מועדון גדול בונים לאט או לא בונים בכלל

סיימון הארט, ברמן בן 31 אוהד מנצ'סטר סיטי, עשה את הדבר הטיפשי ביותר שאפשר לעשות עם 500 ליש"ט. הוא קעקע על גבו ציור של כדורגלן. לא כדורגלן שהיה סמל בקבוצה ופרש כגיבור – שזה עוד איכשהו הגיוני. אלא של כדורגלן מהקבוצה היריבה. בעצם של הכוכב של הקבוצה היריבה. הארט קעקע את וויין רוני על גבו עם הכיתוב "וויין רוני, אגדת סיטי" בגלל שהאמין בכל ליבו שהכוכב האנגלי יעזוב את מנצ'סטר יונייטד ויצטרף ליריבה העירונית – הקבוצה בתכלת. הארט רתם את הסוסים עוד לפני בכלל שהיתה לו עגלה.

מה זה מלמד אותנו? שא' – על טיפשות משלמים. ביוקר. וב' – שאוהדי הסיטי מבולבלים לחלוטין. מבולבלים והוזים ולא יכולים לחכות יותר לעקוף את הקבוצה באדום.

קולין שינדלר, אוהד הסיטי, קרא לספר המקסים שכתב "מנצ'סטר יונייטד הרסה את חיי" והעביר בו היטב את מה שמרגישים רוב אוהדי הסיטי – שההצלחה האדירה של היריבה העירונית פשוט הרסה להם את החיים.

זה משהו שמבינים בהנהלת הסיטי ומשחקים על זה. למשל, הקבוצה תלתה בכניסה לעיר פוסטר ענק בו קרלוס טבס, צבוע בתכלת, ימים ספורים לאחר שהארגנטינאי עבר מהיונייטד לסיטי. סתם, כדי לעצבן.

ייתכן שהרצון להראות שהם לא פחות מוצלחים הנחה את הנהלת הסיטי כשהחליטה להשקיע מאות מיליונים כדי לבנות קבוצה. שחקנים כמו יאיא טורה, דויד סילבה, ג'יימס מילנר ועוד היו מועמדים למנצ'סטר יונייטד לפני שנגנבו לשכנה הנובורישית.

מה שזה לא יהיה, זה לא עובד. 

רוברטו מאנצ'יני עם השחקנים. הרבה יותר מדי בעיות משמעת צילום: איי פי

תקציב של 131 מיליון ליש"ט ומיליון בעיות משמעת

הסיטי, למרות השקעה האדירה בשחקנים, מתקשה להרשים. כן, חל שיפור בתוצאות של הקבוצה בשנתיים האחרונות אבל נראה שהקבוצה הופכת מעט לפרודיה על קבוצות עשירות.

יאיא טורה, קשר הקבוצה שמקבל 200 אלף ליש"ט בשבוע, עזב את האצטדיון במחצית המשחק נגד ארסנל במחצית כיוון שהוחלף. הוא הסביר את הצעד האנטי קבוצתי הזה ברצון שלו להימנע מפקקים בדרך בסוף המשחק. מספר שחקנים, ביניהם גארת' בארי, ג'יימס מילנר וג'ו הארט נתפסו חוגגים עם אלכוהול ונשים עד מאוחר בלילה. קרלוס טבס, השחקן המוביל, חזר לארגנטינה כדי לטפל בפציעה ו"געגועים למשפחה". שחקנים נוספים כגון שון רייט פיליפס, עמנואל אדאביור ועוד מנסים לסכסך בין שחקנים אחרים למאמן רוברטו מאנצ'יני.

באבו דאבי חיברו את כל השחקנים האלה יחדיו בהרבה מאוד כסף. המחשבה היתה שצריך להביא שחקנים צעירים יחסית. בראיין מרווד, המנהל הספורטיבי, דחף להחתמת שחקנים אנגליים צעירים. רוברטו מאנצ'יני דחף להחתמת שחקנים אחרים. גארי קוק, מנכ"ל הקבוצה, רצה ועדיין רוצה את "השם הגדול באמת" – את הקאקה, הפרננדו טורס, הוויין רוני – שכביכול ישדרג את הקבוצה.

המספרים מראים שהקבוצה מנופחת יתר על המידה. הכנסות המועדון בעונה שעברה אמנם עלו ל-125 מיליון ליש"ט אבל תקציב השכר הוא על 133 מיליון ליש"ט (עלה עוד יותר השנה) וההפסדים אדירים – 121 מיליון ליש"ט.  התוצאה היא שאנשים הפסיקו לקנא במנצ'סטר סיטי – הקבוצה היחידה עם כסף בשוק העברות השחקנים. הקבוצה כבשה רק 13 שערים בפרמיירליג ונראתה רע נגד ארסנל בביתה ובמשחק האחרון מול וולבס.

תוצאה נוספת היא שיש יותר מדי אגו בחדר ההלבשה. שחקנים בוחנים אחד לשני את תלושי השכר ולא מוכנים לעבוד אחד עם השני על המגרש. ועוד תוצאה הרת אסון מבחינת עתיד המועדון: היא ששחקנים כמו מיכה ריצ'רס, מייקל ג'ונסון, בן מי, ולדימיר וייס, דניאל סטארידג', סטפן איירלנד ועוד שחקנים צעירים ומוכשרים נדחקו לשולי המועדון או שנזרקו ממנו.

האקדמיה המאוד מוצלחת של המועדון נותרה כמעט ללא ייצוג בהרכב הקבוצה.

דני אלבס. לא הפתרון. כישרון אינדבדואלי ללא גיבוש קבוצתי לא שווה כלום צילום: רויטרס

נכון, הקבוצה מלאה בכישרון אבל כישרון אינדבדואלי ללא גיבוש קבוצתי לא שווה כלום. הקבוצות הגדולות ביותר גדלו ביחד או בילו מספיק זמן ביחד כדי להתפתח ליחידה אחת, לכלים משולבים שעובדים היטב יחד.  תאמרו שיש קבוצות כגון צ'לסי שנבנו במיליונים והצליחו? נכון, אבל גם בצ'לסי השלד הורכב סביב פרנק למפארד וג'ון טרי ששיחקו יחדיו בצ'לסי מספר שנים לפני הגעתו של רומן אברמוביץ' וז'וזה מוריניו.

אין איך לברוח מהאקסיומה הזאת. שחקנים צריכים לשחק ביחד כדי להכיר אחד את השני וליצור קבוצה טובה. זה כל כך ידוע, זאת כזאת קלישאה, כל כך מובן לכל מי שמבין כדורגל, שזה באמת לא רציונלי מה שקרה במנצ'סטר סיטי. ואיך מנסים לפטור זאת? להביא את דני אלבס ב-30 מיליון ליש"ט.

מועדון גדול לא נבנה כמו שמנצ'סטר סיטי בונה את עצמה. או להבדיל כמו שמכבי תל אביב, שאמש חילצה תיקו 0-0 מהפועל חיפה האימתנית, בונה את עצמה. מועדון גדול נבנה סביב אקדמיית כדורגל מצוינת ושחקני חיזוק במקומות הנכונים. בצורה מבוקרת. מועדון גדול מתגבש לו בתהליך שלוקח שנים ולא מספר חודשים ולא על ידי הוספת עוד תותח יקר לקישור.

עם זאת, בניית קבוצה גדולה שונה מבניית מועדון גדול. קבוצה גדולה דווקא אפשר לבנות בהרבה כסף. אבל בשביל זה צריך להביא את ז'וזה מוריניו.