3 מסקנות מהשבוע בצ'מפיונס ליג (ועוד אחת על ליגת טוטו)

1.  הדחה מוקדמת וכואבת

לאחר ההדחה מליגת האלופות, מדברים הרבה על ההשקעה של ריאל מדריד בקיץ – 260 מיליון יורו. מציינים שההשקעה הזו ירדה לטמיון. נוספו לכך כמה עובדות לא מחמיאות בקשר למכירת הכרטיסים המגמגמת ועל כך שגם צ'לסי וליברפול מכרו יותר חולצות רפליקה מאשר ריאל.

גם יש דיבור על קללה. ריאל מדריד לא מצליחה להעפיל לרבע גמר הצ'מפיונס ליג מאז 2004.

הגביע האירופי הוא המטרה הראשונה של המועדון, שזכה בו מספר הפעמים הרב ביותר. ההנהלה הגדירה זאת בכל אופן ודרך. והשחקנים מבינים זאת. על אליפות ספרד השנה הם יקבלו בונוס של 350 אלף יורו. כיוון שלא זכו ב"גביע עם האוזניים הגדולות" הם הפסידו בונוס של 575 אלף יורו.

ריאל מדריד כמותג וכמוסד היסטורי בכדורגל האירופי אינה יכולה להרשות לעצמה להיות מודחת בשמינית הגמר פעם אחר פעם. במיוחד לא עכשיו כאשר ספרד במיתון עמוק וכרטיס למשחק של ריאל מדריד (או חולצה) נראים כמו מותרות שאסור לשקול בזמנים הללו.

בנוסף, בתקציב השנתי שמגישים אנשי הכספים של ריאל מדריד הצפי המינימלי הוא הגעה לרבע גמר הצ'מפיונס ליג. כמובן שאי העפלה לשלב הזה יוצרת בור שמשחקים מול ספורטינג גיחון ומאיורקה לא מכסים.

הנהלת ריאל מדריד תעמוד בפני צומת דרכים בסוף העונה. אליפות ספרד כבר לא מספיקה ולכן מנואל פלגריני עשוי לשלם את המחיר. ייתכן שהוא יקבל עוד צ'אנס אחד אבל לאור הנואשות להצלחה באירופה תיתכן גם פעולה דראסטית – הבאת מאמן דומיננטי הרבה יותר.

בשבועות ובחודשים הקרובים תצפו להרבה ידיעות בסגנון "ארסן ונגר מועמד לריאל מדריד" ו/או "ריאל מדריד פנתה לז'וזה מוריניו".

כמובן, זה תלוי בכמה רחוק יגיעו ארסנל ואינטר השנה.

2. לפתע פתאום: אתגר

ונשאר במדריד. ריאל משחקת מדי סוף שבוע מול קבוצות שהתקציבים שלהן לא מגיעים לרבע מהתקציב שלה. לא פעם עומדת מדריד מול קבוצות שלא מכניסות אפילו 10% ממה שהיא מכניסה. התקציב השלישי הכי גדול בליגה קטן משל ריאל מדריד בכ-270 מיליון יורו. התחרות האמיתית היחידה של ריאל מדריד היא ברצלונה – ונגדה היא משחקת פעמיים בשנה. ואז מגיעה קבוצה כמו ליון (תקציב של כ-200 מיליון יורו) ולפתע פתאום קשה לריאל להתמודד עם השחקנים האלה שרצים יותר מהר; קופצים יותר גבוה ובאופן כללי יותר מקצוענים מאלו שבדפורטיבו לה קורוניה או חטאפה.

ריאל מדריד וברצלונה מקבלות מהסכם מכירת זכויות השידור 120 מיליון יורו בשנה ו-110 מיליון יורו בשנה בהתאמה. ולנסיה, בעלת הסכם זכויות השידור השלישי בגודלו בליגה הספרדית, מקבלת 44 מיליון. אתלטיקו מדריד 42 מיליון יורו. קבוצות קטנות יותר מקבלות פחות מ-30 מיליון יורו. חלקן פחות מ-10 מיליון יורו.

חוסר האיזון הזה במכירת זכויות השידור פוגע בתחרותיות של הליגה הספרדית ובסופו של דבר גם בריאל מדריד ובברצלונה. בבארסה וריאל כמובן מתנגדים לשינוי – כפי שנעשה בסריה A – ולא מוכנים למכור את זכויות השידור בהסכם קולקטיבי. בסוף חוסר הסולידריות הזה עוד עשוי לפגוע בהן על הבמה החשובה ביותר עבורן – הצ'מפיונס ליג.

