האם קבוצות ענק לא יורשו לשחק בליגת האלופות?

אדריאנו גאליאני, סגן נשיא מילאן, סיכם את התחושה שהרגישו באירופה לנוכח ההוצאות והטיימינג של צ'לסי בתום חלון ההעברות של ינואר — כ־75 מיליון ליש"ט על שני שחקנים ביום שבו הודיעו על הפסד שנתי של 70 מיליון ליש"ט: "זה מטורף", אמר. אפילו באופ"א הוציאו הודעה שהם מודאגים מההחלטה של רומן אברמוביץ' לממן עוד עונה של הפסדי ענק.

האם צ'לסי (הפסד של 70.9 מיליון ליש"ט בעונת 2009/10 וצפי להפסד גדול יותר בעונה הנוכחית) ומנצ'סטר סיטי (הפסד של 121 מיליון ליש"ט בעונה שעברה וצפי להפסד גדול יותר בעונה הנוכחית) יכולות בכלל לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי, שמאפשרים הפסד של 45 מיליון יורו (עם מספר הנחות תלויות, ועדות ושיפור בחשבונות) בשנתיים הבאות? האם בכלל הקבוצות הללו יכולות להישאר תחרותיות ברמות הגבוהות ביותר אם יקוצצו עשרות אחוזים מהתקציבים? האם יוכלו להרים את ההכנסות מספיק כדי לעמוד בעלויות האדירות של המשכורות?

בונים על "מחיקת" חוזים

צ'לסי ומנצ'סטר סיטי מודעות לתקנות הפייר פליי הפיננסי של אופ"א, שמפורטות על פני 85 עמודים. מועדונים רשאים להפסיד בסך הכל 45 מיליון יורו בתקופת הבדיקה (Monitoring Period) בעונת 2011/12 ועונת 2012/13 יחד. מועדונים רשאים "למחוק" הפסדים שנובעים ממחויבויות שנחתמו לפני יוני 2010, ואם הם מראים שיפור בספרי החשבונות שלהם. אם הם לא יראו יכולת להעמיד תקציב מאוזן, ייתכן שהסנקציות שאופ"א תנקוט יהיו איסור להחתים שחקנים או אפילו לשחק בטורנירים של אופ"א — ליגת האלופות או ליגת אירופה.

בצ'לסי משוכנעים כי יעמדו בתנאים הפיננסיים של הפייר פליי הפיננסי. זה בגלל עלייה בהכנסות מחסויות ומחירי כרטיסים גבוהים יותר. בנוסף, בזכות עזיבת שחקנים כגון מיכאל באלאק, ג'ו קול, ג'וליאנו בלטי, ריקרדו קארבליו ודקו, צ'לסי הורידה 20 מיליון ליש"ט בשכר שנתי. גם בקיץ הזה צפויים לעזוב שחקנים. אבל הקבוצה הוסיפה לעצמה את פרננדו טורס, שמלבד עלות של 50 מיליון ליש"ט יעלה לרומן אברמוביץ' 45 מיליון ליש"ט בשכר. ודויד לואיש מבנפיקה גם לא זול בעלות, שתתפרס על כמה שנים, ובשכר. ובצ'לסי מתכננים "הצערת" הסגל, עם שחקנים כגון אדן האזארד מליל, מארק האמשיק מנאפולי, ורומלו לוקאקו מאנדרלכט. כולם צעירים, כולם יקרים. לא מובן מה חושבים לעצמם בצ'לסי? שהמשכורות של דידייה דרוגבה, פרנק למפארד, ג'ון טרי — כולם מרוויחים יותר מ־100 אלף ליש"ט בשבוע — ייעלמו? שימצאו קונה לניקולאס אנלקה? שמייקל אסיין, ג'ון אובי מיקל, יוסי בניון, יורי ז'ירקוב, אשלי קול, פטר צ'ך ועוד יסכימו לקיצוץ בשכר? פשוט לא מובן. ג'ון טרי, הקפטן, בירך על ההשקעות וטען ל"הכרזת כוונות רצינית של צ'לסי"; אבל עדיין לא ברור איך המועדון, שמאז שנרכש על ידי רומן אברמוביץ' ב־2003 לא סיים אפילו עונה אחת עם תקציב שקרוב להיות מאוזן, יכול להתאזן תקציבית בשתי העונות הקרובות. "כולם מנסים לאזן את הספרים שלהם ואז צ'לסי מחזקת את עצמה כמו משוגעת", אמר אדריאנו גאליאני. אופ"א טענה כי "ההעברות הללו ישפיעו על הספרים". ארסן ונגר טען שצ'לסי "צבועה". "לא יכול להיות שהם מודיעים על הפסד של 70 מיליון ליש"ט בבוקר, ומוציאים 75 מיליון ליש"ט על שחקנים בערב".

