הנשיא ה־39 של בארסה נותן עבודה

בחודש שעבר צעירה קטאלונית בשם מוניקה רואיס נהפכה במקרה למבקרת ה־20 מיליון במוזיאון הכדורגל של ברצלונה. היסטוריה קטנה. רואיס הנרגשת קיבלה ממנהלי המקום חולצה של הקבוצה, קצת כסף לבזבוזים ואפילו לחיצת יד מהנשיא החדש של בארסה, סנדרו רוסל. עבורה זה בטח היה יום מרגש. עבורו - עוד יום אחד בדרך להטבעת חותמו על המועדון המפורסם בעולם.

מגמד הישגים

למעשה, מאז שנבחר רוסל באמצע יוני להיות הנשיא ה־39 של הבלאוגראנה, הוא ואנשיו עושים כל שביכולתם כדי לגמד את ההישגים - האדירים, יש לומר - של קודמיהם. כמו כל פוליטיקאי ממולח שמגיע לראש הפירמידה, רוסל דואג להראות עד כמה המצב היה גרוע כשנכנס לתפקיד, בעיקר מבחינה כלכלית. כך הוא משיג בו בזמן שתי מטרות: ראשית, הוא משמיץ את הנשיא היוצא ויריבו המר, ז'ואן לאפורטה, מה שבטוח מסב לו הנאה לא מבוטלת. שנית, המצב הזה מאפשר לו להוריד מעצמו את הלחץ לעמוד בהבטחות שפיזר לפני הבחירות. מכאן, כל הצלחה אמורה להירשם על שמו.

קשה לשפוט עד כמה הנתונים שאנשי רוסל משחררים לתקשורת הם מדויקים ועד כמה הם תוצאה של היריבות עם לאפורטה. מה שבטוח הוא שבלי שנשים לב, משהו לא טוב עבר על מועדון הכדורגל הכי מעוטר בעולם בשנים האחרונות בסוף יולי, כלומר מעט אחרי הבחירות, חשף סגן הנשיא החדש לעניינים כלכליים שהמועדון הפסיד בעונה הקודמת 77 מיליון יורו. זאת לעומת רווח של 11 מיליון יורו, שעליו דיווחה ההנהלה הקודמת רק חודש לפני כן.

לטענת הסגן, חאבייר פאוס, ההנהלה החדשה שכרה את חברת דלויט כדי שתערוך מחדש את המאזנים של המועדון, וזו מצאה כי לצד הכנסה מרשימה של 409 מיליון יורו, סבלה בארסה בעונה הקודמת מהוצאה של כ־480 מיליון יורו - מה שמעמיד את החוב הכולל של המועדון על 442 מיליון יורו. עוד דווח כי הנהלת המועדון נאלצה ליטול לאחרונה הלוואה בסך 155 מיליון יורו מהבנקים, לאחר שלא עמדה בתשלומי שכר.

"מבחינה כלכלית אנחנו לא במצב טוב", הצהיר רוסל כמה ימים לאחר בחירתו. "והכל בגלל ההנהלה הקודמת, שמתחה את היד אבל לא דאגה להאריך את השרוול". בהזדמנות אחרת הוא הזהיר שהתהליך "עשוי לקחת כמה שנים". אולם החודש, בנאום לפני חברי המועדון המיוחסים, ה־Penyes, רוסל כבר נשמע יותר אופטימי: "מבחינה כלכלית, לא סוד שמצאנו כמה שברים, וזה בלשון המעטה. אבל אין מה לדאוג, בארסה הוא מועדון בעל יכולות גדולות שמייצר משאבים רציניים".

שחקני בארסה חוגגים. איך מגיע המועדון הכי אהוד בעולם - 58 מיליון אוהדים רק באירופה, לפי סקר חדש - להפסדים שכאלה? צילום: אי פי אי

טס רק בפרטי

אז איך מגיע המועדון הכי אהוד בעולם -58 מיליון אוהדים רק באירופה, לפי סקר חדש - להפסדים שכאלה? אם נתעלם לרגע מההשפעות הנמשכות של המשבר הכלכלי, נראה שיש לשאלה הזו שתי תשובות מרכזיות.

הראשונה, לפחות אם מאמינים לצוות של רוסל, היא ההתנהלות הבזבזנית וחסרת השקיפות של ההנהלה הקודמת. בין המספרים שנזרקו לאחרונה לחלל הקאמפ נואו דובר על עלויות ניהול שוטף מנופחות, שעברו בעונה שעברה את רף 130 מיליון היורו. בתוך כך, אף שלא מדובר בסכומים משמעותיים במיוחד, יש כיום בבארסה מי שנהנה להדגיש את 350 אלף היורו שהוצאו בעונה שעברה על טיסות פרטיות - של הנשיא הקודם ושל השחקנים.

