרדים, של השידור. המשמעות היא שכל מדינה שמקבלת פיד כזה, בעיקר מדינות היספאניות ויפן, יכולות לעשות בשידור שימוש טוב יותר כדי למצות את הפוטנציאל של השוק המקומי תוך התמקדות בשחקנים הזרים. תארו לכם את עמרי כספי משחק באול סטאר של ה־NBA כשהגוף המשדר בישראל יכול להראות אותו בחלקים גדולים מהמשחק, להעלות למסך שקופיות הנוגעות לו, לשבץ גרפיקות פרסומיות ייחודיות על המסך וכדומה.

משחק האולסטאר של ה-NHL. הליגה הכי יצירתית צילום: איי אף פי

אטרקציות על הקרח

ליגת ה־NHL, שנהנית העונה מרייטינג משופר, גם הודות לתשומת הלב שמשך טורניר ההוקי באולימפיאדת החורף האחרונה, עושה גם היא מאמצים להפיץ את משחק האולסטאר שלה ברחבי העולם, והמשחק האחרון הגיע ליותר מ־150 מדינות באירופה, המזרח התיכון, אסיה, אוקיאניה והקריביים, עם צוותים זרים ממדינות בעלות השפעה אמריקאית גדולה כמו יפן, מקסיקו ואוסטרליה שנוכחים באולם.

ההייפ הגדול סביב המשחק נבע גם משיטת בחירה חדשה (קפטנים שבשידור ישיר בוחרים את חבריהם לקבוצה), אבל גם מכך שאחרי הכל, בהרבה מאוד מדינות הוקי הוא מענפי הספורט הפופולריים ביותר (צ'כיה, רוסיה, שבדיה, פינלנד, סלובקיה, גרמניה ועוד), בליגה משחקים עשרות שחקנים זרים וחלק גדול מהם נבחר לאולסטאר, שבעבר הפגיש את נבחרת צפון אמריקה עם נבחרת יתר העולם.

הכי גדול. מחוץ לארה"ב

בלילה בין ראשון לשני ייערך בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס האולסטאר של ה־NBA, שהוא — עוד יותר ממשחקי הכוכבים בהוקי ובבייסבול —לא רק יכול להיות תצוגה של מהלכים התקפיים מרהיבים, אלא זה גם בדיוק מה שהצופה מצפה לראות. כי בעוד שמהלך התקפי מרהיב בפוטבול מחייב התגברות על הגנה מעולה (שלעולם לא תמצא את מקומה בפרו בול), בכדורסל, למשל, מתפרצת עם מסירה מאחורי הגב ואלי הופ הן פעולות אסטתיות ומעוררות שהקהל צמא להן. מה שהופך, בפוטנציה, את משחק האולסטאר של ה־NBA לאירוע חובה.

הסיבה הזו, לצד השיווק הבינלאומי האגרסיבי של דייויד סטרן ב־25 השנים האחרונות, והפופולריות הגדלה של המשחק בכל רחבי העולם בזכות אירועים מכוננים כמו נבחרת החלומות המקורית (1992) או לקיחתו של יאו מינג במקום הראשון בדראפט (2002), הופכים את משחק האולסטאר של ה־NBA לאולסטאר האמריקאי הכי גדול מחוץ לארה"ב. הוא משודר ביותר מ־210 מדינות ובלמעלה מ־40 שפות, עם עשרות צוותים בינלאומיים שפוקדים את האולם לאורך כל סוף השבוע. השנה, בזכות העונה הטובה שעוברת על ה־NBA, אמורה גם להיבלם השחיקה ברייטינג של המשחק בתוך ארה"ב. מה שיהפוך את הסטייפלס סנטר, לפחות לערב אחד, למרכז התעניינות כלל־עולמי. משהו שה־NFL לעולם לא תשיג. לא שזה מזיז לה.