טייגר וודס חזר למאסטרס: מישהו זוכר את שערוריית המין?
נראה כי בסופו של דבר כל הבלגן בחייו של טייגר וודס עשה טוב לא רק לעסק שנקרא טייגר וודס. העניין הרב שייצרו הבגידות שלו עושה די טוב גם לגולף
חמישה חודשים. זה כל מה שטייגר וודס היה צריך כדי להתאושש מטראומת סוף העשור שלו. את הקאמבק הוא יעשה באוגוסטה, ג'ורג'יה, בטורניר המאסטרס היוקרתי, ואתם תשמעו את השדרנים מתנשפים ומתרגשים כמעט באקסטזה, מנתחים את החזרה המצופה כל כך למגרש. במשך חמישה חודשים עבר האיש המפורסם בעולם הספורט "שינוי עמוק". הוא היה בטיפול, ונהפך מסופרסטאר חולה שליטה, הבוגד באשתו על בסיס יומי וחומד כל אשה לבנה שעוברת לידו, לאדם צנוע, איש משפחה, רפובליקאי (ועכשיו גם בלי חיי המין הנועזים).
עד כאן הסיפור הרשמי של ההלבנה שעבר הנמר השחור: התנהגות רעה OUT. התנהגות טובה IN.
קונים את זה? ברור שלא. שינויי אינסטנט מתקיימים רק בממלכות הטמטום שבהן שולטת תרבות הקואצ'ינג, שבהן השליטים הם אלון גל ודומיו. לא במציאות. מי שמספר לכולם שהוא הולך להשתנות, צריך לקחת לפחות שנה ולהיעלם, כדי שלמראית העין יהיה סיכוי להיתפס כאמין. חמישה חודשים עם התנצלות תאגידית, רובוטית, בשידור חי אינם מספיקים כדי שנאמין לטייגר.
למה הוא חזר?
וגם אין צורך להאמין שהוא השתנה. הוא חוזר לספורט מסיבות אחרות. לא זו בלבד שענף הגולף צריך את טייגר - זה עובד גם להפך. הוא חוזר למגרש (למדשאות במקרה שלו) כי כמו ספורטאים רבים זהו המקום היחיד שבו הוא יודע מי הוא. זה המקום שבו הוא מגשים את עצמו בכל פעם מחדש - מקום שלרובנו אין.
טייגר וודס עם אשתו ובתו צילום: בלומברג
ולכן אפשר להאמין לטייגר שגולף חסר לו, כי הוא חסר לכל ספורטאי שמתנזר ממנו. טייגר גם רחוק ארבעה תוארי גראנד סלאם מלהשוות את שיאו ההיסטורי של ג'ק ניקלאוס, מי שנחשב לגולפאי הטוב בהיסטוריה. אפשר אפילו לקבל את זה שאדם שחטף מכה תדמיתית כה חזקה, בחייו האישיים והמקצועיים - כדוגמן של כל תאגיד שמוכן לשלם - מבין שעשה טעות. וגם, כדאי להודות, בוודאי חסרה לו תשומת הלב הממכרת כל כך.
הנה מה שאמר ארני אלס, שחקן גולף מוביל אחר, לקראת טורניר המאסטרס: "אני רוצה שכולם יפסיקו לשאול שאלות על וודס והחיים הפרטיים שלו. אלו החיים שלו - לכו לשאול אותו". תשומת הלב שטייגר קיבל מהתקשורת היא כזאת שמוחקת את היריבים שלו על המדשאות. היא הובילה לכך שטייגר הופיע ביותר פרסומות מכל אדם אחר מכיוון שהוא היה הפנים של יותר תאגידים מכל אדם אחר. ובין פרסומת אחת לאחרת הוא סחב על כתפיו את נתוני הצפייה של ענף ספורט שפשוט לא קיים כאשר הוא לא שם: באופן מסורתי, נתוני הצפייה בטורנירים מחוסרי טייגר יורדים ב־25% עד 50%. תשומת הלב הרבה שנובעת מחזרתו תגרום לנתוני צפייה גבוהים במיוחד אם יעפיל לשלבים המאוחרים של הטורניר. הרשת המשדרת, CBS, עשויה לפי סקר של אוניברסיטת סיטון הול לרשום 16% רייטינג ובכך לשבור את שיא הצפייה בענף זה, 14%, שנרשם כאשר זכה אותו טייגר בטורניר הגדול הראשון שלו, ב־1997. זה 16% המורכב מאנשים שיבחרו לשרוף את זמנם בצפייה באנשים שמתהלכים על הדשא בלבוש קז'ואל.
טוב לביזנס
איש הפרסום בראד אדגייט מעריך את עלות הפרסומת ב־500 אלף דולר עבור חצי דקה בטורניר עם טייגר, לעומת 350 אלף בלעדיו. וגם בזמן שהיה בבית, ונהפך לאדם טוב יותר, מוצרי הגולף על שמו נמכרו ב־8% יותר מאשר בתקופה המקבילה אשתקד (לפי רשת חנויות הגולף Golfsmith). תשומת הלב הניתנת לו היא שגורמת לקובעי הליינים להציב ספורטאי שלא שיחק חמישה חודשים בראש רשימת ההימורים, עם סיכויים של 1 ל־4 לזכייה.
אז איך הוא יכול לוותר על זה, ובשביל מה? הדבר היחיד שניתן לייעץ לסופרסטארים שמעדו הוא להישאר בתוך המשחק הזה של סופרסטאריות. הרי קובי בריאנט עמד מול האשמות חמורות יותר מניאוף, כגון אונס. ועד היום בכל ביקור שלו בדנבר הוא סופג שריקות בוז קשות.
ויש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שזה לא ממש חשוב לאנשים מה הסופרסטאר עושה כל עוד זה אינו פשע חמור. ולכן, 75% מהעונים לסקר של סיטון הול אמרו שלא אכפת להם מי יזכה בטורניר. והשנייה, לנוכח עודף המידע בעולם של אינטרנט ומיליון ערוצים, אנשים שוכחים די בקלות. ככה זה כשאתה נשאר בתוך הלופ פרק זמן ארוך מספיק.
אנשים יוותרו לך, ודור חדש כבר לא יזכור מזה דבר, חוץ מאשר שאריות של מיתוסים שיאכילו אותם השדרנים.
אז אולי זו ההלבנה הטובה ביותר עבור טייגר - לעקוף את ניקלאוס, ואז להיהפך לווילט צ'מברליין של הספורט שלו. גם הכי טוב, וגם השכיב הכי הרבה בחורות (צ'מברליין טען כי שכב עם יותר מ־20 אלף בחורות בחייו).
וסביר להניח שהשיאים שלו - במגרש ובמיטה - לא יישברו במהירות. ממילא סופרסטארים אמריקאים אמיתיים מתנקזים לבייסבול, לכדורסל ולפוטבול. הם לא הולכים לשחק גולף.
