הפיינל-פור של היורוליג: האם הכסף יקבע את זהות המנצחת?
התקציבים של ברצלונה ואולימפיאקוס ביחד גדולים מסכום התקציבים של כ־15 מקבוצות היורוליג. האם צסק"א מוסקבה או פרטיזן בלגרד יכולות לנצח ולשנות סדרי עולם?
החיפוש אחר הנוסחה להצלחה מפרנס לא מעט אנשים וזה די הגיוני בהתחשב בכך שרוב האנשים רוצים להצליח ולא יודעים איך. אותו מחסור בידע מוביל את הציבור המתוסכל להסתכל על המיעוט שכן מצליח ולנסות לפצח את נוסחת הקסם. כשזה מגיע לאזוטריה ככדורסל אירופי, המבחן האולטימטיבי להצלחה הוא הפיינל־פור של היורוליג, שייערך בסופ''ש הקרוב בבירת צרפת.
ארבע הקבוצות בפיינל־פור מייצגות שתי מגמות בכדורסל האירופי של 2010, ובחצאי הגמר המגמות ייפגשו זו עם זו. המנצחת תשפיע איכשהו על הנוסחה לניצחון בכדורסל האירופי.
.
יש משבר ביוון?
בפינה אחת של הזירה יעמדו אולימפיאקוס פיראוס וברצלונה, אשר מייצגות את הקו הבזבזני, שטוען שכדי להצליח צריך להוציא כמה שיותר כסף ולבנות סגלים עמוקים וארוכים כמה שיותר המשופעים בכוכבים גדולים. התקציב של שתיהן ביחד גדול מסכום התקציבים של כ־15 מקבוצות היורוליג.
בקיץ האחרון שילמה ברצלונה 6 מיליון יורו כדי לרכוש את ריקי רוביו וארזם לורבק. הס מלהזכיר את השכר השנתי שלהם ושל חבריהם לקבוצה. אולימפיאקוס הולכת על פרדיגמה אחרת. כבר קיץ שני ברציפות שהאדומים שולפים מה־NBA שחקן שנמצא בשיאו, ומרפדים אותו בחבילות מזומנים, שהתרגלנו לראות רק בכדורגל.
רוב הקבוצות ביורוליג לא יכולות לגייס את הסכומים האלה, ורובן המכריע לא היו מסוגלות לתת הצעה מתחרה לשחקן חופשי אשר אחת מאותו צמד חפצה ביקרו.
הקונספט מאחורי אולימפיאקוס וברצלונה, שעל פיו בנויות גם שתי המתחרות הגדולות שלהן - ריאל מדריד ופנאתינייקוס - אומר שמי שרוצה ללכת עד הסוף צריך להתחמש בכמה שיותר שחקנים כדי להתמודד במקרה הצורך בסדרת רבע גמר מתישה; לספק גיבוי ראוי לשחקן שנפצע או עבור יום שחור של כוכב; ולפדר את הסגל בשחקנים בכמה שיותר סגנונות.
אולימפיאקוס וברצלונה הן החלום הרטוב והתירוץ של כל מאמן ומנג'ר. ביום שאחרי הוא יכול להצביע עליהן ולומר שאם רק היה לו את הכסף שיש להן, הוא היה יכול להצליח.
שחקני ברצלונה כדורסל יאקה לאקוביץ' ואנדונג. אולימפיאקוס וברצלונה הן החלום הרטוב והתירוץ של כל מאמן ומנג'ר. ביום שאחרי הוא יכול להצביע עליהן ולומר שאם רק היה לו את הכסף שיש להן, הוא היה יכול להצליח. צילום: איי אף פי
מהיד לפה
בפינה השנייה יעמדו פרטיזן בלגרד וצסק''א מוסקבה. על פני השטח אין ביניהן כל דבר משותף ברובד הכלכלי. פרטיזן נבנתה בתקציב של כ־3 מיליון יורו. היא נמצאת בחובות גדולים וחיה מהיד אל הפה. צסק''א מחזיקה בתקציב של 22 מיליון יורו, ואחד משחקניה מרוויח קצת פחות מכל התקציב של פרטיזן, ובכל זאת היא שייכת לחלוטין לצד הזה של הזירה.
בתחילת העשור הקודם, אחרי כמה כישלונות לזכות באליפות המקומית ויותר מ־30 שנה בלי התואר האירופי, החליטו בצד האדום של מוסקבה לעשות מעשה, ולהשיב עטרה ליושנה. במסגרת ימי הכלכלה היפים של רוסיה הוחלט להשקיע "כמה שרק צריך" בקבוצה. הסכומים שצסק''א שילמה החל מ־2003 היו בלתי נתפסים, שברו את השוק וקפצו בכל שנה מדרגה - גם אחרי שכבר זכתה בתואר האירופי.
