המערכת לא מתואמת
לא רק ההגנה של נבחרת ישראל סבלה מחוסר תיאום. גם הקישור לא היה מתואם. וגם ההתקפה, צוות האימון, המועדונים וכל הנבחרות וכמובן - ההתאחדות
לקומוניזם היו את היתרונות שלו. גוסטב סבס, מאמן נבחרת הונגריה הגדולה של שנות החמישים, ניצל אותם כדי להקים את אחת מהקבוצות האגדיות שנראו. סבס, אחד מהאינטלקוטאלים הגדולים של המשחק, אשר לפני הכיבוש הקומוניסטי היה יושב בבתי קפה ומקשקש שעות על גבי שעות על כדורגל עם חבריו, הבין שהנבחרת הגדולות הראשונות באירופה – הוונדרטים של אוסטריה ונבחרת איטליה - שאבו הרבה כוח מהעובדה שרוב השחקנים שלהן שיחקו באותו מועדון, מה שהביא לכך ששחקניהם היו מותאמים יותר משחקני היריבות.
ב-1949, לאחר הלאמת כל מועדוני הכדורגל בהונגריה ומינויו למאמן יחיד של הנבחרת ההונגרית (לפני היה חבר בוועדת בחירה), החליט סבס להשתמש בכוח החדש של השלטון כדי ליצור משהו דומה – ופשוט להעביר שחקני נבחרת רבים לקבוצה אחת. הוא הסביר שככל שהשחקנים משחקים יותר ביחד, הם יבינו אחד את השני טוב יותר וגם את הטקטיקה והאסטרטגיה של הנבחרת.
השאלה הגדולה היתה איזה מועדון לבחור. פרנצוורש היתה קבוצת הכדורגל הגדולה בהונגריה לפני המלחמה, אבל האוהדים שלה היו באופן מסורתי מהצד הימני של המפה והמועדון היה מקום מפגש למפלגת צלב החץ הפאשיסטית, ששיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. המועדון השני של הונגריה, MTK, נכבש על ידי המשטרה הסודית ההונגרית, AVH, ולכן החליט סבס ללכת על מועדון קיספשט (פשט הקטנה) – מועדון מאזור נידח של בודפשט (אז ממש כפר) שהתפרסם בעיקר בזכות שני שחקנים צעירים ומבטיחים - פרנץ פושקאש וג'וזף בוז'ציק. וכך היה: הצבא ההונגרי מימן את המועדון, שינה את שם הקבוצה להונבד ("המגנים של המדינה") ונתן לסבס את המפתחות לקידום הנבחרת.
המועדון הזעיר התגלה כבעל יתרון גדול. המחסור באוהדים לחוצים ולוחצים וחוסר הזהות שלו איפשרו לסבס למלא את שורותיו בשחקנים צעירים ומבטיחים, להעביר אימונים בתנאי טירונות ולערוך ניסויים טקטיים. אותם צעירים היוו את השלד לנבחרת הגדולה של הונגריה, שרשמה ניצחונות היסטוריים (6-3 על אנגליה בוומבלי, למשל), הציתה את דמיון העולם במונדיאל 1954 והיוותה מקור השראה לרוב הקבוצות ההתקפיות עד היום.
הסיפור הזה מלמד אותנו כמה דברים. שחקנים צריכים לשחק ביחד כדי להכיר אחד את השני וליצור קבוצה טובה. זה משהו שלומדים גם מניתוח רוב הנבחרות הגדולות בכל הזמנים - רובן נבנו עם שחקנים משתי קבוצות או פחות. תיאום חשוב מאוד בכדורגל בינלאומי.
לואיס פרננדז. רוצה לשנות את מבנה הנבחרות בישראל אבל יודע שצריך לנצח כדי לעשות זאת. הוא לא יכול לנצח אם הוא לא ישנה את מבנה הנבחרות. מלכוד צילום: איי פי
לא פראיירים. פשוט לא טובים
הביקורות על חוסר התיאום בין שחקני ההגנה בנבחרת ישראל הגיוניות ולגיטימיות – למרות שהן ארסיות במיוחד בגלל שהמאמן הוא צרפתי. אבל הן לא נכונות רק לקמפיין הנוכחי ולא רק לגבי שחקני ההגנה. גם בהתקפה נבחרת ישראל הציגה משחק אקראי ולא מסודר. השחקנים לא ממש מכירים אחד את השני והשערים שנכבשו נגד קרואטיה ויוון היו מקריים. בניגוד לשערים של יוון וקרואטיה, שהגיעו ממהלכי התקפה מסודרים יחסית. אגב, לקרואטיה יש יתרון כי רוב השחקנים שיחקו תחת המאמן סלאבן ביליץ' בנבחרת הצעירה.
גם הביקורות על כך שאנחנו לא נופלים מבחינת כישרון מהיוונים או הקרואטים ורק בגלל המאמן אנחנו מפסידים הן מגוחכות ונובעות מחוסר הבנה. היוונים הובילו בכל סטטיסטיקה חשובה על ישראל במסגרת – באחוזי הצלחה בתאקלים, באחוזי זכייה בנגיחות, בבעיטות למסגרת, בהגעה למצבים, במסירות עומק מדויקות ועוד. כך גם הקרואטים.