ארשאבין. חיסל את פורטו צילום: איי פי

3. תמיד צריך את "הטיפוס"

יש משהו מאוד רומנטי בקבוצה שצומחת בצורה אורגנית ומתגבשת להיות אלופת אירופה. מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון היתה כזו ועם דור שכלל שחקני בית כגון דיוויד בקהאם, ראיין גיגס, פול סקולס, ניקי באט ואחרים כבשה את אירופה. בהיסטוריה ישנן עוד כמה דוגמאות: אייאקס של יוהן קרויף למשל וה"אריות ליסבון" מגלזגו סלטיק, למשל.

האם בכדורגל המודרני יש סיכוי שדבר כזה יחזור על עצמו? כן ולא. ברצלונה, למשל, זכתה בשנה שעברה לעמוד שדרה שהורכב משחקנים שגדלו במועדון. כמובן שנוספו להם עוד כמה שחקנים ששווים עשרות מיליוני יורו וסייעו במשימה הקטלאנית. כלומר שחקני בית זה טוב ויפה אבל צריך גם את שכירי החרב.

ואם בעבר כל שחקני גלזגו גדלו במרחק של כמה קילומטרים מהאצטדיון של הקבוצה, אז היום ארסנל לא יכולה להרשות לעצמה לבנות את האקדמיה רק מילדים מלונדון. צריך להביא את הילד ההולנדי הכישרוני או הכוכב הבא הספרדי.

יש דברים שלא משתנים בכדורגל ואחד מהם זה שכדי לזכות בתארים צריך את השחקן הזה שהוא "המנוסה", "המקצוען אמיתי", "הטיפוס האמיתי" והכי חשוב – "זה שלא גדל במערכת אבל מספק משהו אחר וחשוב".

לאייאקס של קרוייף הצטרף וליבור ואסוביץ' היוגוסלבי (שטוען כי בלעדיו לא היה טוטאל פוטבול) והקבוצה הצעירה והמוכשרת התחילה לקטוף תארים בקצב; בסלטיק היה זה השוער רוני סימפסון שזכה עם סלטיק בגביע האלופות לאחר שעבר בכמה מדינות וצבר ניסיון של כמעט 20 שנה; ובמנצ'סטר יונייטד זה היה אריק קאנטונה, שנשאר אחרי האימונים כדי ללמד את סקולס, בקהאם וגיגס משהו על מקצוענות (שנתיים אחרי שעזב הקבוצה לקחה את אליפות אירופה).

ייתכן שאנדריי ארשאבין הרוסי בן ה-29 הוא הוואסוביץ' של הקבוצה האורגנית שגידל לו ארסן ונגר בארסנל. ייתכן שארשאבין יכול לקחת את הילדים של ונגר עד הגמר. כן, אולי הוא נראה כמו אפרוח, אבל את פורטו הוא כבר העביר אותם עם תצוגה שלא הייתה מביישת את זינאדין זידאן.

4. הסנונית הראשונה

הפועל רמת גן היא הסנונית הראשונה. הכל עשוי להיחשף בקרוב. ויש בסיפור הזה הכל: עסקאות מפוקפקות; החלטות הזויות; נתק מהאוהדים; כספים שמבוזבזים על כלום; שוק אפור; רשויות אנמיות. הכל כולל הכל.

ליגת טוטו מלאה בעוד כמה קבוצות מפוקפקות שכאלו – ותודה להגדלת הליגה.

לא סתם יאיר רבינוביץ', יו"ר הבקרה התקציבית הקודם, אמר כי לא היה מאשר למספר רב של קבוצות לשחק בליגת טוטו.

אבל בדיוק בגלל דיבורים כאלה הוא לא שם. עדיף להתאחדות מישהו שלא יעשה יותר מדי בעיות באישורים. כי שצריך למלא ליגה ב-16 קבוצות אז צריך גם לעגל פינות פה ושם.

ושוב נחזור על הדברים: הכדורגל הישראלי במשבר הגדול ביותר מזה שנים. צריך לעשות צעדים דראסטיים, דרמטיים כדי להציל אותו. אבי לוזון, זה תפקידך לעשות זאת.