מדוע הטניס הוא הספורט השוויוני ביותר?
הטניס הוא ענף הספורט היחיד שבו נשים וגברים מרוויחים אותו דבר. האם זה מפני שיש שוויון אמיתי או בגלל העובדה שטניסאיות לא מאיימות על הגבריות?
הטניס, כפי שמלמדים הנתונים הכלכליים, נהפך לענף הספורט השוויוני ביותר בתפיסת ההבדלים בין המינים. העובדה שברשימת עשרת הטניסאים המרוויחים ביותר בשנה החולפת מצויות חמש טניסאיות, קשורה ודאי למדיניות השוואת הפרסים, שמעוגנת בעולם הטניס. באופן שמאוד לא מובן מאליו, ודאי בהשוואה לענפי ספורט פופולריים אחרים, זוכים גברים ונשים לפרסים זהים בכל טורנירי הטניס הגדולים (גרנד סלאם).
זאת ועוד, העניין הרב שמוצא ענף הפרסום , שאחראי באופן ישיר לחלק ניכר של רווחי הטניסאים, מהווה עדות נוספת לפריחתו של טניס הנשים. בהתחשב בשמרנות המגדרית שמאפיינת את עולם הספורט, ראוי לבחון באופן מעמיק מדוע דווקא הטניס נהפך למרחב כל כך שוויוני, שנותן לגיטימציה להתפתחות המקצועית של טניסאיות ולשגשוג כולל של הענף, במקביל, ואולי אפילו על חשבון הטניס הגברי.
מריה שראפובה. נתפסת בעיני רבים כאטרקטיבית צילום: MCT
בגלל הלוק?
בניסיון לנתח את התופעה עולים מעל לפני השטח הסברים שונים. מבחינה היסטורית, למשל, הטניס היה לאחת הזירות המרכזיות במאבק נגד אפלייתן של נשים בספורט בכלל. בילי ג'ין קינג, הטניסאית האמריקאית, לחמה בממסד הספורטיבי השוביניסטי וניצחה, במשחק סמלי שחקוק היטב בתודעה הפמיניסטית, את הטניסאי בובי ריגס במה שכונה "הקרב בין המינים".
בכך, קינג ודאי תרמה משמעותית להכרה ביכולתן המקצועית של נשים בענף ולזכותן הלגיטימית לנהל קריירה ספורטיבית. עם זאת, הטניס לא היה הענף היחיד שבו ניהלו נשים מאבק, ולפיכך זה אינו יכול להיות ההסבר היחיד.
כיוון נוסף ושונה להסבר השוויוניות המגדרית בטניס יכול גם להימצא בעובדה שבטניס ישנם, באופן חריג ונדיר ביחס לעולם הספורטיבי, משחקים שמפגישים גברים ונשים לעימות ישיר וחזיתי (טניס בזוגות מעורבים). אף שמדובר בתחום שולי יחסית בענף, ניתן לשער כי המפגשים בין המינים על מגרש אחד מייצרים גם כבוד הדדי ומסייעים לאזן את היחס כלפי טניס הנשים.
עם זאת, אחד ההסברים המרכזיים ליחס השוויוני בטניס מתמקד במראה החיצוני של טניסאיות רבות, שהצליחו לרתק צופים רבים לענף, ליצור עניין רב סביבן ולזכות בעקבות כך בחוזי פרסום אדירים. באופן שיש שיטענו כי הוא לא מקרי (ועל הקשר שבין סוג הפעילות הספורטיבית ובין מבנה הגוף קיימת ספרות רבה), התקבצו בטניס ספורטאיות רבות הנתפסות בעיני רבים כאטרקטיביות. תשומת הלב שהופנתה אל אותן השחקניות, לעיתים במנותק מהישגיהן הספורטיביים, חשפה את הענף בכללותו לעניין הציבור ומכאן, גם אם באופן קצת משובש, ניתן מעין הכשר לצפייה ואהדת טניס הנשים.
אולם גם את הטענה הזאת, ממשית ככל שתהיה, יש לקחת בעירבון מוגבל. שהרי ספורטאיות הנחשבות לאטרקטיביות פעילות גם בענפים אחרים ואין הן בהכרח מצליחות לקדם את אותם ענפים, או את מקומן של נשים בהם, כפי שהדברים קורים בטניס. האם אנה קורניקובה, למשל, היתה מצליחה לשנות את פני כדוריד הנשים לו היתה בוחרת לשחק בענף הזה? כנראה שלא, ולכן יש לחפש את ההסבר גם במקומות מורכבים וברבדים עמוקים יותר.
זוגות מעורבים. החצאיות מגדירות את הטניסאיות כנשים ומפחיתות בצורה משמעותית את האיום על הגבריות שניכר בענפי הספורט האחרים, שבהם הנשים לבושות כספורטאים ממין נקבה צילום: אי פי
לא מסכן גברים
הטענה, אם כן, שאבקש להעלות בשורות אלו היא שהשוויון בין המינים, המתקיים בטניס, מתאפשר מכיוון שמדובר בענף שאינו מסכן את ההגמוניה הגברית ובהתאם, הוא נהפך למרחב שבו הנשיות יכולה להתקדם כמעט באין מפריע. התפיסה, לפיה הדומיננטיות הגברית לא מרגישה מאוימת בטניס, מעוגנת בהסברים מגוונים. כך, למשל, בשונה משאר אירועי הספורט ומשחקי הכדור בפרט, טניסאיות מתלבשות אחרת מטניסאים. החצאיות מגדירות את הטניסאיות כנשים ומפחיתות בצורה משמעותית את האיום על הגבריות שניכר בענפי הספורט האחרים, שבהם הנשים לבושות כספורטאים ממין נקבה.
אורך המשחק השונה בטניס הנשים (שלוש מערכות לעומת חמש מערכות במשחקי הגברים) משחק תפקיד חשוב אף הוא בדחיקת תחושת האיום על הגבריות, משום שלכאורה מדובר ממש במשחק אחר, ולכן אין הגבריות צריכה להוכיח שוב את עליונותה. במובן הזה אפשר אולי אפילו לטעון שהאנחות שמלוות את החבטות בכדור, שזוכות בדרך כלל לביקורת או ללעג, משמשות מנגנון נוסף להפרדה בין המינים. ההתייחסות אליהן כאל גניחות מיניות, אף על פי שגם גברים משמיעים קולות בעת המשחק, מסייעת להגדיר את טניס הנשים במרחב מאוד ברור שלא יכול לאיים על הצד הגברי.
מרכיב חשוב נוסף בתחושת חוסר האיום מכיוונו של טניס הנשים נגזר מתפקידה של הרשת במשחק, אשר חוצצת ולא מאפשרת מגע בין המתמודדים. בכך שוב נמנעת זליגה של תפקיד נשי לכאורה לעולם של מגע וכוח גברי, ותחושת האיום, בהתאם, מתפוגגת.
יתרה מכך, מכיוון שמדובר במשחק יחידני בעיקרו (משחקי הזוגות מוגדרים באופן ברור כמשניים בטניס), גם לא נדרש מגע מאותו הצד של הרשת (בניגוד לכדורעף למשל שבו נמנע, בעזרת הרשת, מגע בין הקבוצות, אך הוא אפשרי בתוך הקבוצה מעבר אחד של הרשת). ובשורה התחתונה, אם מקבלים את ההסבר האחרון על התפתחות טניס הנשים, הרי שבשורת השוויון של הטניס נותרת מוגבלת לתנאים מאוד מסוימים, שדווקא משמרים את העליונות הגברית בספורט.
הכותב הוא מרצה לתקשורת ומומחה לתקשורת הספורט באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
