איפה מסי סובל מבעיות בפופולאריות? בארגנטינה
הארגנטינאים קוראים לו "הקטאלוני" ומעדיפים על פניו את קרלוס טבס. מונדיאל גדול ישנה את התמונה
תשאלו כל ילד– מיוהנסבורג ועד באר שבע – מיהו השחקן הכי טוב ואהוב בעולם, וסביר שתקבלו תשובה אחת קצרה: ליאו מסי. הוא קטן, הוא חייכן, יש לו רגליים שעושות קסמים והוא מוביל את ברצלונה בשנים האחרונות לכל תואר אפשרי. אלא שדווקא במולדתו ארגנטינה, מסי, שחקן השנה בעולם, עדיין לא הצליח לזכות באהדה לה הוא זוכה בכל מקום אחר. לפי סקר של מכון מחקר מקסיקני, שנערך בקרב 600 ארגנטינאים, מסי בן ה-22 שמשחק בברצלונה מגיל 13 זוכה במולדתו לפופולאריות נמוכה מזו שזוכה לה קרלוס טבס ממנצ'סטר סיטי, שנחשב ליותר "ארגנטינאי" ממנו. הגביע העולמי בדרום אפריקה עשוי להיות ההזדמנות הטובה ביותר של מסי, הכשרון הכי גדול מאז מרדונה, לשנות את המצב הזה.
"הוא ספרדי. לא ארגנטינאי"
"הארגנטינאים לא רואים אותו כאחד משלהם, הם חושבים שהוא כמעט ספרדי", מסבירר לוקה קאיולי, שפירסם את הביוגרפיה "הגאון הקטן". לדבריו, "הגביע העולמי בדרום אפריקה עשוי לשנות את היחס הזה כלפיו".
התהילה של מסי מחוץ לארגנטינה גדלה בשנה האחרונה למימדי ענק ואין ספק שבין שחקני התכלת לבן הוא השחקן שממקד בדרום אפריקה את מירב תשומת הלב התקשורתית. במרץ האחרון מסי גם עקף את דיוויד בקהאם והפך לשחקן המרוויח ביותר בעולם עם הכנסה שנתית של 40.5 מיליון דולר משכר ומפרסום. ולמרות כל זאת, מסי לא הותיר עד עכשיו חותם מיוחד על האלביסלסטה והרמה שהוא הציג עד כה במשחקי הנבחרת רחוקה מהרמה שהוא מפגין במועדון הספרדי. כשארגנטינה הודחה במונדיאל 2006 ברבע הגמר על ידי גרמניה, החליט המאמן חוסה פקרמן להשאיר את מסי, אז עדיין הבטחה גדולה, על הספסל. במשחקי המוקדמות שלפני המונדיאל הנוכחי, מסי כבר היה כוכב עולמי בלתי מעורער, אבל הנבחרת תחת הנהגתו חרקה, כשהשיא הגיע בתבוסה המשפילה 6:1 לבוליביה.
טפו טפו טפו, עד עכשיו נראה שמסי הגיע לדרום אפריקה חד ורעב ובשני המשחקים הראשונים – נגד ניגריה ודרום קוריאה – הוא הגיע לאינספור מצבים ובישל שערים לאחרים. למרות שהוא עדיין לא כבש שער משלו, המאמן מראדונה מאמין ביורש שלו. אחרי המשחק הראשון זכה ממנו מסי לחיבוק מיוחד ולמחמאות במסיבת העיתונאים: "כדורגל הוא משחק נפלא, כשהכדור ברגליים של מסי. להוציא לו את הכדור, זה כמו לקחת שוקולד מידיים של ילד" אמר דייגו, שיודע דבר או שניים על ממתקים. גם אתמול, אחרי הניצחון הגדול על דרום קוריאה שפע מספר 10 המיתולוגי מחמאות: "אף אחד לא משתווה למסי ועד עכשיו הוא הראה רק 40% מהיכולת שלו". מראדונה גם התייחס בעקיפין לביקורות על הכוכב הקטן, לפיהן נראה כאילו הוא לא לוקח אחריות בנבחרת: "מסי התבגר" קבע מראדונה, "הוא המנהיג של הקבוצה והוא כל הזמן מחפש את הכדור".
