לברון חתם במיאמי - מי הם הזוכים והמפסידים?
מיאמי, מן הסתם, תרוויח מהשילוש הקדוש שנוצר עם לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש. המפסידה הגדולה היא הליגה, ואיתה האוהדים
אז זה נשמע כמו בדיחה. היום זה מפחיד. כריס ברוסארד, פרשן אחר באותה רשת, ציין שפול, חבר טוב של לברון, לחץ עליו להישאר בקליבלנד ולתת למאמן החדש ביירון סקוט הזדמנות. פול עצמו, אגב, יהפוך שחקן חופשי בעוד שנתיים. היכן הוא יחתום לדעתכם?
ג'יימס ידע לייצר דרמה אדירה, יותר משבוע שעולם הספורט האמריקאי מדבר אך ורק עליו. יותר מעל המונדיאל, ויותר מעל עונת הבייסבול המשובחת שמגיעה למשחק האולסטאר שלה. אם ג'יימס רוצה להיות מותג בסדר גודל של ג'ורדן, ומיליארדר, אני מניח שהוא יגיע לשם. גם במיאמי. מכונות השיווק התומכות - של נייקי לדוגמא - מבטיחות לפמפם אותו בכל קבוצה שישחק בה. בנוסף, אין על המגרש שחקן יותר מלהיב ממנו, וזה נכון, בניגוד לכל שאר הספורטאים בעולם, בלי קשר לצוות המסייע. אבל מבחינת היסטוריית הכדורסל, ייתכן שג'יימס עשה כאן טעות, כאשר חבר למתחרים במקום לעשות את המעשה הג'ורדני, שהוא להיענות לאתגר ולנצח אותם ממקום אחר, מה שהיה תורם גם לליגה.
מנצחים
מיאמי היא המנצחת הגדולה של הקיץ הזה, אך כקבוצה היא לא נטולת בעיות. מכיוון שאיש אינו יודע מה יהיה בקיץ הבא, כאשר ההסכם הקיבוצי בין השחקנים לבעלים יפוג, כל שחקן שיכול היה לצאת מהחוזה הנוכחי שלו עשה כן, והשיג חוזה ארוך שנים. במילים אחרות, ליד שלושת הסופרסטארים שהחתימה מיאמי, היא תציג חבורת שחקנים בשכר מינימום, ובעלי יכולת דומה. כולם יודעים מה החשיבות של הצוות המשלים - זה שעזר לסלטיקס לזכות ב-2008 עם ג'יימס פוזי ופי ג'יי בראון, או זה שעזר לקובי לזכות באליפויות האחרונות שלו עם דרק פישר, טרבור אריזה ורון ארטסט. למיאמי לא יהיו את השחקנים האלה. בעקבות ההחתמה היא גם שלחה למינסוטה את מייקל ביזלי, הבחירה מספר 2 בדראפט 2008 שלא הצדיק עד כה את הפוטנציאל שלו, וזאת כדי לפנות קצת מקום תחת תקרת השכר, ולהחתים כמה חלקים לצוות המשלים. ובכל זאת, כל קבוצה בעולם היתה מעוניינת להיות במקומה של מיאמי.
לברון וקובי. מי גדול יותר? צילום: אי פי אי עוד מנצחות בקיץ האלה הן מילווקי ושיקגו. עם ההחתמה של ג'ון סלמונס ודרו גודן, מילווקי הופכת מקבוצת פלייאוף לקבוצה עמוקה, שיכולה להתחרות בכל קבוצה אחרת במזרח. שיקגו לא הצליחה להנחית את וייד או את לברון, אבל זכתה בקרלוס בוזר, שחקן שאינו נופל מבוש, ואחד שיעזור לה להגיע עמוק בפלייאוף.
מפסידים
המפסידים הגדולים ביותר הם הליגה, האוהדים, וכמובן, איך לא - קליבלנד וניו יורק. נתחיל מהניקס. שמועות על לברון לניו יורק הריצו את המניה של מדיסון סקוור ג'ורדן ביום רביעי ב-6%, ואמש, דיווחים על על לברון למיאמי הפילו אותה ב-4%. יותר משנתיים של הכנה להנחתת סופרסטאר הובילו לקיץ בו הוחתם אמרה סטאדומייר, שחקן עם ברך בעייתית, עין בעייתית, ועוינות בסיסית למשחק ההגנה. אבל הניקס היו חייבים לנסות. הבעיה של הניקס היא המחיר: עבור התנערות מהשחקנים היקרים והגרועים שהיו לקבוצה, הניקס משכנו את עתידם כאשר שלחו בחירות דראפט בעשירייה הראשונה ב-2004, 2006, 2007, 2009, 2010, וייתכן שגם ב-2011 וב-2012.
קליבלנד. הבעלים, דן גילברט, יצא לתקשורת מיד לאחר ההודעה וטינף על לברון כאדם וכשחקן. הוא האשים אותו שהוא פרש כבר באמצע הפלייאוף. הוא אמר שהוא נפגע אישית מלברון והבטיח אישית שהקאבס יזכו בתואר לפני שלברון יזכה. יה רייט. לפחות זכינו למפגש אחד מעניין במזרח - חזרתו של ג'יימס לקליבלנד.
מכאן, לאוהדים. בליגה שמפסידה 200 מיליון דולר בשנה, מי יבוא לראות משחק בטורונטו, בניו ג'רזי, בדטרויט ובאינדיאנה? מה יהיה ממוצע הצופים בקליבלנד? איזו תכלית יש ללכת למשחק כאשר יש בליגה הזו רק שתיים וחצי קבוצות מעניינות, ותחושה לא נכונה ולא תחרותית? את הלקח הם יכולים ללמוד מהליגה הישראלית, בה קבוצה אחת מרכזת את כל הכוכבים, ואחרת את כל מי שלא נכנס לראשונה. אולי הקומישינר דיוויד שטרן יבטל את הפלייאוף ויעשה לנו פיינל פור.
מה שמוביל אותנו לליגה עצמה. לברון עשה את מה שעשה. זו זכותו, הוא ילד גדול והוא לא צריך לדאוג לדבר זולת טובתו האישית. קפיטליזם - זוכרים? אבל מי שצריך לדאוג הוא דיוויד סטרן. סטרן תמיד אמר שהמוצר שהליגה מוכרת הוא תחרותיות. אבל אחרי הקיץ הזה, לקבוצות שאינן בצד המנצח של עולם ההחתמות ייקח שנים רבות לבנות מחדש, שנים שלליגה פשוט אין. ממילא כמחצית מהקבוצות הפסידו כסף, והתפוסה ביציעים נמצאת בירידה מאז המשבר, למרות מכירות החיסול של הכרטיסים במחירי בדיחה. תחשבו על התחרות במזרח. בוסטון מעבר לשיא. שיקגו עוד לא שם. אטלנטה ושרלוט לא התחזקו. ניו יורק, ניו ג'רזי, דטרויט, אינדיאנה, וושינגטון, פילדלפיה וכמובן טורונטו וקליבלנד נמצאות בבנייה מחודשת שתיקח שנים. מה שמותיר רק קבוצה אחת, אורלנדו, שיכולה להתחרות במיאמי. איפה המודל התחרותי שלך עכשיו, סטרן?
