המשוגע הולך הביתה, צ'ילה יוצאת מדעתה
יו"ר ההתאחדות הכדורגל של צ'ילה עוזב ולוקח איתו את המאמן הארגנטיני שהפך לגיבור לאומי. האם הפוליטיקה מונעת מצ'ילה להפוך לאימפריית כדורגל?
17:2809.11.10
מערכת היחסים הסוערת והמוצלחת בין צ'ילה לבין מאמן נבחרת הכדורגל שלה –
הארגנטיני מרסלו ביאלסה - הגיעה ככל הנראה לסופה בסוף השבוע האחרון. ביאלסה, המכונה "אל לוקו" (המשוגע) הודיע שלא ימשיך בתפקידו, לאחר שמקורבו והאיש שמינה אותו לפני שלוש שנים לתפקיד, הארולד מיינה-ניקולאס, לא נבחר לקדנציה נוספת כנשיא ההתאחדות הכדורגל של צ'ילה. במקומו נבחר כנשיא איש העסקים יליד ספרד חורחה סגוביה, שנתמך בבחירות על ידי שלוש הקבוצות הגדולות במדינה.
ביאלסה. תופעה חברתית צילום: אי פי אי
עוד לפני הבחירות לנשיאות הבהיר ביאלסה בצורה מפורשת כי אם מיינה-ניקולאס יילך, הוא יעזוב בעקבותיו: "לא אעבוד עם מר סגוביה, זה בלתי-אפשרי מבחינתי," הצהיר הארגנטיני בראיון.
סגוביה מצידו מבטיח בימים האחרונים לציבור בצ'ילה כי הוא ידאג למנות מאמן, אולם הצ'יליאנים, שברובם מעריצים את המשוגע, לא מקבלים את ההצהרה הזו ובימים האחרונים מתקיימות ברחבי המדינה הפגנות ומצעדים שקוראים לביאלסה לא לעזוב. ביאלסה הפך לתופעה חברתית: מלבד מאות אלפי מעריצים שחתמו על עצומה הדורשת שהוא יהיה הנשיא הבא של צ'ילה, קהילת העסקים במדינה אף פנתה אליו בהצעות שונות.
כמו שאנחנו בישראל יודעים, אין טעם במינוי מאמן זר לנבחרת, אלא אם הוא מביא לקבוצה משהו שונה ומרענן – וזה בדיוק מה שביאלסה הביא בשנים האחרונות לנבחרת הצי'ליאנית.
בקיץ האחרון הוא הוביל את "לה רוחה" ("האדומה", כינויה של הנבחרת) למונדיאל הראשון שלה מאז 1998, זאת לאחר שהיא ניצחה ביותר משחקי חוץ מאשר כל נבחרת אחרת שהשתתפה בטורניר המוקדמות. בדרום אפריקה עצמה, לנוכח הכדורגל הזהיר וההגנתי של רבות מהנבחרות, המשחק ההתקפי והנועז של צ'ילה היה תענוג לעיניים – סגנון שהעיד יותר על המאמן, מאשר על הכדורגל הצי'לאני בכללותו. צ'ילה אמנם הודחה כבר בשמינית הגמר, על ידי ברזיל, אבל התחושה היתה שצורת המשחק וההתלהבות מבטיחים שהנבחרת הזו עוד תגיע להישגים תחת ידיו של המשוגע.
ביאלסה. תופעה חברתית צילום: אי פי אי מה הסוד שלו? ביאלסה תמיד דורש מהשחקנים שלו לייצג בצורה נאמנה את הגישה שהפכה אותו לאחד המאמנים המעניינים והמיוחדים בעולם בעשורים האחרונים. בפשטות – הרעיון הוא לתקוף תמיד, לא משנה איפה מתקיים המשחק ומי היריבה. ביאלסה הוא מסוג המאמנים שלא אכפת לו לספוג שלישיה, כי הוא נותן לקבוצות שלו את החופש להבקיע רביעיה. הנבחרות שלו – שמשחקות לרוב במערך של 3-3-1-3 - תמיד ישחקו בקצב גבוה, ישאפו להעביר את המשחק למחצית של היריבה, וינסו לייצר בקרבת רחבת היריב מצבים של שניים על אחד.
לפני שעבד בצ'ילה, אימן ביאלסה את נבחרת ארגנטינה מ-1998 עד 2004. במידה רבה, לאמן את צ'ילה היה קל יותר עבורו. הסיבה היא שלארגנטינאים יש תחושה מפותחת, אפילו מוגזמת, של זהות הכדורגל שלהם, ובה לעמדה מספר 10 יש תפקיד קריטי. חואן רומן ריקלמה, עם הסגנון האלגנטי והמחושב שלו, שכולל אין ספור נגיעות בכדור, נשא בעשור האחרון את גחלת התפקיד הזה – שמכונה בארגנטינה "אל אנגאנצ'ה", המחבר. אבל הסגנון הזה פשוט לא התאים לכדורגל הדינמי והמהיר שביקש ביאלסה להנחיל לאלביסלסטה. העובדה הזו, יחד עם הכישלון המהדהד במונדיאל 2002, הביאו לביקורות רבות על ביאלסה, שהביאו לעזיבתו.
בצ'ילה לעומת זאת, לא היו לא בעיות מהסוג הזה. היעדר מחויבות לשיטת משחק לאומית מסורתית היוותה יתרון עבורו – כך הוא יכל לכפות את הסגנון שלו ללא התנגדות של ממש.
העזיבה של ביאלסה מאכזבת. שלוש השנים שלו בתפקיד סיפקו השראה – הן על המגרש והן מחוצה לו – ונתנו הרגשה לפיה הסגל הצעיר שלו יכול להמשיך ולהגיע להישגים גדולים. טורניר הקופה אמריקה, שיתקיים בשנה הבאה בארגנטינה השכנה, יכול היה להיות הזדמנות מצוינת לשם כך. בשבוע הבא תתקיים צ'ילה משחק ידידות בסנטיאגו נגד נבחרת אורוגוואי. זו תהיה כנראה ההזדמנות של הצ'יליאנים להגיד למשוגע שלום וגם תודה.