בארגנטינה הוא סתם סימן דולרים
לעומת הדשדוש בנבחרת, מסי נהנה בברצלונה מהצלחה בלתי פוסקת, מה שגרם מרירות מסוימת אצל האוהדים הארגנטינאים. בשנה שעברה, אחרי שברצלונה של מסי גברה על אסטודיאנטס לה פלאטה הארגנטינית בגמר גביע העולם לקבוצות, דאג מישהו "לטפל" בכרזה גדולה עם תמונה של מסי שהייתה תלויה בעיר לה פלאטה: לאותיות SS בשם המשפחה, הוספו קווים קטנים שהפכו אותן לסימנים של דולר ($).
ומול כל זה נמצא קרלוס טבס, שזכה במד הפופולריות לציון 4.56, לעומת 4.42 שקיבל מסי. את התמיכה בטבס ניתן להסביר ברקע הקשה ממנו בא (שכונת העוני פוארטה אפצ'ה בבואנוס איירס, שעל שמה הוא מכונה) ובעובדה ששיחק שנים ארוכות ומוצלחות בבוקה ג'וניורס המקומית. "למסי אין בסיס של מועדון אוהדים מקומי" הסביר חורחה ראפו, לשעבר שחקן של בוקה, "אף אחד כאן לא ייצא מגידרו כדי לתמוך בו".
מסי עזב את קבוצת הילדים של קבוצת ניואלס אולד בויס מהעיר רוסריו ועבר לברצלונה, כיוון שהאחרונה הסכימה לממן עבורו את הטיפולים ההורמונאליים להם הזדקק לאחר שהתברר שהוא סובל מבעיות גדילה. ברצלונה גם שילמה לאביו של מסי – בעברו פועל במפעל מתכות – משכורת של 50 אלף דולר עבור תפקיד בקבוצות הילדים של המועדון כדי שיוכל גם הוא לחיות בספרד וללוות את היהלום הקטן. 4 שנים אחר כך, לאחר ששבר כל שיא אפשרי בקבוצות הילדים והנוער של המועדון הקטאלוני, עלה מסי לקבוצה הבוגרת ושנה אחר כך חתם לראשונה על חוזה מקצועני של ממש. מאז הוא לא מפסיק להתפתח בברצלונה. לשיא הוא הגיע השנה, כשהבקיע רביעייה נגד ארסנל ברבע גמר ליגת האלופות ונתן על המגרש את הרושם שהוא יכול לכבוש בכל רגע שירצה. הקהל בקאמפ נואו לא הפסיק לשיר לו והמאמן פפ גוארדיולה סיכם אחרי המשחק: "מסי מעורר חיבה בגלל האהבה שלו לכדורגל ובגלל האישיות שלו". אבל אולי זו דווקא האישיות שהוא מקרין – קצת ילדותית ולבטח פחות לוחמנית מטבס, למשל, שמונעת ממנו להפוך לכוכב אמיתי במולדתו. "ארגנטינה היא לא ברצלונה" מסכם קאיולי בפשטות.
שוכחים את מה שהוא כן עשה
"לא מפריע לי שהם קוראים לי 'הקטאלוני', אבל אבל מכעיס אותי שמישהו עלול לחשוב שאני לא ארגניטינאי" אמר מסי בראיון לאל פאיס הספרדי בסוף 2009. "אין דבר שמרגיז אותי יותר מאשר כשאומרים שאני לא אוהב את החולצה של הנבחרת".
"הארגנטינאים שוכחים איך מסי נאבק בברצלונה כדי שתאפשר לו לשחק עבור ארגנטינה באולימפיאדה בבייג'ינג" מזכיר ראפו, שמנהל כיום פרויקט לפיתוח כשרונות צעירים בארגנטינה עבור ברצלונה. בבייג'ינג, מסי בישל את שער הניצחון בגמר על ניגריה, שהביא לארגנטינה מדליית זהב שנייה ברציפות.
ולמרות ההצלחות, החיוך והכשרון, המאמצים של מסי להיחשב לארגנטינאי גם בעיני בני מולדתו עלולים לספוג מפלה אם לא יוביל את הנבחרת הנוכחית להצלחה משמעותית במונדיאל. מה שבטוח, אם מסי יחזיר את הגביע הביתה לבואנוס איירס אחרי 24 שנה, הוא יוכל גם להתמנות לנשיא ארגנטינה אם ירצה. אחרי ההצגה היום נגד דרום קוריאה זה נראה כמו חלום, אבל חלום אפשרי.