אייאקס נפרדה מהמקורות ומהכסף הגדול
המועדון חיפש דרכים איך לא להסתמך על מה שהוא עושה הכי טוב – לגדל שחקנים – ומאז רק סבל נפילות על המגרש ובשוק
בספרו "אייאקס, ההולנדים, המלחמה" סיימון קופר מצייר את הפיכתה של קבוצת הכדורגל ההולנדית לקבוצה "יהודית". הוא כותב שם על המעורבות הרבה של יהודים בהפיכתה של הקבוצה לאחת מהקבוצות הטובות באירופה. יהודים עשירים רבים, שנותרו ללא משפחה אחרי מלחמת העולם השנייה מצאו בית וקהילה במועדון, שאמנם אצטדיונו הישן היה ממוקם ברובע היהודי, אבל עד למלחמת העולם השנייה לא נחשב ל"יהודי" (המועדונים היהודים נהרסו כליל על ידי הנאצים). אותם יהודים אמידים השקיעו זמן בניהול המועדון וכסף רב בבניית אקדמיה משובחת ובשנות השישים והשבעים הפכו אותו למקצועי.
האקדמיה של אייאקס, שנקראת בצניעות הולנדית אופיינית De Toekomst (העתיד), היוותה מקור חיקוי והשראה לאקדמיות המוצלחות ביותר באירופה – ברצלונה, באיירן מינכן וארסנל. וייצרה שחקנים ברמות הגבוהות ביותר – יוהן קרויף, מרקו ואן באסטן, דניס ברגקאמפ ועוד רבים. ז'וזה מוריניו, מאמן ריאל מדריד, אמר על ווסלי סניידר, אחד מהשחקנים שיצאו מאייאקס, ש"רואים שהוא למד את הכישורים שלו באייאקס. לשחקנים של אייאקס יש יכולות טכניות מצוינות בגלל מחלקת הנוער שלה".
כמו כל מועדוני הכדורגל בהולנד גם אייאקס סובלת מהכנסות נמוכות מהסכמי זכויות שידור – מה שמוביל אותה, כמו שאר המועדונים – לאמץ אסטרטגיה שמתבססת על מכירת שחקנים. העניין הוא שמכירת שחקנים מובילה, כמעט בדרך כלל, גם לירידה באיכות הסגל, מה שגורר לפגיעה בהישגים המקצועיים של אייאקס.
אפשר רק לדמיין איזה הרכב פותח היה לאייאקס כיום אם הייתה מצליחה להכניס כסף ללא מכירת שחקנים. בהרכב היו מככבים שחקנים כמו ווסלי סניידר, רפאל ואן דר וארט, זלאטן איברהימוביץ', ראיין באבל, נייג'ל דה יונג, קלאס יאן הונטלאר, תומאס ורמלן, כריסטיאן קייבו, סטיבן פינאר, מקסוול ואחרים. איך מועדון יכול לשרוד עזיבה מאסיבית כזאת של שחקנים? בעיקרון על ידי הצמחת שחקנים נוספים – אבל כאן הטרגדיה של אייאקס והכניסות המוטעות שלה לשוק העברות. כניסות שהניבו שחקנים יקרים ומבוגרים כמו אלברט לוקה, דניס רומדהאל, קנת פרז ואחרים, שלא הצליחו על המגרש ופגעו בספרים הכלכליים של המועדון.
סניידר. אם לאייאקס היו את המשאבים הוא היה מככב לצד זלאטן איברהימוביץ' ורפאל ואן דר וארט במדים הלבנים אדומים המפורסמים צילום: רויטרס
ואז הגיע בוסמן
יש לציין שההכנסות ממכירת שחקנים של אייאקס בשש השנים עד 2008 עמדה על 76 מיליון יורו – סכום שגרם למבקרים המועדון לכנות את הקבוצה כ"חברת השקעות". מ-2008 מנסה אייאקס לשמור על שחקניה היקרים כדי בשביל סיכוי טוב יותר לתארים אבל הרכישות הגרועות בשוק העברות מונעות ממנה להתנפל על כל התארים.
שנות הזהב של אייאקס תמיד התבססו על מחלקת הנוער שלה, שקידמה שחקנים דרך צינורות קבוצות הילדים, נערים ונוער עד לקבוצה הבוגרת. קו הייצור של אייאקס תמיד אפשר למועדון לאבד שחקן חשוב ולהחליפו עם שחקן עם לא פחות כישורים. כך קרה שב-1987 מרקו ואן באסטן נמכר למילאן ודניס ברגקאמפ היה שם, מוכן ומזומן להחליף אותו.