פרננדו טורס. עלותו עומדת על 95 מיליון ליש"ט צילום: איי אף פי

התחמשות אחרונה

אופ"א לא תוותר לצ'לסי או למנצ'סטר סיטי. היא העיפה 27 מועדונים בין השנים 2005 ל־2011, שלא עמדו בתנאי הרישיון שלה. הפרמיירליג — בעיקר בגלל ההוצאות של מנצ'סטר סיטי, צ'לסי, אסטון וילה וליברפול — הוציאה 250 מיליון ליש"ט על רכש בינואר 2011. יותר מכל ההוצאות של הקבוצות באיטליה, ספרד, גרמניה וצרפת יחד. התחמשות אחרונה לקראת הפייר פליי הפיננסי? כנראה. אבל לפי החישוב, אם רומן אברמוביץ' לא היה פותח את פנקס הצ'קים שלו, ההוצאה נטו על השחקנים של כל קבוצות הפרמיירליג בינואר היתה עומדת על 20 מיליון ליש"ט. פחות מ־30 מיליון הליש"ט שהוציאו בשנה שעברה.

כשבודקים את ההעברות הגדולות של העונה, אפשר לראות בבירור שהפרמיירליג היתה הליגה המשמעותית ביותר בשוק ההעברות. שמונה מעשר ההעברות הגדולות ביותר נעשו על ידי קבוצות אנגליות. רוב ההעברות היו בין קבוצה באנגליה לקבוצה אירופית. מנצ'סטר סיטי אחראית לשש מ־25 ההעברות הגדולות העונה. צ'לסי לשלוש. ליברפול לשתיים. אברמוביץ' "אחראי" לשתיים מהגדולות ביותר. ללא ההוצאה של 50 מיליון ליש"ט על טורס, ליברפול לא היתה מוציאה 36 מיליון ליש"ט על אנדי קארול.

שחקני ארסנל. אופ"א הצביעה על הקבוצה כדוגמה לקבוצה שמנוהלת היטב צילום: אי פי אי

הבנה מאוחרת?

עם זאת, רוב הקבוצות באנגליה כבר הבינו שההשקעה הגדולה צריכה להיות על שחקנים צעירים — טיפוח נוער ומערכת אבל גם רכישת שחקנים צעירים. וזה הביא למסע התחמשות בקטינים, שמועדוני כדורגל פועלים בו בציניות רבה. מציעים לקטינים ולהורים שלהם כסף אדיר, מחשבים, גאדג'טים, מכוניות — לעתים בתים. פונים אליהם ולהורים שלהם במהלך משחקים, מתקשרים אליהם, שולחים לביתם סוכנים, ספונסרים ומתווכים אחרים, ואפילו פונים ישירות לשחקנים דרך דף הפייסבוק שלהם. והקרב הזה יהפוך ליותר אגרסיבי. גם בגלל הפייר פליי הפיננסי, שמפחית את היכולות הכלכליות להשקיע בשחקנים מבוגרים ומאפשר הוצאה בלתי מוגבלת על פיתוח הנוער. מהבחינה הזאת הוא יהפוך רכישת שחקנים למותרות ואקדמיה בריאה לחובה. ארסנל, שיש לה 56 שחקנים שרשומים כשחקנים מתחת לגיל 21, היא הקבוצה שאופ"א טוענת כי צריכה לשמש כדוגמה לכל הכדורגל באירופה, מבחינת השקעה בנוער והתנהלות כלכלית. "השקעה בנוער היא מרכזית ליכולת שלנו להרוויח", אומר איבן גאזידיס, מנכ"ל ארסנל. "ההשקעה הזו נתנה לנו יציבות וביטחון. והיא גם יוצרת גאווה בכך שאתה יוצר את ההצלחה של עצמך". זה גם מוביל לבריחת כישרונות ממועדונים קטנים למועדונים גדולים. סוכנים נכנסים לעסק בשצף קצף. לג'ק ווילשר, כוכב ארסנל בן ה־19, היו כבר שלושה סוכנים שונים.

אגב, הגאווה שגאזידיס מדבר עליה עשויה להפוך את מחלקות הנוער למקור הכנסה נוסף. כך למשל, כשארסנל נפגשה עם צ'לסי בסטמפורד ברידג', יותר מ־8,000 איש הגיעו למשחק הנוער — יותר ממה שמשחק הגביע בין מילאן לבארי באותו ערב הביא.