אודי אנג'ל: "חסרה בישראל התרבות של טיפוח ספורטאים"

לאודי אנג'ל אין זמן. כאחד האנשים החזקים במשק הישראלי, הוא מעיד על עצמו כמי שעסוק 24 שעות 7 ימים בשבוע. "בקצת זמן שיש לי אני מדבר איתך", הוא אומר וצוחק. זמן, כאמור, אין לו, אבל על כדורגל ובכלל על ספורט הוא מוכן לדבר בלי סוף. הוא גם מוכן להשקיע את זמנו בטיסות למשחקים

אבל האם אודי אנג'ל מוכן לשים כסף על כדורגל? לקחת קבוצה בישראל ולהגשים חלום של כל כך הרבה אנשים: להיות בעלים? "אם יש משהו שממש, ממש, ממש, ממש, ממש, ממש לא - אז זה זה", הוא מדגיש עם שישה "ממשים". "אין סיכוי בעולם שזה יקרה. לא בראש שלי". על טניס, לעומת זאת, אנג'ל מוכן לשים הרבה מאוד כסף. הוא נותן החסות הראשי של מרכז הטניס בישראל.

"אני מנסה לראות כמה שיותר טניס"

המרכז לטניס בישראל יקיים בשבוע הבא, זה השנה השלישית ברציפות, את תחרות הטניס הבינלאומית בישראל (צ'אלנג'ר ישראל אופן). חלק ניכר מהמימון לטורניר שתקציבו 250 אלף דולר (סכום הפרסים עומד על 100 אלף דולר) בא מקרן אנג'ל, שהיא מעניקת החסות הראשית לטורניר ולמרכז הטניס.

זה לא המקום היחיד שבו הכסף של אנג'ל נוגע בספורט – המרכז האקדמי ברופין פתח קרן מלגות לקידום ספורטאיות על שם רלף קליין מתרומות של אנג'ל, יו"ר חבר הנאמנים של המרכז. ישנם עוד כמה פרויקטים שמשלבים חינוך וספורט שאנג'ל תומך בהם, אבל נראה שאת התמיכה בטניס הוא עושה מאהבה אמיתית למשחק.

"אני חובב טניס כבר הרבה מאוד שנים. שיחקתי את המשחק הרבה מאוד שנים. היום אני משחק פחות בגלל עניין של זמן, אבל אני מנסה לראות כמה שיותר טניס".

נראה, מאיך שאנג'ל מדבר על המשחק, שהוא מחובר אליו רגשית יותר מאשר למשחקים אחרים. "אני אוהב את הספורטאים בטניס, את האישיות שלהם", הוא אומר. "זה ספורט אינדיבידואלי, מאוד מאוד אישי. אתה מתמודד עם המון דברים מחוץ למגרש לבד - וגם על המגרש אתה לבד. לכן אני חושב שזה מביא אנשים מאוד מעניינים, שמתמודדים מול אנשים מעניינים. וזה מעניין".

האם האינדיבידואליות הזו מקבילה למצב הנפשי של המובילים של המשק, שיושבים בראש חברות שמגלגלות מיליארדי שקלים בשנה ואחראים לרווחת אלפי העובדים שלהם?

"אני חושב שהרבה אנשים - נגיד מהמעמד הגבוה - נמשכים למשחק בגלל המבנה שלו, האינדיבידואליות של הטניסאי. זה ספורט של האדם הבודד. אין לך את הקבוצה, כמו בכדורסל וכדורגל, שאתה יכול להישען על החברים שלך. בגלל זה טניס נחשב לספורט יוקרתי. לצערי, בישראל יש יותר משיכה לראות את הספורט מאשר לתמוך בו".

"בטניס אני לא מפרסם שום מוצר שלי"

אנג'ל, שבשנים האחרונות נצפה באירועים הגדולים של הטניס, מעיד שהמשחקים בין רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בווימבלדון ורולאן גארוס היו מהאירועים המרגשים ביותר שנכח בהם. "הגמר האחרון של פדרר נגד אנדי רודיק החזיק אותנו שעות בווימבלדון", הוא אומר על הגמר של הטורניר היוקרתי ביותר בשנה שעברה. "זה היה חתיכת אירוע".

אנג'ל גם היה מעוניין שהטורניר במרכז ברמת השרון יהיה "חתיכת אירוע". אבל הוא יודע שבשביל זה צריך את החברים שלו שיבואו לתמוך, כמוהו, בטניס. "וזה לא בדיוק קורה", הוא אומר.

"אני עושה את זה (מעניק חסות לצ'אלנג'ר ישראל אופן) בתור שירות לקהילה. אני לא מפרסם שום מוצר שלי. אני מעוניין לקדם את הטניס בישראל ובשביל לייצר טניסאים טובים צריך שהם יהיו בהרבה תחרויות. תחרויות בינלאומיות. ותחרויות זה כסף אבל אין הרבה כסף שמוגש לטניס בישראל מהקהילה העסקית".

אתה חושב שחברות מאבדות יחסי ציבור טובים בגלל שהן לא נכנסות לעולם הספורט?

"יכול להיות כאן אלמנט פרסומי. כן. יש תמורה לאגרה. זה לא אחד לאחד - אבל צריך לבדוק את העניינים האלה. תראה לדוגמה את שחר פאר, אחת מ־20 הטניסאיות הטובות בעולם. ספורטאית נדירה - באופי ובהישגים. בכל מדינה היו לה ארבעה או חמישה ספונסרים ופה אין אף אחד".

למה זה קורה לדעתך?

"חסרה כאן התרבות של לקחת ספורטאים ולטפח אותם".

ולמה החברות שלך לא מתערבות יותר בעולם הספונסרשיפ?

"כי זה לא משהו שאני משפיע עליו. הכסף שאני מביא הוא אישי".

אנג'ל, כמובן, רוצה לראות את זה משתנה.

"אני מאמין גדול בפוטנציאל הספורט הישראלי - לאו דווקא כדורגל וכדורסל", הוא אומר. "אני חושב שאפשר להשקיע בענפי ספורט שיביאו הרבה מדליות אולימפיות. הוועד האולימפי לא יכול לעשות את זה לבד. הוא צריך לשלב, אולי ביחד עם הטוטו, קבוצת אנשי עסקים שתעזור בטיפוח ספורטאים. צריך לארגן את הקהילה העסקית, להעביר כספים לטיפוח ספורטאים - אבל זה לא רק כסף. תמיכה זה גם בייעוץ, בהענקת מידע, בניסיון, בהמון דברים. זה לא פשוט לטפח ספורטאי".

ולמה אתה לא מוביל דבר כזה?

"לי אין זמן. אני עוזר הרבה אבל יש נושאים אחרים חשובים".