כוכבים גדולים לא משתלמים

פורמולה 1 זה ספורט משונה. הספורטאים ספונים עמוק בתוך מכונות מוזרות, הבעות פניהם מוסתרות בתוך קסדה. והדרמה, כמו זו שהתרחשה אתמול באבו דאבי במירוץ סיום עונת 2010, לא תמיד נראית על המסלול אלא דווקא במוסך או בטבלת הניקוד. אבל האנשים שמכורים לזה יודעים מה הם אוהבים: את האינטריגות, את היוקרה, את הפלאים המכאניים והטכנולוגיים, את המהירות. וכן, בטח שגם את הכסף הגדול. ועכשיו, כשהטבלאות של עונת 2010 סגורות וחתומות לעד, זה בדיוק הזמן לומר מי בזבז את הכסף הגדול שלו בצורה הטובה ביותר.

ואין דרך כיפית יותר לעשות זאת מאשר לבנות את טבלת ה"מיליון יורו לנקודה" של הפורמולה 1.

צריך לזכור - הדיווחים על משכורות שמסתובבים ברשת הנהגים הם בגדר הערכות בלבד. המספרים הרשמיים כמעט אף פעם לא מפורסמים בסמוך לשנה הרלבנטית. אבל בתקופה הזו של השנה, זו בערך נקודת המפגש הכי טובה בין אמינות הנתונים שקיימים לרלבנטיות שלהם. הנתונים כאן מבוססים על ה"ביזנס בוק GP" של האל מונדו הספרדי. ואגב, אל תשוו את הנתונים כאן לטבלאות דומות משנים עברו. פשוט כי שיטת הניקוד שונה.

.

המציאה הגדולה בספורט העולמי

ולפיכך, סבסטיאן פטל הוא לא רק אלוף העולם בפורמולה 1, הוא גם כנראה המציאה הכי גדולה בספורט העולמי כיום. פטל, מי שנהפך אתמול לאלוף הצעיר אי פעם, תוך שהוא מנפץ את שיאו הדי טרי של לואיס המילטון (שניפץ בזמנו את שיאו של פרננדו אלונסו), השתכר השנה רק כ־2 מיליון יורו על ידי קבוצתו רד בול. סכום זניח בקבוצה, שלפי הדיווחים הוציאה יותר מ־675 מיליון דולר על פרויקט הפורמולה 1 שלה בחמש השנים האחרונות. עם 256 נקודות בראש טבלת הנהגים, זה אומר שפטל קיבל 7,812 יורו עבור כל נקודת פורמולה 1.

אז פטל אמנם הביא את התואר העולמי, אבל את התואר של "הנהג שמביא את הנקודות הכי זולות" הוא עדיין לא לוקח. וזה פשוט כי פורס אינדיאה משלמת לנהגים שלה כל כך מעט, שזה בלתי אפשרי להתחרות בה. גם הודות, כמובן, לעובדה שהיא בכל זאת צוברת נקודות. וכך, אדריאן סוטיל הגרמני, שקיבל השנה משכורת של 200 אלף יורו בלבד, הצליח לצבור 47 נקודות. מה שאומר, 4,255 יורו עבור כל נקודה.

וגם בטבלה הקבוצתית זוהי הקבוצה ההודית שתופסת את המקום הראשון. ולכל מי שעוקב, לא מדובר בהפתעה גמורה, שכן פורס אינדיאה הציגה ביצועים נאים לגמרי עוד בשלהי העונה הקודמת. בדומה לסוטיל, גם הנהג הנוסף שלה, ויטאנטוניו ליוצי, משתכר רק 200 אלף יורו בשנה. הוא הוסיף לטוטאל הקבוצתי 21 נקודות. יחד, סוטיל וליוצי העניקו לקבוצתם נקודה עבור כל 5,882 יורו בלבד.

ככה שרד בול, שאמנם הביאה השנה את הדאבל עם אליפות היצרנים ועם התואר של פטל, מסיימת שנייה כאן, למרות ביצועים נהדרים גם מצד הנהג השני שלה (מאתמול הוא "הנהג השני שלה"). מארק וובר זכה ב־2010 למשכורת של 4.2 מיליון יורו וצבר 242 נקודות — 17,300 יורו עבור כל נקודה. נתון יפה בהחלט שמספיק לו למקום מכובד בצמרת הנהגים, אבל מעלה את הממוצע של רד בול ל־12.4 אלף יורו לנקודה. וזה מספיק לה רק למקום השני.

הכי יעילות

התותחים הכבדים מאכזבים

ואיפה התותחים הכבדים, אתם שואלים? ובכן, במקום האחרון נמצא קימי רייקונן. אלוף 2007 מחזיק עדיין בחוזה עם פרארי בגובה של כ־16 מיליון יורו, אבל בכלל לא התחרה השנה בסבב אלא ניסה את כוחו בראלי. כך שבין אם הוא מקבל את המשכורת מהאיטלקים ובין אם לא, הוא עדיין מקבל את המקום האחרון אצלנו.

ובכל מקרה, לא הולך לפרארי בתחום הזה. 30 מיליון היורו של פרננדו אלונסו הם המשכורת הכי גבוהה בסבב, ואפילו שהביא הביתה 252 נקודות ואת הסגנות, הוא עדיין מנפק נקודה עבור כל 119 אלף יורו. חברו לקבוצה, פליפה מאסה, נמצא באותו אזור בערך, עם שכר של 14 מיליון יורו ועונה של 144 נקודות. יחד זה יוצא ממוצע של 111 אלף יורו לנקודה.

מקלארן, עם 240 נקודות של המילטון ועוד 214 של באטן, שילמה לשניים 16 מיליון ו־9 מיליון בהתאמה. מה שמביא אותה לממוצע של 55 אלף יורו לנקודה. לא נתון רע בכלל. אבל עם המקום השני בטבלת היצרנים, גם בטח בכלל לא מנחם. ואגב, גם בטבלה הזו הקאמבק של מיכאל שומאכר נראה כמו אסון.