דחויים נגד מבולבלים

גם בחצי גמר ליגת אירופה השנה עשה מוחמד אל־פאיד (76) את הסיבוב הרגיל שלו לפני המשחק באצטדיון הקטן והיפה של קבוצתו פולהאם. לאחר שנופף לשלום לנאמני הקרייבן קוטג', הלך לכיוון אוהדי היריבה, המבורג, וספג קללות בגרמנית. "הם צעקו עליי", אמר אל־פאיד ל"גרדיאן". "הם צעקו בגרמנית, שפה נוראית כשאתה שומע אותה. אז מה אני יכול לעשות, נתתי להם את האצבע המשולשת".

זה אל־פאיד. הבעלים הזר הראשון באנגליה. הוא איש אקסצנטרי ופרנואיד. הוא בטוח שרודפים אחריו ושונאים אותו. אבל הוא גם סלע של יציבות כבעלים של פולהאם כבר 13 שנה. הוא השקיע, דרך החברות שלו והלוואות בעלים, כ־200 מיליון ליש"ט ב־10 השנים הראשונות שלו בקבוצה. האוהדים, שתחילה היו בטוחים שימכור את קרייבן קוטג' לכרישי נדל"ן, אוהבים אותו. וזה לא מובן מאליו בליגה האנגלית, שבקבוצות רבות בה מערכת היחסים בין האוהדים לבעלים שבורות.

"אני תמיד עושה בונדינג עם השחקנים והאוהדים", אומר אל־פאיד, שהיה ביותר מ־80% מהמשחקים של פולהאם העונה. והיו 63 כאלה. והם התחילו ביולי - בשלבים הראשונים של ליגת אירופה החדשה. "זה חלק מהאהבה שלי מהמועדון", אומר המצרי.

ימים אחדים לאחר שמכר את חנות היוקרה שבה המלכה עושה את הקניות שלה, הרודס, למשקיעים מקטאר ב־1.5 מיליארד ליש"ט, הוא טען בראיון ל"דיילי מייל" שפולהאם תישאר שלו ושל משפחתו לתמיד. "אם אתה מוכר את הבית שלך, זה לא אומר שתמכור את האוטו שלו", אמר.

אל־פאיד הלווה לפולהאם, דרך חברות שלו, 167.6 מיליון ליש"ט מאז 1997. פעם היה עושה את ההלוואות דרך הרודס, אבל אלה הוחזרו. את ההלוואות האחרונות עשה דרך חברות שלו באיי הבתולה וברמודה - מקלטי מס.

הקבוצה מפסידה מדי שנה בין 5 ל־7 מיליון ליש"ט. וזה בעיקר מכיוון שתזרים ההכנסות הטבעיות שלה לא יכול להיות גדול בגלל האצטדיון הצנוע על גדות נהר התמזה. בניו של אל־פאיד - עומאר וקארים - חברים בהנהלת פולהאם. הם טוענים כי ההצלחה האחרונה של הקבוצה בת ה־131 הציתה מחדש את תשוקתו של אביהם לכדורגל ולמועדון. לכן הוא גם מוכן לעשות הכל ולשלם מה שצריך כדי להשאיר אצלו את מנג'ר השנה, רוי הודג'סון.

גביע ליגת אירופה. אתלטיקו או פולהאם יחגגו צילום: איי אף פי

מאמן העונה. סיפור השנה

הודג'סון הוא הסיפור של פולהאם העונה. פולהאם משחקת כדורגל פשוט - צפיפות בהגנה, ישירות ומשחק אגפים בהתקפה - וזה משום שהמאמן האנגלי רוצה משחק פשוט. עבודה קשה, שמירה על המערך, אימונים דומים בכל יום, הרבה כושר גופני. אין אצל הודג'סון פירוטכניקה מיוחדת. הוא בן 63. תלמיד של בובי הוטון ובובי רובסון.

את הקריירה שלו התקשה הודג'סון להתחיל באנגליה. הוא לא היה שחקן ברמה גבוהה - הוא שיחק בנוער של קריסטל פאלאס ולא הצליח בכדורגל הבוגרים. כדחוי מהכדורגל האנגלי הוא מצא את עצמו בשבדיה - יחד עם הוטון, לשעבר מאמנו בקבוצת מיידסטון יונייטד. השניים החלו לאמן בהאלמשטאד והשפיעו על עתיד הכדורגל השבדי עם הצלחות ברמה המקומית והאירופית. מאז שנות השבעים אימן הודג'סון בשמונה מדינות. הוא אימן את נבחרת שוויץ במונדיאל 1994 והוביל את אינטר האיטלקית לגמר גביע אופ"א ב־1999. בין השאר עבר גם בדנמרק, נורבגיה, פינלנד ואיחוד האמירויות.

