טאקוונדו - הספורט מספר 1 של ישראל

כאשר נפגשים עם מישל מדר, יו"ר התאחדות הטאקוונדו בישראל, קשה להאמין שהבנאדם הזה יכול לקרוע לכם את הצורה. מדר, שעלה ב-1977 מצרפת, מדבר בשקט ובנימוס. הליכותיו צנועות ועם המבטא הצרפתי העדין שלו הוא מצליח להעביר אנרגיות של זן מאסטר. הוא רגוע ומאופק. שיערו מוקפד ולבושו פשוט

מדר הביא את הטאקוונדו לישראל. את אהבתו לספורט הוא מצא באוניברסיטת טולוז בצרפת. הסטודנט לכלכלה, שהתמחה באומנויות לחימה, פגש מומחה לטאקוונדו והתאהב בספורט. המומחה הקוריאני הגיע לטולוז כדי לפתוח מרכז טאקוונדו באוניברסיטה, ומדר - שבילדותו למד ג'ודו בגיניאה ובמאלי האפריקאיות - הצטרף אליו בשמחה.

כשעלה לארץ, מדר לא ממש נהנה מהעבודה שלו כבנקאי והשקיע את מירב מאמציו בהפצת הספורט. בירושלים הוא פתח את המרכז הראשון, בעיקר עבור עולים חדשים אחרים, ועד מהרה תפס הענף פופולאריות רבה בקרב ילדי הבירה והאזור. היום, כך נראה, הטאקוונדו החליף את הג'ודו כאומנות הלחימה המובילה של ישראל. הענף עשוי להיות גם זה שיביא לישראל את המדליות מלונדון 2012. זו המטרה לפחות.

ההישגים של הטאקוונדו הישראלי באליפות אירופה שבסנט פטרסבורג - שבראשם מדליית הזהב ההיסטורית של בת אל גטרר - הם לא תוצאה של צירוף מקרים. הם פירות של עבודה טובה וצנועה שהביאה לצמיחה של הענף בישראל מרמה של כלום בתחילת שנות ה-80 לרמה של תקציב של 4.5 עד 5 מיליון שקל.

היתרון הגדול של הטאקוונדו הישראלי הוא שהוא גדל מחוץ למסגרות הספורט הישראלי הרקובות. המרכזים, מכבי והפועל, לא הצליחו להרוס את הענף ומדר היה אחראי על טיפוחו מקרוב מהתחלתו. מדר, חבר בהתאחדות הטאקוונדו העולמית, עבר קורס בניהול ספורט של הוועד האולימפי. הוא גם זוכה לתשבוחות על התנהלותו וניהול הענף בארץ. והמספרים מוכיחים שהוא עושה עבודה טובה.

ב-1994, כשהוועד האולימפי הבינלאומי הכניס את הטאקוונדו למצבת הספורט האולימפי, בין 1,000 ל-1,500 ישראלים התעסקו בספורט. בזכות צמיחה אורגנית ונכונה - ב-2010 יש 8,000 איש שמתעסקים בספורט הקוריאני. מתקציב של בקושי 350 אלף שקל בשנות התשעים, גדל התקציב לרמתו הנוכחית. היחידה לספורט הישגי, הטוטו-ווינר, הוועד האולימפי, מנהל הספורט - כולם מכניסים כסף לענף שכולם מבינים שהוא אחד מהענפים האלה שהישראלים יכולים להצליח בו ברמה הבינלאומית.

ספונסרים, לעומת זאת, עדיין לא הבינו את זה. "קשה להגיד את זה", אומר מדר. "אבל אין לנו ספונסרים. עדיין לא גילו אותנו".  וזה חבל. אמנם קשה לשלוח לוחמים לאולימפיאדה בגלל קריטריונים לא קלים, אבל באולימפיאדה עצמה הלוחם/לוחמת צריכים רק שלושה ניצחונות והם זוכים במדליה. יש כאן פוטנציאל אמיתי לחוזה חסות משתלם במיוחד. לא רק בגלל ההישגים אלא בגלל הערכים של הטאקוונדו - הערכים שמדר, האנטיתזה לעסקן הספורט הישראלי, מגלם כה טוב.

העובדה שהלוחמות הישראליות הישגיות יותר מהלוחמים גם אמורה למשוך ספונסרים שמחפשים להרוויח יחסי ציבור טובים עם גוון נשי חזק.

הטאקוונדו כבר מקבל יחס מועדף מרשויות הספורט שהבינו כי מדר מנהל את הספורט בצורה הטובה ביותר. הגיע הזמן, במיוחד אחרי ההישגים של הלוחמים הישראלים ברוסיה, שגם המגזר הפרטי יבין את הפוטנציאל האדיר.