התביעות המוזרות בספורט

ספורט הוא מוצר מוזר, וזאת מאחר שהלקוחות תמיד יהיו שם. אפילו אם הם יהיה מעט מהם - לקוחות תמיד יהיו. וזה לא נכון לגבי מוצרים אחרים. כלומר אם גבינה תהיה גרועה כמו דטרויט ליונס לא יהיו לה קונים, אבל הליונס, הקבוצה הגרועה בארצות הברית, עדיין מביאים כמה אלפים למגרש שלהם. אוהדים רבים פשוט לא יעזבו ואין נאמנות מותג כזאת בעולם הרגיל. ולכן עולם עסקי הספורט הוא עולם שונה מעולם העסקים הרגיל - כל קבוצה היא סוג של מונופול וכל אוהד הוא סוג של לקוח שבוי. האוהד הוא הקבוצה, ולכן אין לו שום סיבה לתבוע אותה. להתלונן? כן, זה חלק מהכיף והמשחק, אבל לתבוע? בשר מבשרך? זה כבר לא הגיוני. ואולם לעתים יוצא הלקוח/אוהד מהמעגל האכזרי הזה ובוחר לעשות מעשה: לתבוע את הקבוצה שלו. זה הבסיס לכל התביעות המוזרות בספורט. לפניכם מקבץ מוזר במיוחד מהן.

בובה של תביעה

כמעט לכל קבוצת ספורט מקצוענית או חובבנית בארצות הברית יש את הקמע שלה - בובה בצבעי הקבוצה או בצורת החיה שעל שמה היא קרויה. להיות כלוא בתוך הבובה הזאת זו משימה לא פשוטה, גם כי חם שם וגם כי אתה בתוך בובה. בנוסף, בובות רבות מאכלסות פעלולנים שמטביעים בזינוקים מסולמות ובקפיצה מטרמפולינות במשחקי כדורסל, נורים מתותחים או סתם נאלצים להרקיד את האמריקאים השמנים באצטדיונים. אכן, החיים אינם קלים.

חיי אחד הקמעות המוכרים ביותר נהפכו לקשים עוד יותר, כאשר ד"ר דון קיילנט, מנתח אוראלי משיקגו, מצא לעצמו אויב חדש בחייו: השור של השיקגו בולס. קיילנט הרים את ידו להחליק אותה ("היי פייב") עם הבובה המפורסמת ועם האיש שבתוכה, בארי אנדרסון. אך במקום פשוט להחליק ידיים, אנדרסון מעד ותפס בידו של קיילנט, מה שהוביל למתיחה של ידו של הרופא ולקריעת שריר הקיבורת. קיילנט הגיב תחילה בגבורה ראויה שבח, כאשר נשאר לכל אורך המשחק, אך מאוחר יותר נותח ועשה את הדבר המתבקש באמריקה, שזה לתבוע את התאגיד הקרוב ביותר. לפי התביעה, עיקר הנזק הוא הפסדי הכנסה של ארבעה חודשי עבודה, הוצאות על טיפולים רפואיים וכאבים עזים.

נקנקיות. הן יוצאו לך עין צילום: איי אף פי

המטר היקר בעולם?

הספורט המקצועני האמריקאי מתקשה להכות שורשים בקנדה. בבייסבול ובכדורסל נותרה קבוצה אחת בכל ענף. ליגת הפוטבול לא שוקלת אפילו התרחבות צפונה, והוקי הוא ממילא ספורט קנדי יותר מאמריקאי. אבל עם אוהדים כמו מארק מיכאלוף דווקא נראה שיש עתיד, אף על פי שבמרמורו תבע את טורונטו ראפטורס, קבוצת ה־NBA היחידה בקנדה, בדרישה לפיצויים של מיליון דולר, לאחר שזו הודיעה שתוסיף שורת מושבים לפני זאת שבה היה המנוי שלו. האוהד שילם 120 אלף דולר למנוי עונתי, ולמושבים הנמצאים על המגרש, "ממש ליד המאמן".

מיכאלוף, נשיא חברת הלוגיסטיקה פתרונות די.אל.אף הקנדית, שילם את הכסף עבור שני מושבים, שתויגו "אח"מים ללא הפרעה", ומוקמו בין הספסל של הקבוצה לשורת התקשורת. הוספת שורה תרחיק אותו בכמטר מהמגרש ומהקבוצה שהוא אוהד, מטר שהוא כנראה יותר מדי עבור האוהד האדוק הזה.

נקניקייה ב-25 אלף דולר?

