5 הרגעים הגדולים של המונדיאל (עד עכשיו)

1. השער הראשון במונדיאל: קשה להפריז בעוצמה של השער הזה. אחרי 8 שנים של הכנות, מאות מיליוני דולרים וציפיות של מדינה שלמה, אולי יבשת שלמה, הגיע הדקה ה-55 של המשחק הראשון. סיפיווה טשבאלאלה, שנולד בסווטו כשהשחורים רק חלמו על סוף האפרטהייד, קיבל את הכדור וירה אותו עם כל

2. חיוך האלוהים: כל כך התרגלנו לראות אותו שמן, מזיע, מעשן ומקלל. זו כנראה הסיבה שהרגע הזה - כשהמצלמה שעברה על הספסל של ארגנטינה נעצרה על דייגו מראדונה, בחליפה אפורה, זקן מוקפד ועניבה - היה כל כך מרגש. אחרי כמה שניות, כשהוא הבין שמצלמים אותו, הוא גם הוסיף חיוך ענק, ואנחנו, המעריצים שלו, הבנו - דייגו חזר. יש מונדיאל.

3. הפאדיחה: להרחקה של בקהאם מול ארגנטינה, לגול המשפיל שסימן חטף מרונלדיניו, ל-מי-יכול-לספור-כמה החמצות של פנדלים גורליים, לכל אלה הצטרפה בשבת ההשמטה האומללה של רוברט גרין, שוערה של אנגליה. אז נכון, הוא חסר ניסיון ברמות הגבוהות, וזה קורה לכולם, ובכלל, הכדור הזה נורא חלק. אבל מעבר לתירוצים אולי ראינו גם באותו רגע למה האנגלים תמיד מגיעים עם כל כך הרבה ציפיות ועוזבים בעיקר עם הרבה האנג אובר.

4. יונדאי פוטבול: אומרים לנו שיש כדורגל אחר. אז זהו, שיש, והוא מגיע מדרום מזרח אסיה. 8 שנים אחרי שאירחו את המונדיאל, מציגים הדרום קוריאנים את הגרסה שלהם לכדורגל מודרני - מן טוטאל פוטבול עם מנוע של יונדאי: מהיר, מסודר, נחוש ויעיל. השער של ג'י סונג פארק בדקה ה-52 נגד יוון סיכם את השיטה - לחץ על המגן, חטיפת כדור, ריצה, פס חד, גול. לא נוצץ כמו פרארי או בעל תדמית כמו ב.מ.וו, אבל יעיל ומנצח.

5. ספורט-אלגנט: כמה פשוט, ככה יפה. הגרמנים - כבר מזמן לא המכונה ההיא - מביאים לדרום אפריקה את רגעי הכדורגל הכי אלגנטיים שראינו עד עכשיו. דקה 8: מסוט אוזיל שולח פס ימינה, מולר מעביר רוחב ולוקאס פודולסקי, שתמיד מגיע לטורנירים הגדולים, מפציץ פנימה את הראשון נגד אוסטרליה. אחר כך הגיעו עוד שלושה, ולמי שלא הבין - עוד חודש יש סיכוי לא רע שהגביע ייסע לברלין.