האם צריך לפטר את דיוויד סטרן?

ספטמבר. רגע לפני תחילת העונה. עצמו עיניים ונחשו מי יהיו הקבוצות הטובות ביותר בכל מחוז. במזרח זה קל: קליבלנד של לברון ג'יימס, אורלנדו של וינס קארטר ודווייט האווארד. וזה קל גם במערב: בטח ניחשתם את האלופה, הלייקרס, בהובלת קובי בריאנט, פאו גאסול ולאמר אודום. וקבוצה נוספת מהמערב שהיא סן אנטוניו/דנבר/יוטה. כולן, כמובן, בפלייאוף.

לברון ג'יימס (משמאל) ושאקיל אוניל: האם לברון יקח את האליפות הראשונה שלו ואיך זה ישפיע על החלטתו אם להישאר בקליבלנד או לא? צילום: MCT

מי טעה? אף אחד

וזה מה שעצוב כל כך ב־NBA: צדקתם בהכל. אין כמעט הפתעות בליגה שלהקומישינר דיוויד סטרן. אפילו לגבי ההפתעה של העונה - אוקלהומה ת'אנדר, שתופיע לראשונה בפלייאוף מאז הגיעה לעיר מסיאטל - צדקו רוב הפרשנים. דאלאס הפתיעה בטרייד גדול ששיפר אותה. בוסטון אכזבה בעונה הרגילה, ונאחזת באשליה שהניסיון שלה יוכל לדבר בפלייאוף. הניקס והקליפרס פתחו היטב, אך סיימו כמובן כפי שהן רגילות, שזה במצב רע. האם יש בכלל עוד קבוצות בליגה? קשה להיזכר במישהי לטובה או לרעה (סקרמנטו, למרות הרצון הטוב של העם היושב בציון, עדיין נוראית).

סטרן יכול לדבר, כמו שהוא תמיד עושה, על רמת התחרות ועל המוצר שלו, אבל כמו בליגה של מכבי תל אביב, שבה הכל צפוי, כך גם באמריקה הכדורסל המקצועני נראה רע מאוד, והכל חודש אחד אחרי טורניר מכללות מפוצץ בהפתעות, שסחף אומה שלמה אל המסכים.

ג'ואקים נואה משיקגו בולס. הפתעה בפלייאוף אולי? צילום: MCT

מי מתעניין? אף אחד

ה־NBA סובלת ממבנה עסקי שלא עבר רענון יותר מדי זמן, וייתכן כי הליגה מאבדת קשר אל המציאות. העונה הרגילה מאבדת מחשיבותה בקצב מהיר. כך לברון ג'יימס, סופרסטאר שהוא קבוצה שלמה, נח בארבעת המשחקים האחרונים שלפני הפלייאוף ומותיר את רוכשי הכרטיסים לראות את השוליות שלו מפסידות לקבוצות קיקיוניות. ג'יימס נח כי ממילא כולם יודעים שבליגה של סטרן העונה האמיתית היא הפלייאוף, שם ישחקו יותר ממחצית מקבוצות הליגה (16 מתוך 30). וגם הפלייאוף עצמו הוא ארוך, ועשוי להגיע עד 28 משחקים, שהם יותר משליש מכמות המשחקים בעונה הרגילה. וזה גם ארוך, וגם גורם לאובדן עניין בקרב הצופים. וכל זה מתווסף לכך שבאמריקה לא אוהבים לראות ספורט שבו הסיכוי להפתיע הוא כל כך נמוך. NBA? תעיר את האוהדים באמצע אפריל, כשהפלייאוף מתחמם.

מי צריך ללכת? הקומישינר

לא פלא, אפוא, שהיציעים ריקים, שהבעלים מפסידים מאות מיליוני דולרים ושכשליש מהקבוצות מנסות להיפטר מכל שחקן שמרוויח יותר משכר מינימום בהודו. לא מפתיע גם שהבעלים בחרו לצאת מהסכם השכר עם השחקנים, בעודם מאשימים את חמדנות הכוכבים, ושאלו אינם מאמינים למילה שהבעלים אומרים.