אוהדי קבוצת הבייסבול של קנזס סיטי רויאלס לא רווים נחת בעשורים האחרונים. כקבוצת שוק קטן בענף ספורט שנשלט על ידי קבוצות משווקים גדולים, הרויאלס מתקשים להעמיד סגל מגובש ואיכותי. במשך שש השנים האחרונות הרויאלס הפסידו 98 משחקים בעונה (מתוך 162), שזה "הישג" שאף קבוצה אחרת לא התקרבה אליו. כך או כך, אחד מאותם אוהדים מזוכיסטים של הקבוצה, ג'ון קומר, הגיע בעונה הקודמת לאצטדיון, ויצא ממנו עם פנס בעין.

גם כאן, התקופה הקשה של הקמעות נמשכת: סלאגר, הבובה של הרויאלס, ירה בעונה הקודמת בתותח הנקניקיות שלו לאוויר - עוד אחד ממקדמי המכירות/מעצימי החוויות/סתם אלמנטים מוזרים הנפוצים בספורט האמריקאי. בשלב מסוים, לפי התביעה, זנח סלאגר את התותח והחל לזרוק את הנקניקיות בידו, אלא שאחת מהן סיימה את מעופה בעינו של האוהד, שכעת תובע 25 אלף דולר מהקבוצה.

חיי כלב

ג'ון ביג דוג תומפסון הוא שמו החוקי של אחד מאוהדיה המפורסמים של קבוצת הפוטבול קליבלנד בראונז. תומפסון מופיע לכל משחק עם מסיכת הכלב על פניו, וגם קיבל דמות ביציע במשחק הווידיאו "מאדן 2009" של חברת EA ספורטס. כל אוהד פוטבול מכיר את הפונקציה של להלהיב את האוהדים, ובמקרה של קליבלנד הם נקראים "מכלאת הכלבים" (dawg pound), ובטח פגש פעם או פעמיים את הקלוז אפ שעושה משחק המחשב על ביג דוג, שלובש את החולצה מספר 92, מה שמרמז שהוא אוהד של שון רוג'רס, השחקן שלובש את החולצה במציאות. אלא שמי שמביט בתומפסון, רואה שהוא לובש במציאות חולצה מספר 98!

תומפסון, כיאה לאמריקאי אמיתי, רץ לתבוע את התאגיד הקרוב אליו, EA ספורטס, על שימוש במסיכה שהוא לובש. בתקשורת שאלו מדוע חיכה תומפסון עד אוקטובר 2009, בדיוק שנה לאחר יציאת המשחק. התשובה החביבה: הוא מאלה שקונים את המשחק בהנחות הענק שבהן הם מוצעים בדיוק כשיוצאת הגרסה החדשה.

הקמע של שיקגו ווייט סוקס. תזהרו על הידיים שלכם צילום: איי פי

כל מעשה טוב בא על עונשו?

היריבות בין שתי קבוצות הבייסבול של שיקגו חוצה את העיר: בדרום העיר אוהדים את הווייט סוקס, שזכו באליפות ב־2005, בהובלת המאמן אוזי גיין, שחקן לטיני אגדי בעברו ומאמן לטיני חם מזג ובעל לשון חריפה בהווה. זוהי גם הקבוצה האהודה על הנשיא אובמה, שכידוע רואה בשיקגו את העיר "שלו". אולם, בשאר העיר הקבוצה המובילה היא הקאבס, שמציגה את בצורת האליפות המפורסמת ביותר בספורט האמריקאי: יותר ממאה שנים ללא תואר.

כמובן, שכאשר הקבוצות נפגשות, יצרים רבים משתרבבים על המגרש וביציעים. וכך, כאשר נפגשו הקבוצות ביוני 2009 ביו.אס סלולר פילד, ביתה של שיקגו ווייט סוקס, אוהד של הווייט סוקס החל לנבל את הפה שלו וזרק בקבוק בירה ליציעים שמתחתיו. כאשר הגיעו קציני הביטחון, הם עצרו דווקא את אחד מאוהדי הקאבס. רובין לופז, אוהד ווייט סוקס שהוא במקרה גם קצין במשרד השריף, אמר להם שהם תפסו את האדם הלא נכון, וכי המתפרע היה אוהד הווייט סוקס. "רציתי לעשות את הדבר הנכון", הסביר. לופז הופתע כאשר אנשי הביטחון השתיקו אותו והחלו לזלזל במשרתו ובמחוז שממנו הוא בא.

מיד לאחר מכן החלו ויכוחים ודחיפות, כשלפי גרסה אחת לופז דחף את איש הביטחון והפיל אותו, ואילו לפי גרסתו הוא נדחף, ואז נגרר על ידי אנשי הביטחון ונחבט בכל גופו. עוד הוסיף שקציני הביטחון הציגו את עצמם כשוטרים, אשר יעשו כל דבר כדי להרוס את הקריירה שלו.