האוהד הזועם: למה ברקו זלזל בנו?

אני זוכר חבר שנתן לי פעם הסבר רציני למצבו הטוב בחיים - הוא טען שאין לו שום בעיה להודות בטעות. הוא הוסיף שזה קל עבורו כי מעולם לא טעה ולכן לא היה לו צורך להתמודד עם הסיטואציה המביכה.

מעבר לעובדה שהאיש כבר מזמן לא נמצא במעגל חבריי, המשפט המטופש הזה חזר והדהד בין

אם רובנו כבר מאסנו בהגיגיו חסרי התוחלת של שגיא "אני הולך לקרוא לבן שלי אינייסטה" כהן והתלונות עד זרא על דני "נורא חם עם הצעיף של בית"ר" נוימן, הגיע ברקוביץ', ההוא שפעם כולם דיברו בשבחיו - וגרם לי ולבני ביתי להתגעגע לפרשנויות מלאות האון של איציק "יו! ראית איך הוא בעט?!" זוהר.

ובמילים אחרות - אם פעם ברקוביץ' נחשב למרענן הרשמי של עמדת פרשן הכדורגל הישראלי, אתמול הוא שינה את מקומו ותפס כלאחר כבוד את הכסא של שוטה הכפר - ההוא שבטוח שהוא מסמר המסיבה בזמן שמסביבו כולם צוחקים על חוסר הידע שלו ועל העובדה שהוא היחיד, בערך, שלא מודע למצבו הנואש.

דוגמאות לחוסר ההשקעה של ברקוביץ', אפילו בעבודת ארכיון מינימלית, לא חסרות: בדקה ה-30 כינה את דייגו מיליטו "חלוץ בינוני". בדקה ה-90, אחרי שראה אותו כנראה בפעם הראשונה בחייו, גילה שמיליטו, זה שכבש שני שערים מדהימים, הוא "חלוץ ענק".

ברקוביץ' גם החליט שאוליץ' מבאיירן מינכן הוא לא שחקן כדורגל לרמות האלה. אוליץ', וספק אם ברקוביץ' ידע זאת, כבש מספיק שערים כדי להצדיק את מקומו בהרכב באחת מהקבוצות הבכירות באירופה. הוא גם הוגדר על ידי אנשי באיירן "אחד מהשחקנים החכמים בעולם".

באופן כללי - אני כאוהד וכצופה לא קיבלתי ממנו שום תובנה. הוא משדר בדיוק מה שהוא רואה. "אין תנועה" או "יופי, שיבעטו מרחוק" וכל מיני שטויות שבאמת לא צריך להיות פליימייקר כדי להגיד. מספיק.

ברקוביץ' פשוט זלזל בצופים. והוא עשה זאת מהמקפצה. הוא חשב שרק השם שלו יספיק כדי להעביר את השידור - אחד משידורי הספורט החשובים של השנה. וכך, במקום לספר איך לפתוח את הבונקר, הוא חילק ציונים לשחקנים לפי גחמות של הרגע (קאמביאסו, אגב, לא מספיק טוב לשחק בארגנטינה כי הוא איבד כדור אחד במהלך המשחק). ברקוביץ' פשוט היה שם ועצבן בלי להתחשב בכך שהוא מקבל כסף כדי להיות יותר מסתם רעש לבן לאורך המשחק.

אני מניח שאם לא היה מדובר באיש שכה מלא בעצמו ובטוח שהוא-הוא מתת האל למין האנושי, זה אפילו היה עצוב.

אבל זה לא, כי הוא וההסברים השחוקים של "אבל זה ברקוביץ'", כבר מזמן הפכו אותו לקריקטורה שכל מהותה היא להאפיל על השיא השלילי הקודם. לפחות בזה הוא נוחל הצלחה מסחררת.