"דוקרי העכברושים" כובשים את ארגנטינה

דוקרי העכברושים יכולים לשוב ולחייך: אחרי 12 מחזורים, אסטודיאנטס דה לה פלטה מובילה את טבלת הליגה הארגנטינאית עם שמונה ניצחונות מול הפסד בודד, והיא נראית בשלה לאליפות ראשונה מאז 2006. אם מצרפים לכך את הזכייה בגביע הליברטדורס ב־2009, ומשקללים את ממוצע המיקומים של הקבוצה בסוף כל אחת מהעונות האחרונות, הרי שאסטודיאנטס - ולא ריבר, בוקה או ראסינג - היא הקבוצה המצליחה ביותר בארגנטינה בעשור האחרון.

הסבר קצר: אסטודיאנטס דה לה פלטה נוסדה לפני 105 שנה על ידי קבוצת סטודנטים מקומיים בחנות נעליים קטנה במרכז העיר. השם פינצ'ה ראטאס (pincha ratas - דוקרי העכברושים) הודבק למועדון על ידי אוהדי הקבוצות היריבות, כתזכורת לכך שבשנים הראשונות מרבית השחקנים הגיעו למגרש היישר ממעבדות הביולוגיה והכימיה של האוניברסיטה. לפי גרסה אחרת - שמעדות אישית אני יכול להעיד שהיא נשמעת הגיונית - באצטדיון הישן והרקוב של הקבוצה שרצו כל כך הרבה עכברושים, עד שהשחקנים נאלצו לעצור את המשחקים ולגרש אותם מהמגרש.

אבל גם הסיפור הזה עתיד להשתנות בקרוב: בימים אלה נשלמות בשולי העיר עבודות השיפוץ שאמורות להפוך את מאורת העכברושים לאצטדיון מודרני - הראשון בדרום אמריקה בעל גג סגור. לפי ההצהרות החגיגיות של הימים האחרונים, האצטדיון ייחנך במשחק ידידות (כאילו יש דבר כזה) בין ארגנטינה לברזיל ב־17 בדצמבר. אמנם בארגנטינה, כמו בארגנטינה, מתברר עכשיו שכדי להשלים סופית את השיפוץ חסרים עוד 30 מיליון דולר, אבל כשזה יקרה, זו תהיה באמת חגיגה באדום־לבן.

אוהדי אסטודיאנטס חוגגים. הם אוהדים את הקבוצה הטובה בארגנטינה בעשור האחרון צילום: אי פי אי

אטרקציה בתקציב שפוי

איך זה קרה? איך הצליחה אסטודיאנטס, שמתחרה תמיד על תואר "המועדון השישי" במדינה, לעקוף את חמש הגדולות המסורתיות של הכדורגל הארגנטינאי?

כמו כל מועדוני הכדורגל בארץ הטנגו, גם אסטודיאנטס לא בדיוק משופעת בכסף. אלא שבניגוד לגדולות כמו בוקה וריבר, שהחובות שלהן חצו את רף ה־30 מיליון דולר, בלה פלטה שמרו בשנים האחרונות על תקציב שפוי. מכירה קבועה, אבל לא פזיזה מדי, של שחקנים לאירופה, בצירוף הכנסות ממכירת כרטיסים לאוהדים הנאמנים של המועדון, הצליחו לשמור את הפינצ'אס עם הראש מעל למים.

כל זה טוב ויפה, אבל ההסבר האמיתי להצלחה מצוי בעיר לה פלטה עצמה, בה ובהיסטוריה שלה.

לפני הכל, ומבלי להעליב את הקתדרלה המרהיבה שבכיכר המרכזית של העיר, האמת היא שללה פלטה אין הרבה מה להציע, מלבד אוניברסיטה חשובה וכדורגל, הרבה כדורגל. העיר, שנמצאת כשעה נסיעה מדרום לבואנוס איירס, נחשבת לכל כך לא אטרקטיבית, עד שהבדיחה מספרת כי בשנות השישים, כשתייר נקלע בטעות למקום, עשרות תושבים יצאו מהבתים כדי לראות את הפלא.

