המתכון להפגת השיממון
צופי הטלוויזיה יצרכו בעתיד הרבה יותר שידורי ספורט. ליגות שמבינות את זה זוכות בצופים ובכסף שהם מביאים. ליגות שלא, נשארות מאחור
נראה שבליגת הפוטבול של ארצות הברית עלו על הנוסחה הנכונה לצבירת קהל טלוויזיוני. המשחק עצמו מסובך, מלא בעצירות, סקור נמוך ושחקנים מפלצות אדם, שקשה להזדהות איתם. ובכל זאת, מדובר בליגה המקצוענית המכניסה ביותר בעולם - הרבה בזכות זכויות שידור שוות מיליארדים. הסוד של ליגת הפוטבול הוא לא בהכרח הקהילתיות שהיא יוצרת - בדומה לכדורגל באירופה. ליגת הפוטבול של הקולג'ים מספקת את היצר הזה הרבה יותר. בוגרים, סטודנטים, משפחות הבוגרים וכו' באמריקה אוהבים להתכנס יחדיו במגרש האוניברסיטה - לכן משחקי המחזור בימי שבת מלאים כמעט בכל אוניברסיטה. נראה דווקא שה־NFL מטפחת דברים הרבה יותר בסיסיים לליגה מקצוענית - מה שמעניק לה יתרון ענק ביחס לשתי הליגות המתחרות שלה בארה"ב (NBA ו־MLB):
- לספק משחקים שהם בין הטובים ביותר בעסק
- לגרום לכל משחק להיות חשוב
- להביא לשוויון בין הקבוצות ובכך להעניק לכל אחת סיכוי לזכות בתואר
- לוח משחקים לא מפוזר
הסקור חשוב?
הסקור חשוב, אבל הוא פחות חשוב מתחרות אמיתית ואינטנסיבית על כל נקודה. כלומר, אנשים יוכלו ליהנות ממשחק כדורגל משובח (בין שתי קבוצות טובות שוות) שנגמר בתוצאה של 1-1 מאשר ממשחק כדורגל בין קבוצה מצוינת לקבוצה פח, שנגמר אחרי שהראשונה כובשת חמישה שערים ב־20 הדקות הראשונות.
ענפים רבים הלכו לכיוון שיפור סיכוי הקבוצות להבקיע. בליגת ההוקי קרח שינו את החוקים כך שקבוצות מהירות והתקפיות יותר זוכות ליתרון. בכדורעף ביטלו את ההגשה השנייה כדי ליצור יותר אקשן. בפורמולה 1 שינו את שיטת הניקוד כדי לעודד עקיפות (כמו שער). "ענפי הספורט תמיד מחפשים דרכים להיות יותר מעניינים כדי שיותר אנשים יפתחו את הטלוויזיה עבורם. זה הבסיס לתעשיית הספורט", אומר אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי וסגן נשיא NBC ספורטס.
בשל התפתחות טכנולוגיית ה־HD והרגלי הצפייה (צופים פחות בתוכניות, שאותן אפשר להוריד באינטרנט או לראות בזמנם החופשי בזכות הממירים הדיגיטליים) יותר ויותר אנשים פותחים טלוויזיה בעיקר בשביל אירועים בלייב וספורט.
ענפי הספורט וליגות שיבינו זאת ויהפכו את עצמם ליותר מעניינים יזכו בצופים החדשים. כאלו שלא, ידעכו עד לרמה שהם כבר לא יכולים להתחרות.
אז נכון, אפשר לשנות את החוקים ולהביא לסקור גבוה יותר. זה מה שקרה בליגת־העל בישראל. החוקים שונו בזכות הקיזוז והגדלת הליגה. יותר שערים הובקעו, זה נכון. מנגד, רוב המשחקים משוחקים ללא חשיבות ספורטיבית. נוצר מצב שכל משחק פחות חשוב (במקום שלוש נקודות, ניצחון שווה 1.5 נקודות), ורק בישורת האחרונה יש עניין רב בכל משחק.
בכל מקרה, צריך לשמור על איזון. לגרום למשחקים להיות מעניינים אבל מרגשים, חשובים אבל לא משעממים, לחזק את השוויוניות בין הקבוצות ובכך להגביר את התחרותיות. שוב, ב־NFL עלו על הנוסחה המנצחת הזו מבחינת ליגה מקצוענית. שחקני הפוטבול הטובים בעולם משחקים בה; המתקנים משובחים; רוב הקבוצות בעלות קהל אוהדים נאמן; תחושת אירוע לכל משחק (כל משחק חשוב) מאחר שלקבוצות יש רק 16 משחקים בעונה ורק 8 בבית. רוב הקבוצות שיווניות וכמעט כל קבוצה יכולה לזכות באליפות. זה קורה בזכות רגולציה כלכלית נוקשה (חלוקת הכנסות ותקרת שכר נוקשה).
הדרך קדימה
איך מגיעים למצב כזה? הקבוצות צריכות לעבוד יחד מחוץ למגרש. או כפי שאומר דון גארבר, הקומישינר של ה־MLS, ליגת הכדורגל של צפון אמריקה: "הדרך קדימה היא צנטרליזציה של ההחלטות המשמעותיות, שצריכות להיעשות על ידי גופים מקצועיים. הליכה משותפת למטרות מוגדרות על ידי כולם - רק ככה אפשר לקדם דברים בעולם הספורט".
