הפלייאוף ב-NBA מחפש משמעות
השווקים הגדולים הפנו עורף לליגה של דיוויד סטרן - אולי הגיע הזמן של ה-NBA לרכז את העוצמה השיווקית דווקא בערים בסדר הגודל הבינוני, היכן שהמפלצת שנקראת NFL לא נמצאת
הפלייאוף ב־NBA מעביר הילוך: לברון ג'יימס יוביל את קליבלנד נגד בוסטון בחצי גמר המזרח, בעוד דווייט הווארד ואורלנדו יפגשו את אטלנטה (או מילווקי). גם לחצי הגמר המערבי הגיעו הפייבוריטיות על משרדי הליגה: הלייקרס תארח את יוטה, ופיניקס את סן אנטוניו.
עבור ליגה שמפסידה 200 מיליון דולר בשנה, סדרות טעונות בין קבוצות עמוסות סופרסטארים, מקבוצות משווקים גדולים, הן בדיוק מה שהיא צריכה ומייחלת לו. כל דולר שניתן לחלוב מרייטינג או בשערי האולמות, כל פירור נקניקייה שנמכר במזנונים, כל טי שירט שתימכר בסין הכרחיים. ואולם, כל זה נכון רק לטווח הקצר.
מודל הישרדות
לטווח הארוך הליגה צריכה לחשוב מחדש כיצד היא יכולה להישאר רלוונטית בעולם שבו יש פלייסטיישן, וטלוויזיות 50 אינץ' היי דפינישן, ופוטבול ובייסבול, וכדורגל, ולהקרוס, והוקי, ודוקים. וייתכן שהדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות קבוצות כמו אוקלהומה סיטי ת'אנדר, שהודחה בידי הלייקרס לאחר הופעה מצוינת. קבוצות המשחקות בשווקים בינוניים וקטנים, בערים שבהן הפוטבול והבייסבול אינם מתחרים על תשומת לב הקהל. ברור שצריך קבוצות בניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס, אבל לא צריך לתת להן את ההעדפה התמידית - שבאה לידי ביטוי בסיקור התקשורתי וגם, לעתים, בהגנת השופטים.
סופרסטארים עוזרים לרייטינג, אבל מה שמכתיב את הרייטינג של סדרה הוא אורכה. ככל שהיא צמודה יותר, אנשים מצטרפים לצפות בה, בין אם הקבוצות הן משוק גדול ובין אם לא. ליגה, שבנויה על עונת פלייאוף אינסופית, חייבת הפתעות בפלייאוף. היא זקוקה לקבוצות כמו יוטה ג'אז, שמציגה כדורסל שוטף ומהנה לא פחות מזה של פיניקס - ואף קבוצתי יותר מזה של הסאנס. יוטה היא דוגמה נוספת לכך שיכולתה של קבוצה לחלוש על שוק מקומי בינוני היא אופציה לא רעה להחיות ספורט בדעיכה, טובה לא פחות מאשר קבוצה משוק גדול הנלחמת על נתח מול הפוטבול הדורסני, שבוחר לשדר את הדראפט שלו בשעות של משחקי פלייאוף בכדורסל -ומקבל יותר רייטינג.
בינוני זה טוב
את הפעולה הדורסנית של הפוטבול ביקר שוב - מי אם לא - מארק קיובן, הבעלים של דאלאס מאבריקס, שעפה גם היא בסיבוב הראשון. דאלאס היא בראש ובראשונה עיר הפוטבול המרכזית במדינת הפוטבול המרכזית (טקסס), ולכן הפירורים שקיובן מצליח בעמל רב לגרד לצלחת שלו הם רק שאריות ביחס ל־80 אלף המטורפים שנוהרים לכל משחק של הקאובויז, שממלאים את היציעים של מכללות טקסס וטקסס איי אנד אם, וגם למשחקי פוטבול התיכונים של טקסס, שאף זכתה לסדרת פריים טיים ("אורות ליל שישי").
אגב, מי שהעיפה את דאלאס היתה יריבתה הטקסנית, סן אנטוניו, שהיא לא שוק קטן, אך עיר שבה משחקת רק קבוצה אחת - הספרס. עם סגל ותיק ומנוסה.
