גביע המדינה, הלכה הקהילה

1.  בצעירותי שיחקתי כדורסל באגודת ספורט רמת השרון - כמו רוב הילדים במושבה דאז. כדורסל היה הקטע. שיחקנו במדים כתומים־ירוקים־אדומים מזעזעים. היה לנו סמל של תות מטביע. מאוד לא מאיים. במדים הללו שיחקו גם הבוגרים. מעולם לא היו לרמת השרון גבוהים רציניים, וזה היה נכון לכל הגילאים.

הנפילים, איכשהו, תמיד שיחקו במכבי רמת גן או משהו כזה. אולם רוב קבוצות הילדים, נערים ונוער של רמה"ש היו בצמרת הליגות שלהן.

היתרון היחסי של "האגודה" היה רוח הלחימה של השחקנים, שאולי לא היו מוכשרים במיוחד או גבוהים במיוחד, אבל כל אחד מהם לחם כמה שהוא יכול, אולי כיוון שהשחקן הגדול ביותר שיצא מהעיר היה כזה - לוחם נטול כל יכולות פיזיות יוצאות דופן, נדב הנפלד. ייתכן שרוח הלחימה פומפמה דווקא בקייטנות החנוכה, הפסח והקיץ שבילינו בהן ביחד - כל ילדי האגודה. עזרו בקידום רוח הלחימה הרמת שרונית גם שחקני הקבוצה הבוגרת, רותם ארליך למשל. כן, גם הוא היה סוג של גמד לוחמני (עם זריקה משונה).

ללא ספק היתה איזושהי "גאווה רמת שרונית" - בגדים מכוערים או לא. שנים לאחר מכן, בשירותי הצבאי, שוחחתי עם חייל מאילת. גילינו ששנינו היינו כדורסלנים באזרחות. "אתה מרמת השרון?", תהה האילתי. "וואלה, שיחקנו נגדכם - הייתם גמדים אשכנזים לוחמים כאלה", ניתח במדויק.

כן. לא היה לנו הרבה מה לתת אבל נתנו מה שיש. זה הגדיר אותנו כל כך טוב, שאפילו באילת ידעו מי אנחנו. הגדרה עצמית חשובה ביצירת קהילה ובגיוסה למען הגשמת מטרותיה, וכמובן שגם בספורט. ברגע שאתה יודע מי אתה, במה אתה חזק, במה אתה חלש - אתה גם יודע איך להתמודד טוב יותר עם אתגרים/יריבים. גם קל הרבה יותר לשווק אותך ואת הערכים שלך. בכלל, כשיש מאחוריך קהילה משמעותית, אתה בעמדה טובה יותר בספורט. ובחיים.

2. ברמת השרון יש הפוטנציאל להרים אימפריית ספורט. כבר עכשיו קבוצת הנשים של רמת השרון - בזכות מודל איתן ועבודה מצוינת ויסודית של כל המעורבים בה - היא שם ברמה ארצית. סביר להניח שכל מי שפותח מדור ספורט מכיר את קבוצת הנשים של רמת השרון. בכדוריד נעשית עבודה טובה גם כן, ובכדורגל החלו לעבוד באופן רציני בשנה האחרונה.

יש בעיות, כמובן, אבל נראה שלעיריית רמת השרון אכפת מהספורט ומושקעים בו גם כספים.

האם נבנית קהילה חזקה סביב הקבוצות הללו - מה שיבטיח את קיומן גם ללא כספי עירייה? לא ממש. הספורט לחוד ורמת השרון לחוד. האם אלפים נוהרים למשחקים? לא. האם אלפים יגיעו למשחק חצי הגמר היום מול הפועל תל אביב - אחרי הכל העירייה מחלקת כרטיסים בחינם? אולי. חלקם יגיעו לעודד את הפועל. זה טוב, אבל כמאמר הפרסומת המעצבנת: לא מצוין. והרי רמת השרון שואפת למצוינות.

בערים כמו רמת השרון אפשר לגייס הון משמעותי מהקהילה - במושבה לשעבר גרים חלק מהאנשים העשירים בישראל. בחזון הכי פרוע עיר כמו רמת השרון יכולה להרים אימפריה כמו ליון, שהיא גם כן עיר בורגנית ישנונית וקבוצת הכדורגל שלה היתה בליגה השנייה לפני 20 שנה.

הכסף ישנו, ענפי הספורט ישנם. עכשיו צריך לאחד את כל הענפים שייצגו את העיר וליצור את הקהילה. את הקהילה יוצרים סביב ערכים משותפים שכולם מסכימים עליהם. מוגש כחומר למחשבה לרמת השרון.

הרבה תותים נמכרו ברמת השרון, ומאז גם האגודה כבר אינה אותה אגודה. גם ענפי ספורט נוספים תפסו נפח גדול יותר באורח החיים הרמת השרוני. יש כדוריד וכדורסל וכדורגל ועוד - ולכל קבוצה יש את הצבע שלה, האישיות שלה.

