הלב ניצח

זה היה משחק בין האולטרה מקצוענים האנגלים מול השחקנים חסרי הניסיון של גרמניה. משחק בין כוכבים, שזכו באליפויות אירופה ומאמן שזכה בכל תואר אפשרי לבין שחקנים אלמוניים ברמה הבינלאומית ומאמן שהתואר המשמעותי ביותר שלו היה זכייה באליפות אוסטריה. זה היה מאבק בין הרכב שמונה מספר

אנגליה היתה צריכה לנצח את זה - אבל היא הובסה. ולמה היא הובסה?

כי זה היה משחק בין נבחרת מהתאחדות לכדורגל שלמדה מטעויות, ששמה את אמונה בהתחדשות ולמידה מאחרים לבין התאחדות לכדורגל מסוכסכת שמסרבת ללמוד מהעולם. משחק בין נציגי ליגה ששייכת לאוהדים, שמוכנים להקריב את ההצלחה המיידית של הקבוצה שלהם עבור רפורמה מרחיקת לכת במחלקות הנוער, לבין ליגה שנשלטת על ידי מיליארדרים בינלאומיים שעושים מה שהם רוצים עם המועדון שהם רכשו עם הלוואות בנקאיות. ובגלל שזה היה משחק בין עם שמסרב להתרפק על העבר הבעייתי שלו וחי עבור תיקון ההווה ושיפור העתיד לבין עם שעדיין שר על הניצחון שלו בשתי מלחמות עולם ובגביע עולם אחד.

למדו מהפרמיירליג

כשיורגן קלינסמן קיבל לידיו את נבחרת גרמניה - לפני 6 שנים - הוא חיפש לנבחרת סגנון שיגדיר מחדש את הכדורגל הגרמני. סגנון שהעולם יוכל להתחבר אליו, שהצעירים הגרמנים - שרובם פתוחים לעולם ונהנים מהפתיחות הזו - יכולים להתחבר אליו. הוא לא היה צריך לטוס רחוק מדי כדי לגלות את מה שהעולם אוהב. הוא הגיע למשחקי פרמיירליג רבים ביחד עם עוזרו והאחראי על הצד הטקטי - יואכים לב. ביחד הם צפו בעשרות משחקים בפרמיירליג.

"הפילוסופיה שלנו תמיד היתה שאנחנו צריכים לשחק כדורגל מהיר, התקפי", אמר יורגן קלינסמן בראיון ל"גרדיאן". "זה מה שרצינו שהנבחרת הגרמנית תשחק. יואכים ואני הלכנו למשחקי פרמיירליג רבים וניסינו להטמיע את הסגנון הזה". התוצאה היתה מוצלחת במיוחד וגרמניה - למרות ציפיות לא גבוהות מדי - הציגה כדורגל מלהיב ואמוציונלי כדי להעפיל לחצי גמר מונדיאל 2006 ולהפוך לדארלינג של כדורגל הנבחרות הבינלאומי.

כתוצאה מכך אימצה ההתאחדות לכדורגל הגרמנית את הסגנון של לב וקלינסמן ויישמה אותו בנבחרות הצעירות. נבחרות הילדים, הנערים והנוער של גרמניה משחקות עכשיו כדורגל שמבוסס על התנועה הבלתי פוסקת של הליגה האנגלית הבכירה. היום, עם אותו סגנון, עשו הגרמנים בית ספר לאנגלים - במשחק שלהם.

צנועים ומהוקצעים

אם אפשר ללמוד משהו מהתבוסה האנגלית, זה שהגרמנים הרבה יותר רלבנטיים בהסקת המסקנות שלהם. הם הבינו, למשל, שב-2002 עלו לגמר למרות הטכניקה העלובה והאיכות העלובה של הסגל של רודי פלר. יורו 2004 הביזיוני רק חיזק אצלם את ההבנה שהם צריכים לעשות רפורמה רצינית בפיתוח השחקנים שלהם. גויסו כל קבוצות המקצועיות, הצוות המקצועי של הנבחרת והתקשורת והתחילו ברפורמה. הפירות הם מזוט אוזיל, סמי קדיירה, תומאס מולר ואחרים. שחקנים צנועים ומהוקצעים שבשנות ה-20 המוקדמות שלהם כבר נחשבים למצויינים שבשחקני המונדיאל.

קאפלו לא יכול היה לעזור

בטח קשה לפאביו קאפלו להיות מושפל ככה. כל מה שהוא היה יכול לעשות עבור הנבחרת האנגלית זה לשנות את ההרכב, לחזק את הטקטיקה, להכניס קצת אמונה עצמית - ולא לעשות רפורמה רצינית בכדורגל האנגלי.

אנגליה הושפלה בגלל שפרנק למפארד וסטיבן ג'רארד הם שחקנים מעורכים יתר על המידה, שנהנים מתמיכת שחקני כל העולם בקבוצותיהם. וויין רוני הפצוע לא מתפקד בלי המוח של פול סקולס וראיין גיגס מאחוריו, והאנרגיות של אנטוניו ולנסיה ופארק ג'י סונג בצדדיו. ג'ון טרי, כנראה, צריך בלם פורטוגלי, צרפתי או ברזילאי לצידו.

מביך שאנגליה, מדינת כדורגל, מציגה נבחרת כה דלה בכישרון. כה רדודה. דברים משתנים באנגליה - יותר כסף מושקע בשחקני נוער. אפילו נבחרת הנערים עד גיל 17 זכתה באליפות אירופה. אבל האנגלים צריכים להשקיע יותר בנוער שלהם. הרבה, הרבה יותר כדי שיוכלו להניף את הגביע העולמי בעתיד.

כמו אנגליה - גם פיפ"א תקועה בעבר

במהלך המשחק - מיד לאחר אי-אישור השער החוקי למהדרין של פרנק למפארד, הכדור הרי עבר את הקו במטר שלם - החשבון של ספ בלאטר בטוויטר הותקף על ידי עשרות מצייצים שהרגישו בחילה לנוכח העובדה שכולם בעולם - מלבד הקוון והשופט - ראו את השער החוקי של קשר צ'לסי. אולי בלאטר, שאימץ בחום את הטוויטר- או לפחות אנשי יחסי הציבור שלו עשו זאת - יאמץ גם את הטכנולוגיה המאוד פשוטה שתהפוך את המשחק להוגן יותר. כנראה שלא. בכלל, הסטנדרט של השיפוט במונדיאל הזה מתחת לכל ביקורת. הטכנולוגיה היתה עוזרת למנוע את המבוכות הרבות שנובעות ממדיניות בחירת השופטים הפוליטית של פיפ"א.

בכל מקרה, פיפ"א אולי מצייצת ברשת חברתית מתקדמת אבל היא תקועה אי שם ב-1966.