ניצחון 2-1 אולי לא נראה גדול ומשאיר טעם שישראל "פראיירית" אבל הוא פשוט לא משקף את הבדלי הרמות. תוצאות של 3-0 היו אפשריות הרבה יותר מתוצאה של 1-1 או 2-2. הפרשנים שאומרים שישראל יצאה "פראיירית" יוצאים מתוך נקודת הנחה שהיו לנבחרת את הנקודות בידים בגלל עליונות מסוימת וזה פשוט לא נכון. אנחנו לא "פראיירים" אם אנחנו כל הזמן מפסידים לנבחרות, שכביכול, מוכשרות פחות מאיתנו. אנחנו פשוט לא טובים. יש הבדל גדול.
מסקנות: א'. השחקנים שלנו לא טובים מספיק. צריך לשפר אותם. ב'. השחקנים שלנו לא מתואמים. צריך לשפר את התיאום.
נבחרת ספרד חוגגת זכייה במונדיאל. הכל מתחיל בהחלטה לשנות צילום: אי אף פי
צנטרליזציה של ההחלטות המשמעותיות
אם אנחנו רוצים סיכוי כלשהו להצליח כנבחרת, ההתאחדות לכדורגל והכדורגל הישראלי יצטרכו לעשות שינוי גדול מאוד באופן בו מגדלים שחקנים ובאופן בו מגדלים נבחרת. "הדרך קדימה היא צנטרליזציה של ההחלטות המשמעותיות, שצריכות להיעשות על ידי גופים מקצועיים", מסביר דון גארבר, קומישינר ה-MLS. "הליכה משותפת למטרות מוגדרות על ידי כולם – רק ככה אפשר לקדם דברים בעולם הספורט".
לואיס פרננדז, בשיחות עם כתבים צרפתיים, טוען שקשה לפעול בהתאחדות שאין בה גוף מקצועי ושהשיקולים של יושביה הם בעיקר פוליטיים. הוא טוען שצריכה להיות דרך אחידה לכל הנבחרות, ושאם בישראל רוצים שינוי רציני צריך לשנות את כל מבנה הנבחרות - מילדים עד בוגרים. הוא טוען שזה אחד מהדברים שהוא פשוט לא יכול לעשות בכדורגל הישראלי – אלא אם כן הוא ינצח, אבל כדי לנצח – צריך דרך – ואותה הוא לא יכול לסלול. מלכוד.
היום, בישראל ובהרבה מקומות בעולם, זו בעיה ידועה – קשה לאחד קבוצות ומאמנים תחת קונצנזוס מסוים. בגלל יותר מדי אגו בדרך כלל. גם קשה להגיע למצב בו הנבחרות מייבאות את השחקנים ממספר מצומצם של מועדונים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות את זה. ספרד שיחקה עם שלד ברצלונאי לחלוטין וזכתה במונדיאל. אולם הכוח של הנבחרת הזאת לא טמון רק בכוח של ברצלונה. הוא טמון בהחלטה שההתאחדות לכדורגל הספרדית עשתה.
בשיחה עם עיתונאים בוועידת Leaders in Football הסביר אנחל מריה ויאר לונה את "הסוד" של התאחדות הכדורגל הספרדית (RFEF). "זה מתחיל בהחלטה. אנחנו מחליטים שצריכים דרך אחידה, בין כל הנבחרת, כל המועדונים – מטרה אחת. לקדם את הכדורגל הספרדי", סיפר לונה עם הרבה תנועות ידיים. "בנבחרות זה סטיייל אחד בכל שכבות הגיל, עובדים על אותה אסטרטגיית משחק, משתמשים באותם קריטריונים לבחירת שחקנים – זה מאפשר לכל שחקן, בכל גיל, להיכנס לנבחרת הבוגרת כשהוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות".
האחידות נמשכת גם בדרכים שאימצו השחקנים לגדל את השחקנים שלהם: תוכנית אחידה, שמסתמכת על מודל שעובד, ומופצת בין כל קבוצות הכדורגל בספרד. מה שמכונה "אסטרטגיית הנאמנות" איפשר לכדורגל הספרדי לפתח מספר רב של שחקנים, ולהעניק לכל מאמני הנבחרות עומקים שאין למדינות אחרות.
בהרבה מובנים, למאמן הנבחרת הספרדי יש עבודה קלה יחסית. הוא רק צריך לבחור את השחקנים בכושר הטוב ביותר ולעשות התאמות טקטיקות קטנות ליריבה – כל השאר נבנה במשך עשרות של שנים. הוא, בניגוד למאמן נבחרת ישראל, לא צריך לנצל את הזמן המועט שיש לו כדי ללמד את השחקנים דברים בסיסיים בכדורגל.
אגב, לונה הוסיף ש"אנחנו רוצים להפיץ את המודל הזה בכל העולם". לידיעת הקורא אבי לוזון.