אם זה היה הביזנס שלכם, הייתם מעיפים את המנכ"ל בתוך שעה. ובראש הפירמידה ההפוכה הזאת, שמתחילה להתרסק כלכלית וספורטיבית, עומד האדם שהפך את ה־NBA לליגה מצליחה לפני שלושה עשורים. הוא הצליח יפה גם בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים. אבל לא עוד. כעת נותר להעיף את דיוויד סטרן ואת מיזמי הכדורסל שלו בסין. פיתוח המשחק בעולם הוא חשוב, אבל בסופו של דבר הליגה הזו צריכה רענון מיידי ולא נראה שהוא מבין מה עומק המים שאליהם הסירה השוקעת שלו נכנסת.

מי כן מגניב? פורטלנד

תואר הנהלת העונה, קבוצת העונה, מאמן העונה, הפתעת העונה וכל תואר אחר חייבים ללכת לפורטלנד טרייל בלייזרס. הקבוצה, שתשחק בפלייאוף של המחוז המערבי, משלימה בכך עונה שהיא תעודת כבוד לארגון כולו.

פורטלנד ספגה השנה מכת פציעות שהיתה לא רק משתלבת גבוה בסולם מכות מצרים, אלא אולי אף נכנסת לתחום שהיה שמור עד כה רק לקליפרס. ואלה השמות: הברך הימנית של הסנטר גרג אודן נכנעה וגמרה לו עונה נוספת, סמוך לפתיחתה; מיד אחריו נפצע בברכו השמאלית הסנטר המחליף, ג'ואל פרזיבילה, שגמר אף הוא את העונה; הפורוורדים ניקולאס באטום, ג'ף פנדרברג וטראוויס אאוטלו בילו זמן ברשימת המושבתים, ושבו לשחק. אאוטלו נשלח לקליפרס בטרייד שהביא את הסנטר מרקוס קמבי לקבוצה, שאיבדה את כל שחקני הפנים שלה, וקמבי סבל אף הוא מבעיות בקרסול; גם הגארדים רודי פרננדז ומארק אליס בילו לא מעט זמן ברשימת הפצועים; ואחרון חביב, הסופרסטאר ברנדון רוי נפצע בשבוע האחרון וייתכן כי אף הוא סיים את העונה. אפילו המאמן נייט מקמילן קרע שריר באימון, והבעלים פול אלן חלה בלימפומה ומקבל טיפולים כימותרפיים. המצב הגיע לכדי כך שהליגה אישרה לקבוצה להגדיל את התקציב, כדי שתוכל להעמיד סגל למשחקים.

דווייט הווארד מאורלנדו מג'יק נגד הקמע של קליבלנד. יפגשו בגמר המזרח? צילום: MCT

ומי ה־MVP? גם את זה ניחשתם

לברון ג'יימס הוא השחקן המצטיין, כמובן, כפי שהיה בארבע השנים האחרונות. אמנם הפרס הוענק לו רק פעם אחת, אבל זה בגלל הפוליטיקה של פרשני ספורט, שבוחרים למי להעניק את התואר. בסופו של דבר, אין אף שחקן בעולם שיכול לקלוע 30 נקודות, לגרוף יותר משבעה ריבאונדים ולחלק יותר משמונה אסיסטים כל ערב, וכל זה כשכל הקבוצות מתרכזות רק בו כל הזמן.

אבל מיד אחרי ג'יימס חייב להופיע קווין דוראנט, הפורוורד המצוין של אוקלהומה סיטי, שמביא קבוצה צעירה ומלהיבה לפלייאוף. דוראנט יסיים כמלך הסלים, עם יותר מ־30 נקודות בממוצע למשחק ו־7.6 ריבאונדים למשחק. אלא שבגלל שהוא בחוזה הראשון בקריירה, הוא עושה הכל תמורת שכר רעב של 4.8 מיליון דולר (לעומת 15.8 מיליון למלך לברון), וזה הופך אותו, לכל הפחות, לשחקן הכי משתלם בעולם.