ליגות שבהן הקבוצות לא עובדות יחד עבור ההכנסות של כולן סובלות במישור הכלכלי. בספרד, למשל, יש בסיס מצוין לכל קבוצה. תשתית ראויה של אקדמיות וידע רב על כדורגל. עם זאת, חוזי השידור שכל מועדון חותם לעצמו יצרו מצב מעוות שבו אין סיכוי לאף קבוצה לקחת אליפות מריאל מדריד וברצלונה. שתיהן מקבלות יחד 280 מיליון יורו (כל אחת כ־140 מיליון יורו) מסכום כולל של 602 מיליון יורו.
זה יוצר מצב שבו ברצלונה וריאל מקבלות 100 מיליון יורו יותר מאשר אתלטיקו מדריד, שנמצאת במקום השלישי ברשימת המכניסות מזכויות שידור. חטאפה, מקום שביעי ברשימת המכניסות מזכויות שידור, מקבלת רק 18 מיליון יורו, וקבוצות כמו מלאגה או סנטאנדר זוכות לסכום של 12 מיליון יורו. זה יוצר מצב שבו ריאל וברצלונה מפרקות את הליגה. ובעצם רק שני משחקים מכריעים את האליפות. משחקי "הקלאסיקו". "אם לא היינו מנצחים את שני המשחקים שלנו נגד מדריד בשנה שעברה, לא היינו זוכים באליפות – חד וחלק", הסביר סרחיו בוסקטס, קשר ברצלונה. האם ליגה יכולה להרשות לעצמה להגיע לכאלה פערים? לא. זה לא עובד טוב בעולם הכדורגל, ולכן גם בליגה הספרדית (ליגת BBVA) החליטו לשנות את החלוקה.
שוויון זה כסף
באיטליה שינו את החלוקה השנה וכבר רואים ליגה מעניינת יותר. אם בעשור האחרון נהנו יובנטוס, מילאן ואינטר מרוב גדול של ההכנסות מזכויות שידור, היום – לאחר מכירת זכויות שידור קולקטיבית, הליגה גם מכניסה יותר בסך הכל וגם נהנית משוויון רב יותר בין קבוצות.
צרפת, גרמניה ואנגליה מחלקות את ההכנסות מזכויות שידור באופן די שוויוני כבר שנים ונהנות מעניין רב בכל משחק. בצרפת, למשל, מחלקים 50% מהסכם זכויות השידור באופן שווה. 30% לפי מיקום הקבוצה ו־20% על בסיס רייטינג שכל קבוצה משכה. זה יוצר מצב של פערים אבל לא כל כך גדולים. מארסיי, למשל, קיבלה 49.9 מיליון יורו בעונת 2009/10 - הכי הרבה. לה הארב קיבלה הכי מעט - 13.9 מיליון יורו. רוב הקבוצות מקבלות בסביבות ה־25 מיליון יורו. תשע מקבלות פחות מ־20 מיליון יורו. בגרמניה, כנראה הליגה הכי לא צפויה באירופה - ליגה שסיפקה אלופות כגון וולפסבורג ושטוטגרט בשנים האחרונות (וכנראה את דורטמונד השנה) - מחלקים את ההון מזכויות השידור בצורה שוויונית יותר. הכי הרבה קיבלה באיירן מינכן - 28.1 מיליון יורו, והכי מעט הופנהיים - 13.3 מיליון יורו. בסך הכל הממוצע הוא 20.1 מיליון יורו למועדון.
בפרמיירליג, שלה הסכם הטלוויזיה הקולקטיבי בכדורגל, מחלקים את הסכום כך: 50% שווה בשווה בין כל הקבוצות; 25% לפי מיקום ו־25% לפי הרייטינג שכל קבוצה הביאה. השנה, בזכות השקעה רבת־שנים של מועדונים קטנים יחסית בתשתיות ובבניית בסיס בריא לקבוצה + מספר רגולציות (כגון חיוב על הרשמת שחקני בית בכל קבוצה + מקסימום של 25 שחקנים בוגרים בכל קבוצה) - הליגה האנגלית, שעד לא מזמן לא סיפקה יותר מדי הפתעות - נהפכה לאחת הליגות הלא צפויות באירופה. צ'לסי יכולה להפסיד לסנדרלנד 3-0 בבית, למשל.
איפה זה שם אותנו?
איפה הכדורגל הישראלי עומד מהבחינה הזו? הקצת שיש מחולק שווה בשווה - יחסית. אבל האם הליגה מצליחה לספק משחקים חשובים בין קבוצות שוות? לא ממש. לפחות לא עד חמשת המחזורים האחרונים. האם יש כוכבים גדולים שמושכים קהל? לא. האם הליגה מספקת זמן אחיד למשחקים - שאוהדים ידעו מתי הם? לא. האם הליגה מטפחת את הקהילתיות של האוהדים של כל קבוצה כדי לחפות על כל המינוסים האלה? גם לא.
מינוס ועוד מינוס ועוד מינוס ועוד מינוס כפול מינוס זה לא פלוס. החשבון מאוד פשוט.