הרגע הגדול של מנדלה
נלסון מנדלה יותיר אחריו מורשת ארוכה ואמיצה שכוללת, בין השאר, גם את אירוח הארוע המאורגן הגדול ביותר באפריקה במדינתו
בבוקר של ה-15 במאי 2004 התעורר נלסון מנדלה בבית מלון בציריך. כרגיל הוא התעורר לפני עלות השחר ולפני כל דבר אחר סידר את מיטתו – מנהג שאימץ לעצמו לאורך 27 שנותיו בכלא על האי רובן.
לשווייץ הגיע נגד הצעת רופאיו. אבל מנדלה, אז בן 86, חשב שנוכחותו בכנס של התאחדות הכדורגל העולמית בו יבחרו את הזוכה באירוח המונדיאל ב-2010 חשובה מאוד. ב-2006 הפסידה דרא"פ את האירוח המונדיאל לגרמניה על חודה של הצבעה ומנדלה היה נחוש שבמכרז ל-2010 – שכלל בו רק הצעות ממדינות אפריקאיות – תזכה המדינה שהוא הוביל כנשיא.
נלסון מנדלה עם הגביע העולמי. "כדורגל היה ההנאה היחידה שהיתה לנו על אי רובן" צילום: רויטרס לאחר ארוחת הבוקר וכשהוא לבוש בבגדיו הצבעוניים נכנס למעלית כדי לרדת ללובי. במעלית נפגש עם אחד מסגני הנשיאים של פיפ"א – אחד מ-24 האנשים שמחליטים לאן יילך המונדיאל. מנדלה, כהרגלו, פתח בשיחה מלבבת וכשיצא האיש מהמעלית אישר ל"מאדיבה"- כי הוא יצביע עבור דרום אפריקה. לאחר מכן פגש את הבישופ דזמונד טוטו, שלצדו נאבק למען העתיד הדמוקרטי של דרום אפריקה, והמשיך בעבודת הלובינג למען ההצעה של דרום אפריקה.
כשלבסוף פגש מנדלה את כל 24 חברי הוועד המארגן של פיפ"א, סיפר להם על תקופתו בכלא כאחד ממנהיגי הפעילים נגד האפטרהייד בדרום אפריקה. תקופה נוראית שמשחקי כדורגל בין אסירים היו האירועים היחידים שהקלו עליה במעט. "כדורגל היה ההנאה היחידה שהיתה לנו על אי רובן", אמר מנדלה לחברים בפיפ"א ושיבח אותם על ההחלטה ב-1976 על חרם כנגד השלטון הדיקטטורי במדינה - חרם שהיה אחד מהגורמים, בסופו של דבר, להחלטת השלטון הלבן לעבור לדמוקרטיה מלאה.
כמה שעות לאחר מכן אמרה פיפ"א "כן" לדרום אפריקה. ובחרה בהצעה שלה על פני הצעות מצפון אפריקה – מצרים, מרוקו ולוב.
מרגע זה החל שעון החול של דרום אפריקה להאיץ בהכנות המדינה לקראת אירוע הכדורגל הגדול בעולם. ייתכן שמצרים, לוב או מרוקו - שדמקורטיה היא לא הצד החזק שלהן - היו יכולות להרים מונדיאל יותר בקלות יותר אבל המשמעות של ארגון אפריקאי דמוקרטי שמצליח לקדם אירוע כה גדול פשוט היא ענקית. האם יוכתר המונדיאל כמוצלח?
האירוע המאורגן הגדול ביותר בתולדות אפריקה
"אפריקה צריכה להוכיח את היכולת שלה להרים טורניר כזה", כותב איאן האוקי בספרו על הכדורגל האפריקאי "רגליי הזיקית". "השאלה היא לא רק אם דרום אפריקה יכולה להרים טורניר כזה, הארוע המאורגן הגדול בתולדות אפריקה, אלא אם אפריקה יכולה לעשות זאת".
מנדלה, המשחרר הגדול, האיש שהוביל את המהפכה השקטה בדרום אפריקה והאיש שסלח ודרש גם מאחרים לסלוח על עוולות ופשעים מצד המשטר הלבן והפאשיסטי, עדיין חיי. הוא זקן וחלש אבל החלום שלו על דרום אפריקה דמוקרטית עדיין פועם. עדיין. ישנה סכנה תמידית שדרום אפריקה תדרדר לכאוס מוחלט, אבל נראה כי דמותו רבת ההשראה של מנדלה מונעת מזה לקרות. בינתיים.
אליפות העולם ברוגבי ב-1995 היתה חשובה במיוחד למנדלה, שרצה שהעם כולו יתגייס למען הנבחרת הלבנה ברובה. הוא גם רצה שהנבחרת תזכה בגביע - משימה שנראתה בלתי אפשרית בזמנו. לא היה קל לגייס את השחורים לתמיכה בנבחרת שייצגה - עם בחוריה הלבנים, הבריאים והגדולים - את משטר האפרטהייד האפל. אבל מנדלה - שדרש ששחקני הנבחרת ינהלו סדנאות רוגבי בערי הפחים ברחבי המדינה כחלק מהכנותיהם למונדיאל - הצליח: את הזכייה באליפות של "הספרינג-בוקס" חגגו שחורים ולבנים ברחובות יוהנסבורג, קייפ טאון, דרבן ושאר הערים במדינה.
"המונדיאל הרבה הרבה יותר גדול מ-95'", אמר לאחרונה צ'סטר וויליאמס, השחקן השחור היחיד בסגל של נבחרת הרוגבי של דרא"פ באותה תקופה. "ועכשיו זה לא עניין של 95% מהעם שצריך לקבל ספורט שהוא לא אוהב".
ספק אם נבחרת "הבאפנה באפנה" תוכל לשחזר את ההישג של נבחרת הרוגבי ולזכות במונדיאל – זאת למרות שבתקופה האחרונה הראתה שיפור גדול ואף ניצחה מספר משחקי ידידות נגד יריבות לא קלות. אבל זה לא משנה – הניצחון האמיתי יהיה העברת הטורניר בשלום.
עובדים על המונדיאל מאז שנות התשעים
הניצחון האמיתי, בהרבה מובנים, יתחיל בשריקת הפתיחה שעבדו עליה בדרום אפריקה מאז שנות התשעים.
הניצחון יתקבל כשדני ג'ורדן, מנכ"ל הוועדה המארגנת של המונדיאל, יצליח לסכם 16 שנה של עבודה על המונדיאל במדינה עם חיוך.
ג'ורדן, שבתור ילד ראה את ביתו נרמס על ידי בולדוזרים של ממשלה שרצתה להעביר אותו ו"צבועים" אחרים לאזור אחר כדי לפנות מקום לשכונת יוקרה לבנה, מבטיח שזה יהיה המונדיאל הטוב ביותר בכל הזמנים.
האופטימיות הזו של ג'ורדן מייצגת אותו ואנשים אחרים במשטרו של מנדלה. "תמיד ציפינו שמנדלה ייצא מהכלא" סיפר ג'ורדן. "תמיד ציפינו ליום שנוכל להצביע בפעם הראשונה ועכשיו אנחנו מצפים לשריקת הפתיחה של המונדיאל – יום ענק לכל כך הרבה דרום אפריקאים. רגע שנצטרך לנצור בלבנו אבל גם רגע בו נצטרך לזכור את עברנו".
רגע שצריך להודות למנדלה על קיומו.
