למצוא את הגליץ' במטריקס

כתבו "Moneyball" בגוגל ניוז. התוצאות יהיו מאות מאמרים, תשעה מכל עשרה נוגעים לליברפול ולכדורגל האירופי. אותה פעולה לפני שנתיים היתה מעלה הרבה פחות תוצאות, ורוב מכריע מהתוצאות שהיו עולות היו קשורות דווקא לבייסבול. איך זה יכול להיות? ובכן, זה רק הגיוני, שכן "מאניבול" זה בכלל שם של ספר על בייסבול שפורסם כבר ב־2003, ככה שלמרות חדשנותו - שיא ההתלהבות התקשורתית ממנו כבר מאחוריו.

את הספר כתב מייקל לואיס - מהכותבים החדים והמשפיעים של הדור הנוכחי באמריקה, שבדרך כלל מנתח את המציאות ואת החברה האמריקאית דרך עניינים שקשורים לכלכלה - והוא חושף כיצד קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס (אייז) מצליחה להתמודד בצמרת שנה אחרי שנה אף שהתקציב שלה הוא מהקטנים בליגה. הפילוסופיה שהנחתה אתבילי בין, הג'נרל מנג'ר של אוקלנד, זכתה לכינוי "מאניבול", והיא שהקנתה לספר את שמו.

ג'ון הנרי. יביא את השיטות המדעיות של הבייסבול לכדורגל צילום: בלומבג

שינוי מחשבתי

הפילוסופיה הזו כוללת כמה עקרונות לניהול קבוצת ספורט מקצוענית וכולם משרתים מטרה אחת: כיצד לנצל את חוסר היעילות של השוק כדי למצוא את השחקנים הטובים ביותר לקבוצה שלך בכמה שפחות כסף. הליבה של הפילוסופיה הזו היא שיטה ייחודית לספירה וניתוח של סטטיסטיקות, שנקראת "סייברמטריקס", והעדפה שיטתית של מספרים (אובייקטיביים) על פני דעות (סובייקטיביות). בילי בין לא גילה ולא פיתח את הנוסחאות האלה - הן היו קיימות במחתרת עשרות שנים והראשון לשכלל אותן ולהוציאן לאור היה ביל ג'יימס בסוף שנות השבעים - אבל בין היה הראשון שניהל מועדון בייסבול מקצועני לפיהן. הוא היה הראשון שנתן לחנון עם מחשב ותואר במתמטיקה לקבל את ההחלטות, על חשבון הסקאוטים הוותיקים.

לאורך העבודה, שמתוארת בספר באופן מעורר השתאות, הלכו ועוצבו יתר העקרונות של המאניבול: איך ששחקן נראה לא משנה דבר, בניגוד למה שחושבים מגלי כישרונות - פעמים רבות בין היה מתלונן על סקאוטים שבוחרים שחקנים בגלל איך שהם נראים ("אתם מנסים למכור ג'ינסים או למצוא שחקן בייסבול?", היה שואל) ; לעולם לא לשלם לשחקן הרבה כסף בשביל מה שהוא עשה בעבר אם לא נראה לך שהוא יוכל לעשות זאת גם בעתיד; תמיד למכור כשמציעים לך הרבה כסף בשביל שחקן; לא לדאוג ממה אנשים יגידו כשתבצע עסקאות שאף אחד אחר לא היה חושב לעשות; ועוד ועוד.

התוצאות של השינוי במחשבה: אוקלנד רשמה עונה חיובית כבר ב־1999, ב־2000 עד 2003 היא הגיעה לפלייאוף (ובבייסבול רק 8 מ־30 זוכות לכבוד), והיא עשתה זאת עם התקציב הנמוך בליגה כשהיא משלמת פחות על משכורות על כל ניצחון שהיא משיגה מאשר כל קבוצה אחרת. בליגה בלי תקרת שכר כמוה־MLB מדובר בתופעות חסרות תקדים.

חצה את האוקיינוס

עם הזמן, השיטות של בין דלפו לעוד כמה קבוצות, גם בגלל שאנשים שעבדו אצלו עברו למועדונים אחרים. ב־2002, קצת לפני שפורסם הספר, ג'ון הנרי (שהיה קורא את ספריו של בילי ג'יימס) וטום וורנר רכשו את בוסטון רד סוקס, מהקבוצות העשירות והאהודות בארצות הברית. באותה שנה הם מינו את ת'יאו אפשטיין, בוגר ייל בן 28, לג'נרל מנג'ר הצעיר בתולדות הליגה. מה שהם עשו בבוסטון, בגדול, היה מאניבול עם כסף: במקום למצוא את השחקנים הכי טובים במסגרת התקציב המוגבל, הם מצאו את השחקנים הכי טובים - על פי אותם עקרונות סטטיסטיים. ב־2004 בוסטון זכתה באליפות ראשונה אחרי "קללה" של 86 שנה. ב־2007 היא הוסיפה עוד אחת. ב־2010 וורנר והנרי רכשו את ליברפול.

