כדורגל זה משחק חשיבה

בשבוע שעבר היה משחק, ברצלונה נגד ריאל מדריד.  למרות שזה היה לפני יותר משבוע קצת קשה לי להירגע ממנו. זו הייתה תצוגת כדורגל מושלמת. עבורי, ככדורגלן, זה ככל הנראה היה הדבר המרגש ביותר שראיתי. וההתרגשות הזו מכדורגל כל כך יפה וחכם תמיד מביאה איתה דבר נוסף - זיכרונות.

אני נזכר בקבוצת נערים שמתאמנת על מגרש עפר אי-שם בשנות התשעים בירושלים. אני נזכר באיש עם משרוקית שצועק עלינו, השחקנים, משפטים בסגנון - "כדורגל זה משחק פשוט! מי שרוצה יותר מנצח!", או "צריך להתאבד על המגרש!" ועוד כל מיני אמירות שיכולות להכין אותך די טוב להסתערות על מוצב בלבנון. מה שלא לימדו אותנו זה לאן ואיך צריך לרוץ במגרש. אבל אני מקווה שאף פעם לא מאוחר ללמוד ובאמת לפחות פעם בשבוע אני משתדל להתייצב לשיעור של צ'אבי, אינייסטה ושות'.

צ'אבי, אינייסטה ושות' צילום: רויטרס

כשבארסה משחקת אין התמודדות, יש טבח. זה לא חשוב נגד מי היא משחקת. היא מבטלת את היריבה באופן חסר תקדים בהיסטוריה של הכדורגל. הדומיננטיות שלה על הדשא מזכירה דומיננטיות של כדורסל. וחשוב להדגיש שאני לא מדבר על התוצאה - זה באמת לא חשוב אם היא מנצחת 0-5 או 1-2, או אפילו אם היא מפסידה פעם בעונה. גם כשהיא מפסידה אין באמת משחק כדורגל, יש טבח שלא יצא לפועל. העובדה שאין התמודדות, זו לא פחות מסנסציה טקטית.

פרשנים של קלישאות

ניקח לדוגמה את המושג "משחק לחץ". עד היום סיפרו לי ולעמיתיי הכדורגלנים שלחץ זה עסק למטורפים, שלחץ עושים שחקנים עם דם בעיניים, ריר בשפתיים וחומצת חלב בשרירים (ולכן אי-אפשר ללחוץ יותר מ-20 דקות במחצית). אמרו לנו באימונים וגם בפרשנויות שלחץ זה דבר שעושים תוך איזושהי אקסטזה משולחת רסן. והנה מגיעה בארסה ומוכיחה לנו שזה לא נכון.

ההיפך הוא הנכון - מסתבר שלחץ עושים שחקנים מאומנים, שקולים, קרי רוח שיודעים לאן לרוץ ומתי. ושהם עושים את זה 90 דקות. בהתחשב שבארסה מחזיקה בכדור כשני-שלישים מהזמן המשוחק, ושהזמן המשוחק מהווה רק כשני שלישים מזמן הברוטו של המשחק - מגיעים למסקנה ששחקני בארסה עושים הגנה קצת יותר מעשר שניות בדקה - לכן יש להם כוח לעשות יותר תנועה בהתקפה ולהניע את הכדור בדופק נמוך. ולכן, דווקא בגלל משחק הלחץ - בארסה רצה פחות (בהגנה).

ליאונל מסי עם כריסטיאנו רונלדו. כשברצלונה משחקת אין התמודדות - יש טבח צילום: איי פי

מה זאת טקטיקה בכלל?

"טקטיקה שמקטיקה!" יצעקו (הם אוהבים לצעוק), "אלו השחקנים הטובים בעולם, הם גאונים, הם לא צריכים טקטיקה - רק תנו להם כדור!". נכון, מסי ושות' גאונים. אבל גם אם התנועה של שחקני בארסה היא אינטואיטיבית ברובה - וזה אכן המצב (יסלח לי שגיא כהן, אבל מסי לא קורא את המרחב באמצעות קואורדינאטות גיאומטריות), הרי שאותה תנועה אינטואיטיבית נעשית במסגרת מסוימת. יתרה מזאת, הבנת המשחק האישית של שחקני ברצלונה היא תוצר של לימוד ואימון טקטי נכון שהמועדון הזה מטמיע בשחקניו מהיותם עוללים.