הלקח מהכישלון הצרפתי

ריימון דומאנק קיבל לידיו את המושכות של נבחרת צרפת ב-2004. בזמנו, מדובר היה במינוי ראוי. דומאנק אימן את הנבחרות הצעירות והיה פופולרי בקרב השחקנים הצעירים.

ואולם עם השנים מינויו של דומאנק נהפך לפארסה - במיוחד הארכת החוזה אחרי יורו 2008, בו רשמה הנבחרת הצרפתית כישלון

בצרפת מספרים שזינאדין זידאן הציל עבור נבחרתם את מונדיאל 2006. הוא והוותיקים לקחו בעצם לידיהם את ניהול הקבוצה והובילו אותה לגמר. בהתאחדות הכדורגל הצרפתית ידעו זאת, אבל החליטו להביע אמון בדומאנק - גם לאחר הביזיון ביורו 2008. 

בצרפת אומרים שדומאנק נשאר בתפקיד עקב לחצים פוליטיים - על אף שהציבור התנגד להארכת חוזהו ורבים משחקני הנבחרת התנגדו לדרכי העבודה שלו. אבל ככל הנראה, דומאנק מקורב לאנשים הנכונים בהתאחדות הצרפתית  - מעין שטרן חלובה צרפתי.

בצרפת חסרה תרבות האהדה של אנגליה או גרמניה, ולכן המגרשים של קבוצות פחות מוצלחות ריקים. כך גם עם הנבחרת. כשהיא מגמגמת האיצטדיון ריק ושקט. כשהיא פורחת - הוא מלא. באווירה כזו גם קל יותר לספונסרים להגיד שלום - במיוחד לאור העובדה שהשחקנים, עם הלוגו שלהם על חולצות האימון, בוחרים להתנגד בצורה הנחרצת ביותר לדומאנק וצוותו המקצועי.

ללוראן בלאן, המחליף של דומאנק, תהיה הרבה עבודה. למזלו, יש לו עם מה לעבוד ובגלל הפופולריות הרבה שלו ומעמדו, הדרך לשיקום יכולה להיות מהירה.

הסיפור של נבחרת צרפת במונדיאל הזה, נבחרת מוכשרת עם שחקנים נפלאים, מלמד כי הליך מינוי של מאמן לנבחרת לאומית - חייב להיות נקי משיקולים פוליטיים.