הצוללת הצהובה בדרך למעלה
מכבי תל אביב, הצוללת הצהובה של הכדורגל הישראלי, צריכה להביט מערבה לצוללת הצהובה של הכדורגל הספרדי כדי להבין איך בונים מועדון גדול
אפילו גווארדיולה, מאמן ברצלונה שיודע משהו על מועדונים גדולים, התרשם עמוקות מוויאריאל למרות שהפסידה 3-1 בקאמפ נואו ביום שבת. "היריבים היו אדירים. הם קבוצה אדירה", אמר גווארדיולה. "הם משחקים כדורגל מצוין ומאוד קשה לנצח אותם. אם שמים אותם בפרמיירליג הם יעשו צרות לכל הקבוצות הגדולות".
ויאריאל אינה שם חדש בליגת הכדורגל הבכירה אבל נראה שהשנה הקבוצה מתגבשת כאלטרנטיבה מוצלחת לשתי הגדולות של הכדורגל הספרדי – ברצלונה וריאל מדריד. הקבוצה זכתה למחמאות רבות על הכדורגל שלה – "סימפוניית כדורגל" ("אס"); "הם זזים כמו מלאכים" ("אל פאיס") ועוד.
וכל זה אחרי שבתחילת העונה נאלצה הקבוצה לחתוך את תקציב השכר ב-15%, לשחרר 9 שחקנים מנוסים ויקרים ולעלות 10 שחקנים ממחלקת הנוער. התשתיות שנבנו כה חזקות ויציבות שהדרך למעלה נמשכת. המערכת כל כך יציבה ואיתנה, שבניגוד לכמעט כל קבוצה אחרת בספרד (כולל ברצלונה) כל המשכורות משולמות בזמן ואין לה בעיות תפעוליות.
נילמאר. הושקעו 42 מיליון יורו באקדמיית נוער שהיוותה את הבסיס האיתן למועדון צילום: אי אף פי
פילוסופיית משחק זהה לכל הגילאים
הסיפור של ויאריאל מתחיל ב-1997 אז פרננדו רואיג, שעשה כספו מעסקי הקרמיקה, רכש את רוב מניות המועדון, שלא היתה לו אישיות או היסטוריה, או עונה בליגה הראשונה – סתם מועדון, מעיר בת פחות מ-47 אלף תושבים. אף אחד לא ממש הבין למה הוא רוכש מועדון כה צנוע ולמען האמת רבים חשבו שהוא "איבד את זה" – במיוחד לאחר שאמר שוויאריאל עוד תשחק בליגה הראשונה. בזמנו המועדון, שהיה שרוי בחובות עמוקים, היה בליגה השנייה. עבדו בו רק שלושה אנשים במשרה מלאה והיה לו רק מגרש אימונים אחד. האצטדיון של הקבוצה הכניס רק 3,500 איש.
היו צריכים כסף בשביל הרמת המועדון למצבו הנוכחי. רואיג רכש 70 אלף דונם מהעירייה והשקיע כ-42 מיליון יורו בבניית אקדמיה למועדון עם מגורים לשחקנים הצעירים. ההשקעה המאסיבית הביאה לכך שלוויאריאל יש כיום יותר נציגים בנבחרות ספרד הצעירות מאשר כל הקבוצות הספרדיות מלבד ברצלונה וריאל מדריד.
בנוסף ה"קנטארה" (המחצבה) של המועדון – כלומר מחלקת הנוער שלו – ייצרה חמישים שחקנים שמשחקים בשתי הליגות הבכירות של ספרד. כל הקבוצות של המועדון משחקות באותה השיטה כי לפי בנו של רואיג, פרננדו אלפונסו – "פילוסופיית משחק דומה לכל המועדון מאפשרת לכולם לחשוב באותה צורה – לשמור על הכדור, למצוא את אותו סוג של שחקנים. כמו ברצלונה. רק שברצלונה גדולה מאיתנו בהרבה ולכן הפוטנציאל שלה גדול יותר".
במקביל השקיע המועדון במערכת סקאוטינג מתוחכמת בעיקר בשוק הדרום האמריקאי – כדי להשיג יתרון ושם של קבוצה המטפחת ומשמשת כקרש קפיצה לשחקנים דרום אמריקאים.
המועדון למד גם שעדיף מאמן שגדל במערכת הזו מאשר מאמן שהגיע מבחוץ. לכן ארנסטו ואלורדה המוכר והמוכשר פוטר בעונה שעברה והובא במקומו חואן קרלוס גארידו, שאינו מוכר או בעל קורות חיים של ואלורדה אבל עם לוק של שומר ראש והבנת המערכת ידע מה לעשות כדי לשקם את הקבוצה מעונה גרועה.
גארידו שיחק במועדון קטן בוויאריאל והיה האחראי על מערכת הנוער של הקבוצה. הוא חזר לשחק במערך של המועדון הוקבוצה, אחרי שנה לא קלה עם ואלורדה, חזר לשחק כדורגל טוב ויעיל.
המערכת הזו של ויאריאל, שכבר כונתה "אורגנית", מאפשרת למועדון לשחק כדורגל טוב, להיות מאוזן מבחינה תקציבית וגם להוות תחרות לקבוצות בעלות תקציבים הרבה יותר גדולים – בספרד ובליגת האלופות. והכל בזכות השקעה של 42 מיליון יורו בתשתיות – מחלקת נוער בעיקר, שזה בערך חצי ממה שהשקיע ארקדי גאידמק ברכישת שחקנים ובמשכורות שחקנים לבית"ר ירושלים.
מיץ' גולדהאר משקיע גם כן סכומים נכבדים במכבי תל אביב – אך שוב, מרבית ההשקעה שלו הולכת לקבוצה הבוגרת – השקעה שגם אליפות והשתתפות בליגת האלופות לא תחזיר את עצמה – ובטח שלא בקצב הנוכחי בו מכבי תל אביב מפסידה נקודות.
לתל אביב יש פי 8 יותר תושבים מוויאריאל. אפשר, בעזרת השקעה נכונה ועם מחשבה לטווח הארוך, להפוך קבוצה כמו מכבי תל אביב לקבוצה גדולה – גם בסטנדרטים אירופאיים. אבל בשביל זה צריך להשקיע במועדון, בתשתיות שלו ולא בקבוצה הבוגרת.
