10 מזכרות בלתי נשכחות מדרום אפריקה

1. הוו-וו-זלות – עבור רבים הפכו חצוצרות הפלסטיק שם נרדף לצפייה במשחקי המונדיאל. למרות התלונות, פיפ"א סירבה לאסור את השימוש בוו-וו-זלה (שהוגדרה על ידי עיתונאי מקומי כ"כלי נגינה מהגיהנום") וזאת כיוון שהיא חלק "מתרבות הכדורגל הדרום-אפריקאית". העובדה שהצליל שהן מפיקות בצוותא נשמע כמו נחיל יתושים ענק לא מנע מהשופר האפריקאי לפלוש גם למדינות אחרות ולהפוך, איך לא, לרינגטון מעצבן. נתראה בבלומפילד.

וו-וו-זלה. נתראה בבלומפילד צילום: איי פי

2. הג'אבולאני - אין מונדיאל שעובר בלי תלונות על הכדור, אבל הג'אבולאני הזה - שמשמעו בשפת הזולו "להיות שמח" - גרם הפעם לשחקנים צער מיוחד. אמרו שהוא קל מדי, עגול מדי ובעיקר בלתי צפוי. בעיטות טסו ליציע ושוערים השמיטו כדורים קלים (זוכרים את רוברט גרין?). בסוף, כמובן, כולם התרגלו, אבל איך אמר החודש ג'יאנלואיג'י בופון - "למה אי אפשר לחזור ולשחק עם הכדור הפשוט מהשכונה?"

3. מאמנים באופנה - עד הטורניר,יואכים לאב היה מוכר לצופי הכדורגל בתור "המאמן המוכשר ההוא עם הצעיף". אלא שמתחילת המשחקים, לאב ועוזרו הדהימו את עולם האופנה הספורטיבי כשהציגו, משחק אחר משחק, סוודרים כחולים תואמים. "אני לא מאמין באמונות תפלות" הודה לאב, "אבל העוזרים שלי דורשים שאני אלבש אותו, כי אנחנו תמיד מנצחים כשהוא עלי. הם אפילו אסרו עלי לכבס אותו". בחצי הגמר מול ספרד המזל של הסוודר נגמר. לאב מחפש עכשיו טקטיקה חדשה. אולי כובע?

4. ה"שער" של למפארד - אחרי שאנגליה עברה בקושי את הסיבוב המוקדם, חיכתה לה בשמינית הגמר האויבת הוותיקה. הגרמנים נראו נהדר והיו ראויים לניצחון, עד שכדור אדיר של למפארד פגע במשקוף וירד לדשא, עמוק מאחורי הקו, מה שהיה משווה את התוצאה ל-2:2, לו רק השופט או הקוון היו רואים את זה. האנגלים חזרו הביתה מושפלים, אבל יש גם נקודת אור:בלאטר התנצל (!) על הטעות והבטיח לראשונה שפיפ"א תדון בהכנסת אמצעי שיפוט טכנולוגיים. את למפארד זה כבר לא ינחם.

הכדור שעבר. בלאטר התנצל (!) על הטעות והבטיח לראשונה שפיפ"א תדון בהכנסת אמצעי שיפוט טכנולוגיים צילום: אי פי אי

5. שיא הדרמה - אם הייתה דקה בלתי נשכחת במונדיאל הזה, זו הדקה: הכוכבים השחורים של גאנה הגיעו לרבע הגמר כשהם נושאים על גבם את תקוות אפריקה כולה. דקה 120, במצב של תיקו 1:1 משני שערים נהדרים, לואיס סוארס הודף ביד - ספק אלוהים ספק שטן - ויורד כשהוא ממרר בבכי. ג'יאן יורה, אבל למשקוף, סוארס חוגג במנהרה, פנדלים. ג'יאן מספיק עוד לכבוש את הראשון, לפני ש"אל לוקו" אבראו מקפיץ בנונשאלנטיות את אורוגוואי לחצי הגמר. גם במונדיאל 2054 שיתקיים בישראל עוד נדבר על הערב ההוא.

6. הפסיקו לרקוד - עוד משחק בלתי נשכח ברבע הגמר. במחצית הראשונה הצהובים-ירוקים נתנו קרנבל אמיתי ושער נהדר של רוביניו החזיר לאנשים את התקווה שגם ברזיל של דונגה היא עדיין ברזיל. אבל אז הגיע איזה גול עצמי של מלו ועוד נגיחה של סניידר והברזילאים איבדו לגמרי את הראש. בסוף, לא היה שם הרבה כדורגל גדול, אבל דרמה ומתח עד השנייה האחרונה. הגיע הזמן שכולנו נתחיל להתרגל: חלפו ימי הסלסה והטוטאל פוטבול. העולם השתנה. גם המשחק.

8. לאט לאט - אין דבר ששדרג את חווית הצפייה במונדיאל יותר מהסלואו-מושנים המדהימים שטכנולוגיית הצילום בימינו יודעת לספק. לפעמים הם היו כואבים (המספרת של קאסרס מאורוגוואי לפנים של דה זיאו ההולנדי) לפעמים מרגשים (הדמעות של קאסיאס) ותמיד הם נתנו תחושה של סרט אקשן הוליוודי. האמת, יש בהם משהו מוזר - כמו במיקרוסקופ, אנחנו רואים באמצעותם משהו שאי אפשר לקלוט במציאות. במונדיאל הבא אנחנו מצפים לקבל מיקרופונים על הכדור וקולטני ריח על חולצות השחקנים.

אינייסטה. כובש שערים חשובים צילום: איי אף פי