החלתם המצופה שלחוקי הפייר פליי הפיננסי בכדורגל האירופי מעלה משמעותית את חשיבותה של התנהלות כלכלית ומקצועית נכונה. הגעתם של אנשי עסקים וספורט אמריקאים בעלי היסטוריה מוכחת כבעלי קבוצת ספורט מוצלחת אמורה להקנות לליברפול יתרון גדול בשנים הקרובות. בזמן שיתר קבוצות הפאר בעולם, שמתנהלות לפי גחמותיהם של בעלים עשירים (מנצ'סטר סיטי, צ'לסי, אינטר, מילאן ועוד) או נהנות מהטבות חוזרות ונשנות של בנקים מקומיים (ברצלונה וריאל מדריד), יצטרכו להתרגל לניהול שונה - ליברפול תוכל ליהנות ממקדמה גדולה.

סן פרנסיסקו ג'איינס, האלופה שגם השתמשה בשיטת מאניבול. האם הליבה של המאניבול, הסייברמטריקס, יכולה בכלל לעבוד בכדורגל? צילום: איי אף פי

יש אובייקטיביות?

אבל זה בדיוק הזמן לשאול: האם הליבה של המאניבול, הסייברמטריקס, יכולה בכלל לעבוד בכדורגל? האם יש דרך סטטיסטית אובייקטיבית שלפיה ניתן לנתח שחקני כדורגל, כמו שאפשר לעשות לשחקני בייסבול?

לפני כשנה נערך בבית הספר לעסקים "סלואן" (ב־MIT) פאנל שנקרא "מה שחנונים לא מבינים: מגבלות המאניבול", שבו השתתפו מייקל לואיס, ביל סימונס (כתב הבית של ESPN), מארק קיובן (הבעלים של דאלאס מאבריקס), דריל מורי (הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס), ג'ונתן קראפט (נשיא ניו אינגלנד פטריוטס ובנו של הבעלים רוברט קראפט) וביל פוליאן (נשיא אינדיאנפוליס קולטס). הסיבה שהיו שם אנשי כדורסל ופוטבול אבל לא אנשי בייסבול חושפת את המסקנה העיקרית מהפאנל: בבייסבול ברור שזה עובד, כי אם מפשיטים אותו מגלים ענף יחידני שבו הכל מדיד, במסווה של ספורט קבוצתי.

בכדורסל, ענף שבו לאינדיבידואל השפעה גדולה על המתרחש, זה יכול לעבוד - אפשר לנתח שחקן בצורה אובייקטיבית, עד רמה מסוימת. לעומת זאת בפוטבול - משחק שבו כל שחקן תלוי בכל רגע נתון במה ש־21 שחקנים אחרים עושים על המגרש, בתרגילים שמאמני הקבוצות קבעו, במזג האוויר, באיכות המגרש ועוד – אין שום דרך סטטיסטית יבשה שבה ניתן להסיק מעברו של שחקן מה יהיה ערכו המדויק בקבוצה הבאה שלו. בקושי אפשר לדעת מה הוא יעשה במשחק הבא, או בהתקפה הבאה.

כדורגל, מהבחינה הזו, דומה יותר לפוטבול, ואף שאלמנט האינדיבידואליות בו גדול מאשר בפוטבול, ההשפעה הזו מבוטלת על ידי אלמנט המקריות. בעשור האחרון מתקיימים עשרות ניסיונות "למצוא" את הסייברמטריקס של הכדורגל. חברות פרטיות מנתחות משחקי כדורגל למוות, ממציאות נתונים ומחפשות דרכים חדשות לנתח אותן. בינתיים, ההצלחה שלהן מוגבלת. בנוסף, דמיאן קומולי, האחראי על אסטרטגיית רכש של ליברפול, הוא חבר של בין וטוען כי מאניבול קשה יותר ליישום בכדורגל אבל אפשרי. "אחד הדברים שחייבים להביא בחשבון זה שבבייסבול ביצועיו של שחקן רוב הזמן יציבים לאורך המשחק - בניגוד לכדורגל, בו העייפות משפיעה מאוד ככל שהמשחק מתקדם. כך שכל המדדים משתנים בהתאם לאיך שהמשחק מתפתח".

בכל מקרה שוק הכדורגל העולמי הוא הזדמנות טובה מדי מכדי לוותר עליה: הוא גם שוק מאוד לא יעיל שסובל מאינספור הנחות מוטעות בתהליך בחירת השחקנים, גם שוק מפוצץ בכסף שמנוהל בצורה נוראית בכמעט 100% מהמקרים, וגם שוק שייכנס בקרוב לעידן של חוקים שינסו לחנך מחדש את כל מי שמעורב בו.

ככה שמי שיפצח את הקוד הסטטיסטי של הכדורגל ינצל את המרווחים של חוסר היעילות של השוק וישיג לעצמו מקדמה עצומה.

נכון לעכשיו, לליברפול, לצד ארסנל (בזכות ארסן ונגר, שהשתתף לפני כחצי שנה בפאנל עם בילי בין בלונדון) וטוטנהאם (שבילי בין הוא אוהד שלה וכבר נפגש עם אנשיה) יש את הסיכוי הכי טוב להיות מהראשונות שעושות את זה. עכשיו רק צריך שפלאטיני יעמוד על שלו מול כל היתר.