נשאלת השאלה: האם בעידן משכורות הענק, העמלות האדירות לסוכנים והפרסום האגרסיבי, אפשרי בכלל מצב שבו קבוצה גדולה ומצליחה תהיה נקייה לגמרי מתופעות כאלה? כדאי גם לזכור שרוסל עצמו לא בדיוק הגיע לנשיאות מהרשות לבקרה תקציבית. לפני כעשור הוא היה בכיר בחברת נייקי, הקים בהמשך חברת שיווק, והוא ידוע כמי שהקשרים האישיים שלו סייעו להביא כמה שמות גדולים לקאמפ נואו, כשהבולט מכולם הוא רונלדיניו. בקיצור, הוא מכיר מקרוב את הביזנס שמניע את המשחק וגם יודע להשתמש בו. בכל מקרה, האתגר הנוכחי, כמו שהציג אותו לאחרונה סגן הנשיא - מיד אחרי שסיים להאשים את ההנהלה היוצאת ברמאות חשבונאית - הוא כזה: "המצוינות הספורטיבית של השנים האחרונות לא באה לידי ביטוי במצוינות כלכלית. המטרה שלנו היא ליצור מצוינות בשני התחומים גם יחד".

הסיבה השנייה להסתבכות הכלכלית, או יותר נכון הסיבות הנוספות, אלה שגם מוכרות יותר לאוהדי הכדורגל, הן הטעויות היקרות של בארסה: בשלוש העונות האחרונות קנתה הקבוצה 13 שחקנים בסכום כולל של יותר מ־280 מיליון יורו, כשרק על אחדים מהם, אם בכלל, אפשר לומר שהיא עשתה עסקה טובה.

קייריסון והנריקה הברזילאים (14 מיליון יורו ו־8 מיליון בהתאמה) לא שיחקו אפילו דקה ושוחררו. מרטין קאסרס ואלכסנדר חלב (16.5 מיליון יורו ו־15 מיליון יורו) הושאלו לקבוצות אחרות, ודמיטרו צ'יגרינסקי הגיע על תקן של הבטחה גדולה תמורת 25 מיליון יורו, שותף ב־12 משחקים בלבד וחזר הביתה לאוקראינה. האחרון ברשימה הוא כמובן זלאטן איברהימוביץ', מכונת השערים והשערוריות השבדית, שהגיע מאינטר תמורת 69 מיליון יורו, רק כדי לעבור אחרי שנה מאכזבת למילאן, שהיתה מוכנה לשלם עליו 24 מיליון יורו בלבד. בסך הכל, 6 טעויות שעלו לבארסה 148 מיליון יורו.

לאור כל זאת, רוסל מנסה עכשיו לשדר אווירה קמצנית בהרבה. "לא נזרוק את הכסף של חברי המועדון דרך החלון", הוא הבטיח אחרי שנבחר. ואכן, מאז שהגיע לא נרשמו בבארסה החתמות ענק, בטח לא בקנה המידה של האויבת ממדריד. את עסקת 40 מיליון היורו לרכישת דויד ויאה הוא קיבל בירושה מהנשיא הקודם, אדריאנו הברזילאי הגיע תמורת 9.5 מיליון יורו בלבד, ועבור חבייר מאסצ'רנו - בלי ספק, מהטובים בעולם בעמדה שלו - שילמה ברצלונה סכום סביר של 21 מיליון יורו. ואולי חשוב מכל, רוסל נמנע מלהחזיר לקאמפ נואו את יקיר האוהדים שגדל במועדון, ססק פאברגאס, בגלל המחיר הגבוה שארסנל דורשת תמורתו.

ססק פאברגאס לאחר שהלבישו אותו בכוח בחולצת ברצלונה.רוסלנמנע מלהחזיר לקאמפ נואו אותו בגלל המחיר הגבוה שארסנל דורשת תמורתו צילום: איי אף פי

מחזק את האוהדים

אבל חוץ משחקנים לקבוצת הכדורגל, יש לרוסל - שחולש בתפקידו על עשרות קבוצות במגוון של ענפי ספורט - עוד כמה מטרות שהוא הבטיח להגשים. בין השאר התחייב רוסל לשפץ את אצטדיון הכדורגל ולבנות אולם כדורסל חדש, להרחיב את מודל אקדמיית הכדורגל של המועדון למדינות נוספות, וחשוב במיוחד - להגיע להסכם עם רשתות

הטלוויזיה לגבי שידורי המשחקים של הקבוצה. מקום מיוחד בנאומים שלו הוא שומר לאוהדי הקבוצה. בהקשר זה הוא התחייב לצמצם את מספר חברי המועדון תוך שתינתן להם יותר השפעה, וגם "לחזק את המעמד של ה־Penyes, כך שימשיכו להיות המנוע שמאחורי הברסלוניסמו".

במהלך הקדנציה הקצרה שלו כבר הספיקה בארסה לזכות בתואר אחד, כשגברה באוגוסט על סביליה במסגרת הסופר קאפ הספרדי. מה שבטוח הוא שמבחינת מיליוני האוהדים של הבלאוגראנה, שקיפות בהנהלה זה דבר נחמד, אבל אם רוסל רוצה להיזכר כאחד הגדולים, הוא חייב להחזיר לקאמפ נואו את גביע אירופה - וניצחון באל קלאסיקו נגד ריאל בחודש נובמבר יהיה התחלה טובה.