בסדרה האחרונה במערב הצליחה פיניקס להתעלות מעל פורטלנד מוכת האסונות. אבל לא היינו רחוקים מלראות את חצי גמר המערב עם יוטה, אוקלהומה סיטי, פורטלנד וסן אנטוניו. לכאורה, זה מוות שיווקי לליגה: כולן קבוצות משווקים בסדר גודל בינוני־קטן. אך, האומנם הדבר כה רע?
אלו הם מועדונים שנותנים לאנשי המקצוע - המאמנים - גם את זכות ההכרעה וגם מספיק זמן כדי להשלים מהלכים ארגוניים של בניית סגל. נוסף על כך, פורטלנד פתחה את העונה עם התקציב הקטן בליגה - 56 מיליון דולר, ואוקלהומה היא הקבוצה השלישית בחסכנותה בליגה (התקציב: 58 מיליון דולר). זאת ועוד, בליגה שספגה ירידה של יותר מחצי מיליון אנשים ביציעים (כ־2% ממספר הצופים הכולל) ובליגה שבה מחצית מהקבוצות מפסידות כסף - והרבה - כל הארבע יציגו רווח השנה. אז עזבו אתכם מהאובססיה לשוקי מדיה גדולים.
האינדיקציות האמיתיות לליגה בריאה הן הפתעות בפלייאוף, שחקנים צנועים המשחקים בקבוצות עם שיטה, המאומנות לעילא, ובשורה התחתונה, הן גם מייצרות רווח לבעלים. השנה זה לא קרה, אבל העתיד נראה מבטיח. מבטיח, אם הליגה תוכל להתגבר על השביתה ועל עזיבת השחקנים המרכזיים לניו יורק ושיקגו, כמובן.
לברון. נגד זקני סלטיקס צילום: MCT
המזרח נותר מאחור
בצד השני של העולם, לא תמצאו את אותה רוח התחדשות. שם מצאו זקני הסלטיקס מחדש את החשק לשחק, רגע לפני שהקבוצה מתפרקת - אחרי הכל, מי ישלם 50 מיליון דולר לשלושה קשישים שלא יכולים להגיע לפחות לגמר?
אחרי עונה מאכזבת ורוויית פציעות הם העיפו את מיאמי אל הפגרה באופן משכנע, ופגשו את לברון ג'יימס וקליבלנד, שדרסו את שיקגו, לאחר שזו עשתה טעות והקניטה את המלך המשיח בניסיון לערער אותו. כאן נראה כוכבים מוכרים שמרוויחים המון כסף, שכן הסלטיקס העמידה את התקציב השלישי בגודלו השנה (86 מיליון דולר) וקליבלנד את החמישי (84 מיליון דולר). אבל בוסטון וקליבלנד הן ערי ספורט, לפני הכל ואחרי הכל, ולכן בחצי גמר המזרח סוף סוף נבין למה משחקים גם בצד הזה של אמריקה כדורסל, עם סדרה רוויית שנאה, רייטינג ודרמה.
דרומה משם, באורלנדו, הקבוצה עם התקציב השישי בליגה (82 מיליון דולר) השתדלה שלא לפהק כשהיא מוחצת את הקבוצה החלשה של מייקל ג'ורדן, שארלוט בובקאטס. אטלנטה הוקס ואורלנדו מג'יק הן שתי קבוצות אתלטיות ורעבות, שמציגות סופרסטארים בהתהוות כמו דווייט הווארד (אורלנדו) וג'וש סמית (אטלנטה), שהם בעלי יכולות אתלטיות שמתקרבות לאלה של קינג ג'יימס.
אז זה נכון שכאן לא המערב. כאן דור העתיד מיוצג רק בקבוצה אחת, אלטנטה, אבל גם הציפיות שלנו צריכות להיות בהתאם לזן הספציפי שמשחק כדורסל במזרח אמריקה. לפחות עם קרב על כל כדור, ועם הגנות ברזל, פתאום הפלייאוף הזה נראה הרבה יותר טוב.
