מגפת הוו-וו-זלה בדרך לאירופה
בעוד התלונות נגדה ממשיכות להישמע, מארגני הטורניר מאיצים באוהדים להפיץ את בשורת הזמבורה הדרום אפריקאית למדינות נוספות
נראה שהמחלוקת סביב הוו-וו-זלות (עידוד חינני או ניג'וס טורדני) תמשיך איתנו הרבה אחרי משחקי הגביע העולמי. זאת לאחר שבתחילת השבוע האיצו מארגני הטורניר באוהדים להפיץ את בשורת הוו-וו-זלה למדינות נוספות ומהפרמיירליג האנגלית כבר הודיעו שהם יקדמו בברכה את הזמזום הבלתי פוסק.
"אין תקנה ספציפית של ההתאחדות שאוסרת על הכנסת כלים מוזיקליים לאצטדיונים", ציין דובר מטעם ההתאחדות האנגלית ל"גרדיאן", והוסיף ששאלות מהסוג הזה "מטופלות ברמת המועדונים תוך התייעצות עם האוהדים". בתוך כך, חברות ההימורים האנגליות כבר החלו לקיים התערבויות לגבי מי יהיה המועדון הראשון באנגליה שיפיץ וו-וו-זלות בצבעי הקבוצה.
הרעש המתמשך של הוו-וו-זלות הצית מחלוקת ברחבי העולם, ושדרנים ממדינות שונות מתלוננים בלי הפסקה שהן מפריעות לשידור. ואולם המארגנים הדרום אפריקאיים הצהירו השבוע בצורה נחרצת שהוו-וו-זלות הן מרכיב חשוב בתרבות הכדורגל של המדינה ולא תיאסר הכנסתם למגרשים.
"ההיסטוריה של הוו-וו-זלה שלובה בהיסטוריה של דרום אפריקה", מסר דובר הוועדה המארגנת "הן גלגול של החצוצרות בהן השתמשו אבותינו כדי לכנס את אנשי השבט וכיום הן משמשות כדי לבטא רגשות לגבי המשחק". הדובר הוסיף שהוו-וו-זלות אומצו על ידי אוהדים מכל העולם וניתן לשמוע אותן גם במשחקים של קבוצות אירופיות. "אי אפשר לומר עכשיו שזה כלי דרום אפריקאי בלבד. הוו-וו-זלה היא עכשיו כלי בינלאומי".
חלק מהדרום אפריקאים סבורים שהתלונות מגיעות לא בגלל הרעש עצמו, אלא בגלל שהשימוש בהן נעשה לאורך כל המשחק בלי קשר להתפתחויות במגרש. אפילו יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים, דני ג'ורדן, הודה שהוא מעדיף לשמוע אוהדים שרים מאשר החצוצרה המסורתית.
הוועדה המארגנת ניסתה השבוע ליישב את המחלוקת: "זהו אירוע בינלאומי שדרום אפריקה מארחת". נמסר מהוועדה. "בתור אורחים שלנו, אנחנו קוראים לתיירים לאמץ את התרבות המקומית ואת הדרך בה אנחנו חוגגים. צריך להפסיק את הוויכוח עכשיו. אנחנו מדברים על זה כבר שנה ואפשר להמשיך בוויכוח הזה לנצח. בסופו של דבר, או שאוהבים את הוו-וו-זלות או ששונאים אותן. אנחנו בדרום אפריקה אוהבים אותן".
טרבטר קוקס, נשיא המכון הבריטי לאקוסטיקה, הסביר בראיון מדוע הרעש של הוו-וו-זלה מסוכן.
"הוו-וו-זלה היא כמו חצוצרה ישרה ומנגנים בה על ידי נשיפה לתוך הפיה. הפה של מי שמנגן רוטט - נסגר ונפתח - כ-235 פעמים בשנייה. בדרך זו נשלחות מכות קטנות של אוויר לתוך הכלי ויוצרות בו תהודה. וו-וו-זלה בודדה שמנגן בה נגן טוב מזכירה חצוצרת ציידים, אבל כשמנגן בה אוהד כדורגל ממוצע, הצליל פחות נעים כיוון שהוא לא נקי ולא רצוף. כשמנגנים במאות וו-וו-זלות בו זמנית, מה שמתקבל הוא זמזום חד גוני. הצופים במגרש תוקעים בכלי בזמנים שונים ובצורה לא מתואמת והצליל נמרח. התוצאה הכוללת נשמעת כמו זמזום של להקת חרקים".
לפי קוקס "השמיעה שלנו היא מערכת לאזהרה מוקדמת - אנחנו מקשיבים כדי לשמוע שינויים פתאומיים וחזקים בצלילים שסביבנו, מה שעלול להצביע על סכנה מתקרבת. מצד שני, המערכת מתעלמת מצלילים עדינים וקבועים. כשצליל הופך להיות חזק כמו זה של הוו-וו-זלה, המערכת לא יכולה להכיל את הצליל והוא נחווה בצורה לא נעימה".
הזמזום - כלומר, העובדה שיש לצליל תו, או שיא - ייחודי וקבוע. לפי קוקס, "תקנות שונות הנוגעות לרעש באות למנוע סוג כזה של רעשים. קשה יותר להתעלם מצליל זמזום אחיד, מאשר מצלילים בעלי מגוון תדרים, כמו רעש של רדיו. הסיבה לכך עשויה להיות שטונים שונים עשויים לשאת מידע שונה, כמו שקורה כשאנחנו מדברים. לכן רעש בעל מנעד טונלי מגוון נחווה כפחות מציק מזמזום אחיד".
אגב, אם הטלוויזיה שלכם מאפשרת להגדיר תדרי קול - הורידו את ה-300Hz ותגבירו את האחרים. כך תפחת השפעתה של הוו-וו-זלה על האוזן שלכם.