למה אנגליה תמיד מפסידה?

סיימון קופר וסטפן סיזמאנסקי כותבי הספר Why England Lose: and Other Curious Phenomena Explained חזו במדויק את המפלה האנגלית בדרום אפריקה. וזה בהסתמך על ההיסטוריה וחוסר היכולת של האנגלים להתאים עצמם להתפתחויות של הכדורגל העולמי. הם גם הבליטו את העובדה שהאנגלים תמיד מסיקים מסקנות אישיות ולא מערכתיות לכישלונות שלהם.

בכל מקרה, קופר וסיזמאנסקי שטחו את "שמונה השלבים" של ההפסד האנגלי. וכך הם נראים.

השלב הראשון: בטחון בכך שאנגליה תזכה במונדיאל – God Given right to win the World Cup לפי המונח שקבע ג'וני הייס, חלוץ אנגליה בשנות ה-50. גם לקראת המונדיאל הנוכחי היו אנשים בבריטניה בטוחים שאנגליה תניף את הגביע. לרבות וויין רוני שהצהיר: "אנחנו נזכה במונדיאל". גם JP מורגן, בתחזית שלהם, ראתה את אנגליה מנצחת במונדיאל וגם ארגון הכדורגלנים הבינלאומי.  אבל היה זה הביטחון העצמי הגבוה של קאפלו וחבריו שהעלה את הציפיות לשמיים.

השלב השני: האנגלים מודחים על ידי אויבת לשעבר. ב-6 מתוך 8 המונדיאלים האחרונים אנגליה הודחה על ידי גרמניה או ארגנטינה.

השלב השלישי: האנגלים מסיקים מסקנה שהמשחק הופסד בגלל "מזל רע" שיכול לקרות רק להם. ג'ו גייטג'נס, שכבש את שער הניצחון של ארה"ב במונדיאל 1950 (ואגב, היה ממוצא גרמני), "לא התכוון להבקיע" לפי בייל רייט, קפטן הנבחרת האנגלית באותו מונדיאל. ב-1970 הודחה הנבחרת בגלל שגורדון באנקס סבל מווירוס בבטן – המחליף שלו – פיטר בונטי לא הצליח לעצור שלושה שערים גרמניים "רכים".

ב-1990 ו-1998 האנגלים, כמובן, הפסידו בגלל "פנדלים" שהם, לפי הבריטים, "הגרלה" ולא הוכחה למיומנות כלשהי.  

מנואל נויאר עם השער שלא אושר. השופט אשם - כמובן צילום: רויטרס

שלב ארבע: כולם, לפי האנגלים, מרמים. ב-1950 הקהל הברזילאי לא החזיר כדורים בזמן; ב-1970 הקהל במקסיקו היה אשם באותה עבירה ולפי תיאוריית הקונספירציה ה-CIA הרעיל את בנקס. ב-1986 היתה זו "יד האלוהים" המפורסמת של דייגו מראדונה. וכמובן, שאתמול הודחה אנגליה בגלל השופט. לא בגלל שהגרמנים טובים יותר. פאביו קאפלו אמר ש"אי אישור השער שינה את סגנון המשחק" ו"שהשופט עשה את הטעות הגדולה ביותר". פרנק למפארד הוסיף: "שאלו היו הדברים הקטנים במשחק ששינו אותו – אם השער היה מאושר היינו מגיעים למחצית השנייה כפייבוריטים. בגלל שהוא לא אושר הראנו נואשות, ואולי טיפה נאיביות – דחפנו ודחפנו כדי להגיע לשיווין וחטפנו במתפרצות. זה הסיפור של המשחק, הטעות. אף אחד לא יכול להגיד לי שגרמניה היתה הרבה יותר טובה מאיתנו. הם לא היו אמורים לנצח אותנו 4-1".

שלב חמישי: אנגליה מובסת מבלי להגיע קרוב בכלל לגביע. רק ב-1990 אנגליה התקרבה לגמר הגביע - והפסידה בפנדלים לגרמנים. בסך הכל, מאז 1970 - מדינות כגון בולגריה, שבדיה ופולין הגיעו קרוב יותר לזכייה במונדיאל מאשר אנגליה.  

שלב שישי: יום אחרי ההדחה כולם חוזרים לחיים הנורמלים. לא עושים בדק בית מקיף – ההפך, לוזרים הופכים לגיבורים טראגיים.

שלב שביעי: מוצאים שעיר לעזאזל. תמיד יהיה שעיר לעזאזל ובדרך כלל הוא לא יהיה שחקן ש"נלחם" לאורך המשחק – אלא שחקן כמו דיוויד בקהאם שהורחק באופן טיפשי נגד ארגנטינה – הרחקה שהוא סבל ממנה בזירה הציבורית במשך שנים. לעיתים השעיר לעזאזל הוא השוער – בונטי סבל שנים לאחר ההפסד לגרמניה במונדיאל 1970 מקריאות "אתה הפסדת לנו את המונדיאל" ולאחר שפרש ברח לאי מול שבסקוטלנד, שם עבד כדוור. לפעמיים האשם הוא המאמן – לעיתים שחקן זר שמשחק באנגליה (כריסטיאנו רונלדו) ו"בגד" בה עם "רמאות" כלשהי (רונלדו הלשין על וויין רוני שדרך על אשכיו של ריקרדו קארבליו ברבע גמר מונדיאל 2006). אף פעם אין בדיקת מערכות קולקטיבית – ראייה מערכתית של הכישלון.

אולי זה מתחיל עכשיו - אבל שוב, אין הודאה בכך שהשחקן האנגלי פשוט לוקה בחסר ביחס לצרפתי, גרמני והספרדי.

ב"גרדיאן" בחרו 10 סיבות ל"מבוכה האנגלית מול הגרמנית" ולכישלון האנגלי במונדיאל: היה את "חוסר הסדר בהגנה" שנבע בעיקר מפציעתו של ריו פרדיננד ולדלי קינג, הבלמים שהיו אמורים לשחק עם ג'ון טרי, והיה את השופט, כמובן. אחת מהסיבות היתה גם "תחושת העליונות הלא נכונה" ו"חוסר הגמישות" של קאפלו. גם "מהירות הצעירים הגרמנים" היתה אשמה, כמו גם "חוסר היכולת של השחקנים הגדולים לתת "הופעות גדולות".

סיבות נוספות: הטקטיקה של פאביו קאפלו והתנהגותו בקרב השחקנים שהובילה למה שמרטין סמואל מ"הדיילי מייל" הגדיר "מנטליות של מחנה צבאי וחוסר חדוות יצירה בקרב השחקנים". וויין רוני גם היה אשם כיוון שלא הצליח לשחזר את יכולותיו ממנצ'סטר יונייטד (והוכיח שהוא לא באותה רמה כמו ליאונל מסי וכריסטיאנו רונלדו). ג'ון טרי, עם ניסיון "ההפיכה שלו" והמתחים שיצר בנבחרת, גם אשם. וכמובן שהפציעות של גארת' בארי, רוני ופרדיננד. וגם בקהאם – אפילו, וזה ש"באנגליה יש יותר מדי זרים בכדורגל" ושאין מספיק שחקנים אנגלים (רק 38% משחקני הפרמיירליג שמשחקים על בסיס קבוע אנגליים"). כלומר נמצאו הרבה אשמים – אבל לא תופסים שיש משהו מעוות מאוד בבסיס.

שלב שמיני, ואחרון: חזרה להתחלה – האנגלים מגיעים למונדיאל הבא במחשבה שהם יזכו בו.