מה הנבחרת יכולה ללמוד מהמונדיאל?
5 מסקנות עבור מאמן הנבחרת, לואיס פרננדז ואבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל
1. אפשר לתכנן הצלחה. לא "דור זהב" ולא בטיח. ניתן לראות לפי הקבוצות שהעפילו לחצי הגמר במונדיאל שתכנון בנייה נכון של מערכת טיפוח כישרונות לצד מערכת מטופחת ומושקעת של "שורשי כדורגל" (מגרשים בכל שכונה, בתי ספר לכדורגל, חוגים וכו') מביאה להצלחה. לא צריך להסתמך על "הדור המוכשר אי פעם", אם יש מספיק שחקני כדורגל טובים.
איך מייצרים שחקנים טובים מספיק? זה לא סוד. הספרדים, למשל, החליטו להשקיע בעיקר במאמנים שלהם – ההתאחדות מעבירה קורסים, שולחת להשתלמויות ומממנת מלגות אם צריך – וכך נוצר מצב שעל כל מאמן עם תעודת פרו יש 17 שחקנים בלבד. יחס מצוין. בגרמניה, למשל, יש 150 שחקנים לכל מאמן עם תעודת פרו. צאו להשתלמויות אנשי כדורגל יקרים - צאו לגרמניה, וצאו לספרד. ועברו בהולנד. למדו שם.
הנוסחה כל כך פשוטה שזה מביך. הרבה מועדון + הרבה מאמנים מיומנים = הרבה שחקנים טובים ומיומנים. הרבה שחקנים טובים = נבחרת טובה.
נבחרת ספרד. כדורגל משחקים עם המוח צילום: אי פי אי
2. צריך למצוא סגנון משחק שמייחד את הנבחרת. את כל הנבחרות. ספרד וגרמניה, הנבחרות המוצלחות של המונדיאל הזה, הכתיבו סגנון אחיד ואף טקטיקה דומה לכל הנבחרות במערך – מגיל נערים ועד בוגרים. סגנון אחיד עוזר לשחקנים להתחבר אחד עם השני ולייצר, גם ללא רמת האימון שיש במועדונים, כדורגל איכותי. "חיפשנו זהות לנבחרת – זה היה הדבר הכי חשוב בתחילת העבודה שלנו", אמר יורגן קלינסמן, מאמן הנבחרת הגרמנית בין השנים 2004-2006. "בסוף אני ויוגי והמערכת החלטנו על משחק התקפי, דינמי, מהיר ככל שאפשר".
הסגנון לא חייב להיות התקפי או הגנתי בהכרח, אבל הוא חייב להיות אחיד ועדיף שייצג את הטוב שבאיכויות הלאומיות. קלינסמן ולב, למשל, עשו סקר בסדנאות אימון של ההתאחדות לכדורגל בו שאלו את המאמנים והשחקנים: 1. איך אתם רוצים לשחק? איך אתם רוצים שהעולם יראה אתכם משחקים? מה אתם רוצים שהציבור הגרמני יחשוב על הנבחרת?".
3. המוח זה השריר הכי חשוב בכדורגל. "כדורגל הוא משחק שמשחקים עם הראש", אמר פעם יוהן קרויף ולפי הנבחרות שהצליחו להגיע לשלבים המאוחרים אין ספק שהמוח ניצח משחקים רבים במונדיאל הזה. אנדרס אינייסטה, צ'אבי, ווסלי סניידר, מסוט אוזיל, תומאס מולר – אלו שחקנים ללא יכולות פיזיות נדירות. הם לא מהירים כמו מסי או בעלי כושר גופני כמו פרנק למפארד, רובם די חלשים ביחס למפלצות כדורגל שמשחקות היום על המגרשים - ובכל זאת הם היו השחקנים החשובים ביותר בנבחרות שלהם, אלו שכבשו את השערים החשובים וחילקו את המסירות הגורליות ביותר. אינטליגנציית משחק מפתחים בין השאר על ידי דיון על כדורגל, הבנתו ממספר זוויות ולימוד מתרבויות כדורגל מפותחות. המוטו של אלי אוחנה ("טקטיקה שמטיקה") פשוט לא תופס בכדורגל של היום.
4. לא – אנחנו לא הכי טובים בנוער. ישנה איזשהי תפיסה מוטעית, שלאחרונה שמעתי את אבישי ברוורמן חזר עליה והיא ש"אנחנו הכי טובים בילדים ובנוער וכשמגיעים לבוגרים אנחנו נופלים". זה פשוט לא נכון. ישראל לא הכי טובה בנוער ובילדים. היא רחוקה מזה. כדי שתהיה הכי טובה בנוער ההתאחדות לכדורגל צריכה לעשות יותר מאשר למנות סופרסטארים לשעבר כמאמנים של הנבחרות הצעירות (אפרופו אלי אוחנה). צריך את המאמנים הכי מדופלמים ברמת הנוער – גם אם הם לא מוכרים כלל לציבור. עדיף שיהיו אנשי עבודה אפורים מאשר סטארים עם אגו מטופח יותר משערם. צריך גם לחייב את הקבוצות למנות מספר מינימום של מאמנים עם תעודת פרו למחלקות הילדים והנוער – אם רוצים התקדמות אמיתית.
השחקנים הישראלים הצעירים פשוט לא טובים מספיק – ואם היו חסרים לכם הוכחות לכך הרי שהבלימה בהתפתחות של בן סהר וגיא אסולין, "הדברים הגדולים הבאים של הכדורגל הישראלי", מספקת לנו עוד אזהרה בקשר לעתיד הכדורגלן הישראלי.
5. חתרו להרמוניה. במדינות כדורגל מתוקנות יש מינהלת ליגה והתאחדות לכדורגל. כל אחת מנהלת את מה שהיא אמורה לנהל. במדינות כדורגל מתוקנות במיוחד, ע"ע גרמניה, ההתאחדות והמינהלת עובדים יחד לקידום האינטרסים של הכדורגל הגרמני – בונדסליגה ונבחרת . בישראל יש רק גוף אחד שמנהל את הכדורגל – ההתאחדות לכדורגל. מלבד העובדה שגוף זה לוקח על עצמו יותר מדי (ניהול כל הנבחרות + ניהול הליגה + קידום שורשי כדורגל) הוא גם לא חי בהרמוניה עם עצמו.
הקבוצות לא מרוצות מהרבה דברים, ההתאחדות פוליטית מדי, הנבחרת הבוגרת מתנהלת לפי גחמות המאמן וכו'. ההתאחדות לכדורגל צריכה לשאוף לחזון אחיד לכדורגל הישראלי.
