מה הקשר בין תרבות הראפ לפוטבול?
סרטם הדוקומנטרי של ערוץ ESPN ואייס קיוב, "היישר מתוך לוס אנג'לס" מראה איך הפוטבול - ואולי גם הראפ - עברו תהליך התמסחרות נוסח הוליווד
הקישור לספורט הוא עלילת המשנה כאן: לוס אנג'לס היא
מבחינת האווירה, הימים הם ימי תחילת שנות השמונים. לכל העולם מוצגת לוס אנג'לס בתור המקום להיות בו. מבחינה תרבותית, הוליווד היא אבן שואבת לכל ילד שאי פעם חלם חלום. מבחינה ספורטיבית, הלייקרס נמצאים בשיא השושלת שלהם. קבוצות הבייסבול, האיינג'לס והדודג'רס, והפוטבול, עם הראמס, כבר נמצאות שם. וכמובן, האולימפיאדה מגיעה ב-1984 עם קרל לואיס האגדי. זו אל.איי שכולם רצו לראות.
מתחת לראדאר, בשכונות שחורות כמו קומפטון ולונג ביץ', הצד האפל של כלכלת רייגן, "רייגונומיקס", מכה בשיכוני העוני, ויוצרת תרבות של כנופיות, סמים ומוזיקת מחאה. ומהצד השני סוגר ראש משטרה גזען על תוצרי המחאה התרבותיים של השחורים באמצעות אלימות יתרה.
הסרט של ESPN מעניין בעיקר במובן של בחינה תרבותית של תקופה היסטורית, ושל עליית תרבות הראפ בלוס אנג'לס שלא רציתם להכיר.
לריידרס של לוס אנג'לס היתה השפעה מוגבלת על תרבות הספורט. הם התגאו בהיותם "הילדים הרעים", ניסוי ששוכפל בהצלחה כמה שנים מאוחר יותר בכדורסל בעיר דטרויט.
מדי השחור-כסף הפכו פופולריים בעקבותיהם, והחבירה בין ספורט לשואו ביז היתה ניסוי כלים שהפך אף הוא שחוק ונפוץ – אם כי יעיל – למכירת מרצ'נדייז. קיוב מראה את ההתמסחרות של הקבוצה הכי קשוחה, ואת ההתרככות שלה בעקבות חיי הזוהר ההוליוודים.
אולי בשנות השמונים ההתמסחרות של שחקן, ושל קבוצה שלמה, למעשה, עם ההגעה לעיר הגדולה נראתה יוצאת דופן. היום היא טבעית כל כך, עד שלצד הזה של הסרט אין כמעט שום ערך. ברגע נדיר, ובניסיון להמחיש את הקומפלקס הספורטיבי-שואוביזי-תעשייתי, שואל קיוב את סנופ דוג אם הקליפים שלו לא גרמו לו לרצות לקנות מדים של הריידרס. “לא,” ענה סנופ, “הם גרמו לי לרצות להיות בלהקת גנגסטאר ראפ".