זה עבד. מהיום שבו החליטו בצסק''א לפתוח את הארנק לא פספסה הקבוצה אפילו פיינל־פור אחד. פעמיים אפילו לקחה את התואר. פעמיים אחרות הפסידה בגמר בהפרש של סל. איזו הוכחה צריך מעבר לכך שהכסף עושה את ההבדל ומצדיק את ההשקעה?
ואז הגיע המשבר.
בלי רצון גדול מדי נאלצה גם צסק''א לקצץ. התקציב אמנם עומד על 22 מיליון יורו, אבל רק שנה קודם לכן היה 38 מיליון יורו. בעברית קוראים לזה קיצוץ דרסטי. במקום שבעה שופרא דשופרא זרים בעונה שעברה, היום משחקים בצסק''א חמישה, אחד חזר רק עכשיו חזר מפציעה והשני ברמה נמוכה משמעותית מכל השאר. שני הזרים שעזבו, אגב, מצאו את עצמם בברצלונה, שכאמור עדיין מחזיקה ביכולות כלכליות אדירות.
הזרים הוותיקים יותר של הרוסים זכו לשמור על החוזים העצומים שלהם. הזרים החדשים שנחתו במוסקבה זכו לחוזים שרואים רק בקבוצות בינוניות ביורוליג.
למרות הקיצוץ העצום בהשקעה מצאה צסק''א את עצמה שוב באותו אירוע שכדי להגיע אליו השקיעה במשך שבע שנים סכומים אדירים. כשתמצאו את המשקיע/בעלים שמאורע כזה לא יגרום לו לחשוד שבמשך כל השנים הקודמות שדדו אותו, תשלחו אימייל.
.
עובדים עם מה שיש
הקונספט מאחורי צסק''אופרטיזן אומר שעובדים עם מה שיש, ומנסים לקיים את התיאוריה המופלאה של "השלם גדול מסכום חלקיו". המאמנים משתדלים להסתיר את החסרונות עם הרבה אנרגיות ועבודה קשה, מתפללים שלא תתרחש פציעה שעשויה להרוס את כל העונה ומקווים שביום הדין כל השחקנים יופיעו למשחק.
מה שמאגד את שתי הקבוצות הללו ביחד היא העובדה שהן הסיוט של כל מאמן ומנג'ר. ביום שאחרי, התקשורת יכולה להצביע עליהן ולומר שאפשר גם אחרת. שלא חייבים את כל הכסף שבעולם כדי להצליח.
זה לגמרי התרגיל
בסופו של דבר גם פרטיזן וגם צסק''א הגיעו למעמד בזכות הרבה מאוד מזל. הרוסים לא שיחקו משחק אחד קשה לאורך כל העונה, ולא פגשו אף קבוצה גדולה עד לחצי גמר. המשוכה הכי גבוהה שלהם היתה קאחה לבורל הספרדית, אשר נמצאת בעצמה בעונת מעבר והעמידה את הקבוצה הכי חלשה שלה זה עשור.
פרטיזן אמנם התמודדה מול כל הגדולות וניצחה את כולן, אבל ברבע גמר, המשוכה שבה נעצרה שנתיים קודם, המקום שבו הסגל הקצר שלה היה אמור לקרוס אל מול ענקיות היורוליג מעובות הסגלים, היא פגשה את הנציגה הישראלית. המכבים שייכים למועדון הביניים של הליגה, ולא לאותה אליטה אשר שופכת כספים ומעבה סגלים ללא הפסק.
לפני שנה התקבצו בפיינל־פור הקבוצות הכי עשירות של היבשת. השנה ברצלונה ואולימפיאקוס שייטו אל עבר הפיינל־פור בקלילות שלא הרבה קבוצות הציגו לאורך השנים ונראו רוב הזמן גדולות על היבשת.
האמירה, שנשמעה גם בארץ הקודש אחרי שמכבי הודחה, כי הכסף לא מנצח, היא בסופו של דבר דמגוגיה זולה, ונכונה רק כל עוד לא נעשה שימוש נכון בכסף: קבוצה עשירה שתבנה את עצמה נכון תנצח כל קבוצה נחותה תקציבית באופן משמעותי. עם זאת, בהתחשב בכך שהכדור עדיין עגול, ובסופ''ש אחד של פיינל פור הכל יכול להיות, ייתכן כי ביום ראשון בלילה אנשים יתחילו לאמץ נוסחה חדשה לסוד ההצלחה.