ההנחה היא שהמועדון הצליח להחזיק כאחד מהמועדונים החזקים באירופה עד חוק בוסמן – שביטל את הכוח של המועדון בשוק העברות וגרם לעזיבתם של שחקנים רבים ומוכשרים ללא תרומה ממשית. מייקל רייזיחר, ווינסטון בוחרדה ופטריק קלייברט, למשל, עזבו בסכום כולל של 2 מיליון יורו. במקביל תעשיית הכדורגל של הולנד – מדינה של כ-16 מיליון איש – לא הצליחה לייצר הכנסות מספקות כדי להתחרות עם חמשת הליגות הגדולות של אירופה, מה שהוביל להיחלשות נוספת של אייאקס והמועדונים הגדולים של הולנד – שזכו בלא מעט תארים אירופאים עד לפני עשור.
קריסה בחמישה צעדים
חוק בוסמן שכנע את מנהלי אייאקס שהסתמכות מוחלטת על האקדמיה לא תעזור למועדון בטווח הארוך ואז החלו מספר הליכים. 1: הושקעו כספים רבים באקדמיות של אייאקס ברחבי העולם 2: הושקעו כספים רבים בסקאוטינג בעולם. 3: הובאו שחקנים מנוסים ויקרים. 4. המועדון הנפיק עצמו בבורסה(שזו תמיד טעות). 5. המועדון עבר לאצטדיון חדש.
הבעיה היתה שהכספים הרבים שהושקעו באקדמיות העולמיות של אייאקס היו מיזם כושל. הן לא הצליחו להחזיק את עצמן וחוץ משחקן אחד (סטיבן פינאר מאייאקס קייפ טאון) לא הגיע אף שחקן מהאקדמיות הזרות של אייאקס לקבוצה הבוגרת. בנוסף, כל אקדמיה כזו הפסיקה להכניס כסף. בארצות הברית הגישה האקדמיה של אייאקס בקשה לפירוק, למשל. היחידה שעדיין עובדת היא בדרום אפריקה.
הכספים בסקאוטינג הניבו שחקנים רבים יותר כמו זלאטן איברהימוביץ' ומקסוול אבל גם כישלונות לא מעטים, שהמוכר ביותר לנו הוא יוסי בניון, שאחרי שנה באייאקס חזר לבאר שבע בגלל געגועים לארץ.
החלק השלישי בפעולות של אייאקס - הבאת שחקנים יקרים ומנוסים - היה הכישלון הגדול ביותר שלה.
כנראה שהדוגמה הגרועה ביותר הוא מרקו ואן באסטן, גיבור הקבוצה לשעבר, שהגיע לאמן את הקבוצה והוציא כספים ענקיים על שחקנים כמו מיראלם סולג'מאני הסרבי (16 מיליון יורו), דריו סביטאניץ' הקרואטי (7 מיליון יורו) ועישמאל איסאטי (4 מיליון יורו). אייאקס לא יכולה היתה להרשות לעצמו הוצאות כאלה עם זרם ההכנסות המטפטף שלה (16 מיליון יורו שהם 25% מסך ההכנסות של הקבוצה).
סולג'אמני. רכש יקר מדי צילום: איי אף פי
החלק הרביעי במהלכי ההתנתקות של אייאקס מאסטרטגיית האקדמיות שלה היה הנפקת המועדון בבורסה ב-1998. אייאקס היא עדיין המועדון ההולנדי היחיד שמונפק בבורסה, ובטווח הקצר זה נראה כמו עסק טוב – מאחר שהמועדון גייס 113 מיליון יורו. עם זאת, הכסף הזה בוזבז על שחקנים לא מנוסים ומערכת אקדמיות עולמית לא יעילה.
המעבר לאצטדיון החדש (שעלה לאייאקס כ-20 מיליון יורו בעיקרון) הציל את אייאקס מקריסה כלכלית גדולה עוד יותר אבל על זה בהמשך.
כשמביטים על הניסיון להתנתק ממערכת האקדמיה המוצלחת והמניבה כספית של אייאקס ומחברים אותו לכמות הכסף שנכנסה ממכירת שחקנים – מבינים מה הבעיה.