אז תיירים אין, אבל כדורגל בהחלט יש, וגם מסורת מפוארת ששיאה בסוף שנות השישים. באותן שנים הייתה לאסטודיאנטס קבוצה גדולה שזכתה בשלושה גביעי ליברטדורס רצופים, ואפילו זכתה ב־68' בגביע הבינלאומי אחרי ניצחון בגמר על מנצ'סטר יונייטד הגדולה. באותה קבוצה מפורסמת שיחק, בין היתר, חלוץ מבריק בשם חואן ורון - שכונה "לה ברוחה" (המכשפה) בגלל הכשפים שהיה עושה ברחבה - וחוץ מלגור בבית שמול סבא וסבתא שלי, הוא גם הוביל את המועדון לתור הזהב שלו. עשרות שנים לאחר מכן, ב־2006, החליט בנו של ורון האב, הלוא הוא חואן סבסטיאן ורון, לעצור את הקריירה הלא־מספיק־מוצלחת שלו באירופה ולחזור הביתה - לעיר שבה גדל ולקבוצת נעוריו אסטודיאנטס.

החזרה של "לה ברוחיטה" (המכשפה הקטנה) הזרימה למועדון המנומנם והצנוע ביטחון ונחישות שחסרו לו מזה עשורים. כבר בסוף השנה הראשונה לחזרתו לקבוצה זכתה אסטודיאנטס באליפות ראשונה מאז 83', אחרי ניצחון מדהים בגמר הליגה על בוקה ג'וניורס העשירה ומשופעת הכוכבים. מאז, אסטודיאנטס נמצאת באופן קבוע בצמרת הליגה, קוטפת הישגים בטורנירים של היבשת, ואת גביע העולם לקבוצות בשנה שעברה הפסידה לברצלונה האדירה רק בהארכה. ואולי מה שהכי חשוב הוא שאסטודיאנטס - מועדון שמכונה גם "אל לאון" ("האריה") בזכות קירבת האצטדיון לגן החיות העירוני - סוף סוף החזירה לעצמה את ההגמוניה בעיר. האוהדים של היריבה העירונית חימנסיה, שמכונה "אל לובו" - "הזאב", מכיוון שהמגרש שלה סמוך ליער - נאלצו לרדת בשנים האחרונות למחתרת.

ורון. תרם מיליון דולר וקיצץ 40% ממשכורתו כדי לסייע למועדון ולאוהדיו

לא עניין של כסף

אבל הסיפור הגדול מאחורי החזרה של ורון ללה פלטה הוא לא רק ההצלחה הספורטיבית, אלא העובדה שהוא נהפך מעוד שחקן משובח למנהיג מעורר השראה, תוך שהוא מוותר על הרבה מהפינוקים הכלכליים שנלווים למעמדו. בניגוד לכל כך הרבה שחקנים בשלהי הקריירה, שמעדיפים לרפד את הפרישה בכמה דולרים בליגות של ארצות הברית או של המפרץ, ורון סירב מאז שהוא חזר לאסטודיאנטס להצעות בשווי כולל של יותר מ־50 מיליון דולר - לרבות הצעה קורצת ממנצ'סטר סיטי העשירה - והוא מתעקש להוביל את הפינצ'אס בליגה הארגנטינאית המקרטעת. "זה לא עניין של כסף", הסביר ורון בראיון, "זה מה שאני מרגיש וזה המקום שבו נוח לי. אם הייתי מקבל את ההצעות האלה הייתי חוטא לעקרונות שלי - בפני עצמי ובפני הקהל".

אולם המחויבות של ורון למועדון נעוריו לא מסתיימת בכך שהוא מסרב לסיים את הקריירה במדבריות של איחוד האמירויות. עוד ב־2004, כשעדיין שיחק באירופה, תרם ורון 3 מיליון דולר לשיפוץ קאנטרי קלאב בפרברי לה פלטה. לפני שנה הוא רכש מכספו אוטובוס עבור הקבוצה, והסכים לוותר על 40% משכרו כדי להקל על תקציב המועדון ולאפשר לו להשאיר בקבוצה שחקנים שעמדו לעזוב. חוץ מזה, השמועות מספרות שגם חלק נכבד מתקציב השיפוץ של המגרש הגיע מכיסו של ורון. "אני מאמין שזה צעד נכון בתקופה כלכלית קשה כמו זו שבה אנחנו נמצאים", הוא אמר כשחתם על החוזה המעודכן. "הכסף יכול ללכת גם לטובת ילדי המועדון, שהם אלה שמאפשרים לו להמשיך להתקיים. אני מאמין שזו דרך להחזיר למועדון קצת ממה שהוא נתן לי", סיכם.

עכשיו, עם תקציב מאוזן, אצטדיון חדש בבנייה וקפטן שמוותר על מיליונים בשביל האהבה, האריות של לה פלטה רוצים לשאוג אליפות נוספת.