אני כבר לא משוכנע שבאילת יודעים שברמת השרון יש קבוצת כדורסל של גמדים אשכנזים לוחמים.

גביע המדינה. מספק סיפורים צילום: ראובן שוורץ

3. כמו רמת השרון גם מ.ס אשדוד ובני יהודה הן קבוצות שמחפשות את עצמן. בני יהודה פחות מאשדוד יש לומר. בני יהודה איבדה הרבה מזהותה כשהחליטה לעזוב את שכונת התקווה ולשחק בבלומפילד - ולהקים בתי ספר לכדורגל בצפון תל אביב. הנוכחות של הזהובים עדיין מורגשת בדרום תל אביב - אבל עבור קבוצה של שכונה היא צריכה לחזור לשורשים הללו.

אשדוד, העיר החמישית בגודלה בישראל (כ־235 אלף איש), יכולה וצריכה להיות אימפריה ספורטיבית כמו ערי נמל אחרות בעולם. זה לא קורה. גם כאן, הכל תלוי בהשקעה של הקבוצה בקהילה עצמה.

ג'קי בן זקן, ובזה אין ספק, עושה עבודה טובה במועדון - פתיחת מגרשים סינתטיים לקבוצה, בניית מלונית ב"סטאר סנטר". המועדון חרת על דגלו לקדם שחקנים מקומיים להרכב הקבוצה ועוד. האם החיבור לקהילה בלתי ניתן להפרדה? לא ממש: א', עדיין יש האנטגוניזם שמעוררת הקבוצה - ייצור כלאיים בין מכבי להפועל. וב', לא מעט אשדודים מתלוננים שכספי ציבור רבים זורמים לקבוצה על חשבון בניית מגרשי ספורט לציבור הרחב. ולא, אצטדיון הי"א לא מלא עד אפס מקום. התפוסה בו שואפת ל־25%. עבור עיר בת יותר מ־200 אלף צופים פוטנציאליים מדובר בכישלון שיווקי.

אם מ.ס היתה זוכה לחצי מההשקעה בשיווק של "סטאר סנטר" - יתרה מזאת, אם את הסטאר סנטר היו בונים כקומפלקס של אצטדיון + קניון + מגרש אימונים + מגרש ציבורי - ייתכן שיותר אשדודים, הרבה יותר אשדודים, היו מגיעים למשחקים.

4. המשבר הכלכלי גרר בעלי קבוצות רבים לחשבון נפש. רבים שאלו את עצמם: האם כדאי להשקיע מאות מיליונים בסגל שחקנים או להעניק כמה מיליונים אחדים למאמן שיהפוך כל סגל, יקר או זול, לתחרותי.

רבים החליטו שהמנג'ר הוא העובד החשוב ביותר במועדון ולכן יש להשקיע בו - לא רק כספית, גם פוליטית.

ולכן העונה נראה כי יותר מתמיד הכוכבים האמיתיים של העונה הם המנג'רים: ז'וזה מוריניו באינטר; רוי הודג'סון בפולהאם; בצ'לסי - אולי בפעם הראשונה מאז התקופה הראשונה של מוריניו - נהנה המנג'ר קרלו אנצ'לוטי משקט תעשייתי והקבוצה בדרך לדאבל.

הארי רדנאפ  זכה לתפקיד מנג'ר טוטנהאם, במועדון עברו ל"מודל האנגלי", שבו המנג'ר קובע הכל, והפלא ופלא: הקבוצה קרובה מאי פעם להבטחת השתתפותה בליגת האלופות; לואי ואן חאל מוביל את באיירן מינכן לטרבל; פליקס מגאת הפך גם את שאלקה ליריבה ראויה בצמרת הבונדסליגה.

וכשהמעמד של המנג'ר עולה, מעמד הכוכבים יורד: פאביו קאפלו היה צריך עשר דקות כדי לקחת מג'ון טרי את סרט הקפטן, למשל.

ובעולם עם מנג'רים חזקים, המנג'רים החלשים יותר מתקשים להחזיק את הקבוצה שלהם. רפא בניטס, שמצוי בסכסוך עם הבעלים, איבד את המקום בליגת האלופות; מארק יוז לא הצליח להפוך השקעה של 200 מיליון ליש"ט לקבוצה אימתנית.

מנואל פלגריני, שמהיום הראשון כמאמן ריאל מדריד היה מועמד להחלפה, לא הוביל את קבוצתו לשום מקום באירופה.

האם בישראל ניתן לומר שמעמד המנג'ר שיחק תפקיד חשוב? בשתי הקבוצות הגדולות - הפועל תל אביב ומכבי חיפה - לא ששו כלל להבטיח את עתידו של המנג'ר.

אולם בהפועל סיכמו עם אלי גוטמן על המשך דרכו לפני שבחיפה סיכמו עם אלישע לוי. האם זה השפיע? הפועל בחצי גמר הגביע ועקפה את חיפה בטבלה. אז אולי כן.