"כשאני עוזב עבודה, יש לי נטייה אדירה - וכנראה לא הכי חכמה מבחינתי - לקפוץ על העבודה הראשונה שמגיעה לפתח ביתי ונראית חצי הגונה וחצי מעניינת", הודה הודג'סון בראיון ל"אינדיפנדנט". "אני קופץ בלי לחשוב איך זה ישפיע על מעמדי ותדמיתי. אם הייתי יותר ציני, אז הייתי חושב שעזבתי את אינטר או בלקבורן, ואני לא צריך לרדת בסולם. לא לאבד את מעמדי. אבל אם הייתי חושב ככה לא הייתי לוקח את העבודה בגרסהופר בשוויץ, שהיתה מעניינת. לא הייתי מאמן באיחוד האמירויות, שזה היה מעניין וטוב". הודג'סון מתאר את הקריירה שלו כ"ציור של קנדינסקי" - כלומר די פרוע. "לא חשבתי רק על איך לטפס למעלה - הלכתי אחורה, קדימה, לצד, אחורה שוב".

דחוי מנהיג הדחויים

אולי בגלל אותה דחייה בשנות השבעים חתם הודג'סון רק אצל מי שרצה אותו. ואולי בגלל זה לפולהאם, שאליה הצטרף ב־2007 כשהיא מתחת לקו האדום ובסכנת ירידה, צירף רק שחקנים דחויים ממקומות אחרים - והפך אותם לקבוצה מגובשת. עמוד השדרה של הקבוצה, מארק שווארצר, הועף ממידלסבורו, דני מרפי הקשר נזרק מטוטנהאם, דמייאן דאף מניוקאסל, בובי זאמורה, ג'ון פינסטיל ופול קונצ'סקי מווסטהאם ועוד. עם חיזוקים חכמים משווקים לא מוכרים - ברדה האנגלנד הנורבגי מ־FC קופנהגן, קלינט דמפסי האמריקאי מה־MLS וכריס סמונליג ממייסטון יונייטד (מהליגה החובבנית באנגליה - בשנה הבאה ישחק במנצ'סטר יונייטד) הוא יצר קבוצה שקשה מאוד לנצח. קבוצה אנגלית פשוטה וקלאסית עם היכולת לחזור מפיגור גם נגד ענקיות כגון שאחטר דונייצק, המבורג ויובנטוס. "אף אחד לא חשב לפני שנתיים שהיינו יכולים להגיע לאן שהגענו", אומר ארון יוז, בלם הקבוצה שנזרק מאסטון וילה, אגב. "זה בזכות עבודה קשה במגרש האימונים והסגנון שלו - שלא משנה נגד מי אנחנו, אנחנו דבקים בו".

9 מאמנים ב־24 שעות

סרחיו אגוורו, הכוכב הארגטינאי של אתלטיקו מדריד, היה אמור בכלל לחגוג אליפות עם צ'לסי. כמה ימים לפני סגירת חלון ההעברות בינואר דחתה הקבוצה הצעה מהקבוצה הכחולה בשווי 55 מיליון ליש"ט, הצעה שקבוצה בחובות של יותר מ־500 מיליון יורו לא יכולה לסרב לה. חלקים בהנהלה דרשו לקבל את ההצעה. חלקים אחרים אמרו שאסור לקבל אותה כי הכוכב בן ה־21 יהיה שווה הרבה יותר בעתיד. לא בטוח שיצליחו באקלים הנוכחי למכור את אגוורו ביותר מ־55 מיליון ליש"ט. התוצאה תהיה העמקת המשבר הכלכלי שבו שרויה הקבוצה. משבר שגם זכייה בליגת אירופה לא תפתור.

זו לא הפעם הראשונה העונה שמאבקים פנימיים מונעים מאתלטיקו מדריד לעשות החלטות לטובת המועדון. בחורף "מינו" - ברווח של 24 שעות - שמונה מאמנים לאחר שפיטרו את אבל רסינו. אפילו חזוס חיל, הבעלים המטורף, לא הצליח לעשות זאת - והוא פיטר 44 מאמנים ב־19 שנים שרון אטיקסון האנגלי מבלה 94 ימים.

מיגל אנחל גיל, בנו של חזוס ובעל המניות הגדול באתלטיקו מדריד, והנשיא אנריקה קרסו עובדים ביחד וזה נגד זה כבר 13 שנה. בתקופתם היו לאתלטיקו 17 מאמנים, החוב למס ההכנסה הספרדי גדל, החוב לקבוצות אחרות גדל, הקבוצה לא זכתה בשום דבר, ולא התחיל שום תהליך הבראה. הדבר הטוב ביותר שקרה לקבוצה הוא מינויו של המאמן הצעיר והמוכשר קיקה סאנצ'ס פלורס.

"הם משחקים כדורגל מאוד אנגלי", אמר פלורס, המאמן לשעבר של ולנסיה וחטאפה. "להודג'סון יש הרבה ניסיון ואני מכבד אותו מאוד. אני גם אוהב מאוד לשחק נגד קבוצות ומאמנים כאלה. אני אוהב משחקים גדולים כאלה".