יובש 2010

קשה להחתים שחקנים

(אם אתה לא מנצ'סטר סיטי)

"זה מאוד קשה להחתים שחקנים, אני חייב לומר. השנה הרגשתי את זה יותר מתמיד", סיכם ארסן ונגר את חלון ההעברות של קיץ 2010. "הקבוצות שיש להן שחקנים לא רצו למכור - ולכן לא היתה תנועה".

היתה תנועה אבל לא רבה כמו בשנים עברו. קבוצות הפרמיירליג הוציאו כ־350 מיליון ליש"ט על רכש העונה - ירידה חדה מהעונה שלפני (525 מיליון ליש"ט) שהיוותה ירידה מעונת 2008/09 (758 מיליון ליש"ט). הפרמיירליג, המבזבזת הגדולה ביותר על שחקנים בשנים האחרונות - בעיקר בגלל עוצמות כלכליות שאין לליגות האחרות בנוסף לכל מיני בעלים עם כיסים עמוקים שמגיעים מעבר לים ומשקיעים את מיטב כספם בשחקנים שלא שווים אותו - לא לבד. גם בסריה A האיטלקית חוו ירידה חדה בהוצאות על שחקנים (245 מיליון ליש"ט השנה - ביחס לכ־460 מיליון ליש"ט בשנה שלפני). בליגה הספרדית, שמתבססת בצמרת הליגות המבזבזות בעיקר בגלל ברצלונה וריאל מדריד, הוציאו סכום של כ־230 מיליון ליש"ט על רכש - ירידה מכ־450 מיליון ליש"ט בשנה שעברה.

.

שוק הוגן יותר?

(לפחות לדעת אופ"א)

אז מה הסיבה העיקרית להאטה בשוק? מלבד הסיבות הברורות - יש פחות כסף בעולם שעדיין מתאושש ממיתון וצפוי להיכנס לאחד חדש, ממש או־טו־טו -מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, מאמין שזה בגללו או יותר נכון בגלל תקנות הפייר פליי הפיננסי. "במשך שנים היינו באנרכיה מוחלטת אבל הקבוצות ביקשו שנטיל כללים, בגלל שהן הבינו שהמצב לא יכול להימשך", הסביר על הכללים שנועדו להבטיח שהקבוצות המשתתפות בטורנירים האירופיים לא יוציאו יותר משהן מכניסות. "אנחנו כבר יכולים לראות שהמועדונים מוציאים פחות כסף מתוך ניסיון לאזן את הספרים", אומר פלאטיני. "האסטרטגיה שלפיה הולכים ומוציאים מאות מיליונים לא עובדת ותיעלם בתוך שנתיים. ההעברות לא היו מטורפות כמו בשנים האחרונות, והקבוצות עושות מאמצים מיוחדים כדי לציית לכללים".

רק תיקחו אותו

(ואת המשכורת שלו)

המיתון בנוסף לרגולציות של אופ"א הביא לכך שקבוצות הרבה יותר שמרניות בהוצאות שלהן - בייחוד כשזה נוגע לרכישות שחקנים, רכישות שלעתים קרובות מדי מתגלות כבזבוז כסף. ולא רק שהסכום עצמו שמוציאה הקבוצה הוא בזבוז כסף, הכסף הגדול באמת הולך למשכורות שחקנים. זה גם הכסף שהכי צריך לטפל בו לקראת הפייר פליי הפיננסי, ואנחנו רואים יותר ויותר קבוצות מוותרות על התשלום שמגיע להן עבור שחקן - רק שייקחו אותו.

ברצלונה, למשל, רכשה את זלאטן איברהימוביץ' ב־66 מיליון יורו בשנה שעברה והעניקה לו משכורת נטו של 12 מיליון יורו נטו בשנה. חתיכת יציקה עבור חלוץ מרכזי שלא מוכן לעשות חצי מהלחץ שהחלוץ מהנוער מוכן וגם לא ממש מסתדר עם המאמן. הפתרון? לשלוח אותו למילאן בהשאלה לשנה עם אופציה לרכישה ב־24 מיליון יורו. מילאן תיקח על עצמה את המשכורת הענקית של השבדי (ואף הצליחה להוריד את שכר הנטו שלו). מילאן שילמה גם מחיר מגוחך למנצ'סטר סיטי עבור רוביניו (כ־18 מיליון יורו, תלוי בהופעות והצלחות של השחקן).

וכן, אם אתם תוהים - מנצ'סטר סיטי חייבת להיפטר משחקנים אם ברצונה לקבל אישור לשחק בצ'מפיונס ליג. הקבוצה המנופחת בתבל עם שכר ממוצע משוגע חייבת להיפטר מהשחקנים שלה ולהעבירם לכל המרבה למחיר - אפילו בחינם, אפילו בהשאלה - רק שייקחו ממנה מעט מעומס המשכורות. לכן השאלות שחקנים לקבוצות שמוכנות לכסות את המשכורות שלהם נהפכו לנפוצות הרבה יותר. כך, למשל, מצא עצמו אלכס חלב (עד לא מזמן שחקן חשוב בארסנל) מושאל מברצלונה לברמינגהאם.