אייאקס רשמה רווחים רק בשנים בהן השחקנים הטובים ביותר שלה נמכרו. הפעם האחרונה היתה ב-2008 כשהדו"חות הראו רווח של 8 מיליון יורו בעיקר בזכות פעילות בשוק העברות שהניבה רווחים של 48 מיליון יורו ממכירת שחקנים כגון ג'וני הייטינחה, באבל וסניידר. גם ב-2005 רשמה אייאקס רווח בזכות מכירת שחקנים כגון ואן דר וארט וזלאטן איברהימוביץ'.
הבעיה כעת היא שבגלל איכות נחותה יותר של שחקנים ועלות גבוהה יותר שלהם – בגלל הניסיון שלהם שעולה כסף – גם מכירת שחקנים ב-29 מיליון יורו לא עזרה לאייאקס ב-2009, אותה סיימה בהפסד של 3 מיליון יורו.
בחמש השנים האחרונות הכנסות אייאקס כמעט ולא גדלו בעוד ההוצאות עלו ב-26%. עלויות השכר עלו ב-50% בחמש השנים האחרונות ל-49 מיליון יורו – 70% מסך ההכנסות (69 מיליון יורו). לפני חמש שנים תקציב השכר היווה רק 49% מסך ההכנסות. השנה אייאקס הצפי הוא שהקבוצה תפסיד 23 מיליון יורו – כלומר מכירת שחקנים כגון לואיס סוארס וגרגורי ואן דר וייל היא חובה. ההפסדים מכוסים על ידי עתודות שנצברו אבל ירדו מ-110 מיליון יורו ב-1999 לפחות מ-40 מיליון יורו כיום.
לואיס סוארס. צפוי לעזוב את הקבוצה בקיץ - אולי אפילו בחורף צילום: איי אף פי
ותודה לאמסטרדם ארינה
אייאקס היא עדיין המועדון המכניס ביותר בהולנד – 17 מיליון יורו מאשר פ.ס.וו במקום השני (52 מיליון יורו) והיא מצליחה להוציא הרבה מהמותג שלה. אבל הצמיחה בהכנסות כמעט ולא קיימת. בעיקר בגלל הסכם טלוויזיה קטן ביותר – 7 מיליון יורו בלבד, שזה 5% בהשוואה לזה של ריאל מדריד. לשם השוואה, קבוצה שירדה מהפרמיירליג בשנה שעברה זכתה להכנסה מהסכם הטלוויזיה של 35 מיליון יורו. גם חוסר ההצלחה של אייאקס באירופה היווה פגיעה קשה במועדון.
אייאקס יכולה עדיין לסמוך על קהל רב (48 אלף בממוצע, כולל 42 אלף מנויים – מקום 13 באירופה). הקהל הכניס לקופת אייאקס 30 מיליון יורו. לא גבוה כמו ארסנל או מנצ'סטר יונייטד (יותר מ-100 מיליון יורו מהכנסות ימי משחק) אבל לא רע..רוב הכנסות המועדון נובעות מימי משחק באמסטרדם ארינה המודרני, עליו היא משלמת פחות מ-10 מיליון יורו בשנה (בעיקר בזכות אחזקה של 13% ממניותיו).
ההכנסות המסחריות גם כן מצוינות – יחסית לגודל של הליגה והמדינה. 32 מיליון יורו – 25 מיליון מספונסרשיפ ו-7 מיליון יורו ממרצ'נדייז. 46% מכלל ההכנסות של המועדון.
הבעיה היא שככל שיש פחות הצלחות, כך פוחת הסכום מימי משחק ומהכנסות מסחריות. כלומר, הצד המקצועי צריך לעשות את העבודה שלו. אבל הצד המקצועי איבד את הדרך ובמקביל לבעיות כלכליות בליגה ההולנדית כולה (המועדונים הפסידו 31 מיליון יורו בסך הכל בעונת 2008/09 ו-13 ב"סכנה ממשית של פשיטת רגל" לפי התאחדות הכדורגל ההולנדית – KNVB) – קשה לראות את אייאקס חוזרת לרשום הצלחות באירופה בזמן הקרוב.
הפתרון היחיד אם כך עבור אייאקס הוא חזרה למקורות. השקעה נוספת באקדמיה. ייצור שחקנים משובחים, מכירתם והחלפתם בשחקנים משובחים אחרים. פשוט זה לא יהיה, לא באקלים הנוכחי.