מנצ'סטר סיטי היא הסיפור הגדול של הקיץ הזה. עם השקעה של יותר מ־800 מיליון ליש"ט בשנתיים נהפכה הסיטי לכוח המשמעותי ביותר בשוק העברות השחקנים. "אם מישהו רוצה להתחרות איתם על שחקן, זה קשה. אני רציתי את אלכסנדר קולארוב אבל ברגע שהם גם רצו אותו - השווי שלו עלה ואי אפשר היה להתחרות במחירים שהם מציעים", אמרז'וזה מוריניו, מאמן ריאל מדריד, שגם היא הוציאה לא מעט הקיץ. אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, הגדיל ואמר שהיריבה העירונית עושה "מאמצים של קאמיקזה כדי לבזבז את הכסף שלה". פרגוסון, שהוציא הקיץ 7 מיליון ליש"ט על שחקן אלמוני לחלוטין (בבה) שלא מצליח להיכנס להרכב המילואים של הקבוצה, עשה טעויות רבות בשוק ההעברות אבל לפחות יש לו הרבה הצלחות בשוק הזה - בניגוד לסיטי. רוברטו מאנצ'יני, מאמן הסיטי, יצא להגנה אם ההסבר השחוק ש"כל הקבוצות האחרות הוציאו הרבה מאוד כסף בעבר - וזה נורמלי שאם רוצים שחקן טוב, צריך להוציא הרבה כסף. גם היונייטד הוציאה הרבה כסף". מה שנכון, אבל אין ספק שהסיטי עושה את כל הטעויות האפשרויות בשוק העברות השחקנים.

הקבוצה תצטרך לשלם בשנים הקרובות 488 מיליון ליש"ט על שכר בלבד - לא כולל התוספות שלבטח יגיעו בשנים הקרובות. עם הכנסה של פחות מ־100 מיליון ליש"ט בשנה, קצת קשה לראות אותה מתאזנת. ואם רוברטו מאנצ'יני לא יצליח להעפיל לליגת האלופות ולבטח יפוטר - יהיה קשה לראות את הפרויקט הזה נכנס לממדים נורמליים בעשור הקרוב.

למועדון יש כוח

(אם הוא רווחי)

הקיץ הזה למדנו גם שלמועדונים עדיין יש כוח בשוק שרווי בחוקים שמיטיבים עם השחקנים. חוק בוסמן (שמאפשר לשחקן לעבור לכל קבוצה שיחשוק בה בתום חוזהו), סעיף 17 (שמאפשר לשחקן מעל גיל 24 לצאת מחוזה תמורת פיצויים בשווי החוזה שלו) וכו' העבירו הרבה כוח לשחקנים ולסוכניהם, אבל מועדונים איתנים כלכלית יכולים להתמודד עם הלחצים הללו. ארסנל, למשל, אולי לא זכתה בכלום בחמש השנים האחרונות, אבל בזכות רווחיות וסגירת רוב החובות הצליחה לשמור על הכוכב הגדול ביותר שלה - ססק פאברגאס. וזאת אף שללא ספק רצה לעבור לברצלונה. "כשמעבירים שחקן, צריך את ההסכמה של שלושה גופים", אומר ונגר. "לכן יש דבר כזה כוח לשחקן, וזה לגיטימי, אבל גם למועדון יש מילה". המועדונים שמוכרים שחקנים שהם לא רוצים,עושים זאת בגלל שהשחקן שבר את הכלים - כפי שחאבייר מאסצ'רנו עשה כשיצא לשביתה - ובגלל שאין להם העוצמות הכלכליות לדחות הצעות. ליברפול, השרויה בחובות גדולים, חייבת כסף - וכולם יודעים את זה - מה שפוגע לה בכל טקטיקת המשא ומתן.

ובישראל?

(כל מועדון עם אסטרטגיה משלו)

מכבי חיפה החליטה ללכת על בטוח בשוק ומכרה את מיטב שחקניה עבור ההצעות שהגישו להן - הצעות שלא היו חוזרות על עצמן אחרי עונה ללא ליגת אלופות או ליגת אירופה. הפועל תל אביב בחרה להמר ולהותיר את השחקנים המובילים שלה כדי לנסות ולהצליח להעפיל לצ'מפיונס ליג -

 מה שעשוי לעלות את ערך שחקניה בעשרות אחוזים. מכבי תל אביב בנתה קבוצה ב־100 מיליון שקל. כל שאר הקבוצות לא ממש נספרות בשוק ההעברות הגדול של אירופה (לא שחיפה, מכבי והפועל נספרות יותר מדי) אבל ישראל בשוק. אין ספק. ואפשר להרוויח ממנו כסף.