הקשר בין שריל קול לאורווה

אשלי קול הצטרף בגיל צעיר לקבוצה שאהד כילד, ארסנל. במדיה נהפך לאחד השחקנים הטובים בעולם בתפקידו (מגן שמאלי). הוא היה אהוב במיוחד על אוהדי הקבוצה הלונדונית שראו בו בשר מבשרם. ב־2006 עזב את ארסנל לטובת היריבה העירונית צ'לסי.

עזיבתו לא היתה יפה במיוחד. הוא נפגש עם ראשי צ'לסי וניהל עמם משא ומתן לא חוקי (ועל כך נקנס על ידי ארסנל והפרמיירליג), ואת יחסיו עם ארסנל פוצץ משום שבצ'לסי הסכימו לשלם לו כ־5,000 ליש"ט יותר לשבוע מאשר בקבוצת ילדותו.

התנהגותו החמדנית הרתיחה לא רק את אוהדי ארסנל אלא גם את רוב אוהדי הכדורגל בבריטניה. הוא עצבן במיוחד כאשר סיפר באוטוביוגרפיה שלו שכמעט ריסק את המרצדס כששמע שארסנל מציעה לו רק 55 אלף ליש"ט בשבוע ולא 60 אלף ליש"ט. מאז הוא מכונה "קאשלי קול" ואפילו אוהדי נבחרת אנגליה שרקו לו בוז.

ההחלטה, מבחינה מקצועית לפחות, נראתה הגיונית. ארסנל נהפכה לשחקנית משנה בכדורגל האנגלי בעוד צ'לסי נהפכה לזוללת תארים. ואולם, עם השנים מקבלים פרספקטיבה חדשה על האירועים בעבר, והנה, לפתע פתאום, אשלי קול נראה כמי שעשה החלטה לא נכונה.

קול יתגרש מאשתו שריל קול, הזמרת והשופטת ב"כוכב נולד" האנגלית, משום שהתגלה כבוגד סדרתי. הוא צפוי לאבד חצי מההון שלו, המוערך ב־14 מיליון ליש"ט, וייתכן שגם לא יקבל זכויות על שני הצ'יוואוות של הזוג, באסטר וקוקו. לסיפור גם השלכות מקצועיות.

רומן אברמוביץ', הבעלים של צ'לסי ומי שבזכות כספו קול בחר לעזוב את קבוצת הילדות שלו, החליט שאחרי כל השערוריות שבהן היו מעורבים שחקני צ'לסי (ובעיקר הבגידה של הקפטן ג'ון טרי באשתו ובחברו לקבוצה, וויין ברידג') צריך להכניס קצת משמעת לסגל הקבוצה.

המהלך של אברמוביץ' נועד להפחית את כוחם של השחקנים בסטמפורד ברידג' - הכוח שגם הביא לפיטורי שני מאמנים (פליפה סקולארי ואברם גרנט). בג'ון טרי, שגדל בצ'לסי וזוכה לאהבה הבלתי מתפשרת של אוהדי הקבוצה, אברמוביץ' לא היה יכול לגעת. אבל את קול, נטע זר שגדל ביריבה העירונית ולוקח 5.2 מיליון ליש"ט בשנה - אפשר לגעת. ועוד איך אפשר לגעת.

בארסנל, ניתן רק לצפות לזה, הוא היה זוכה לתמיכה רחבה יותר מהקהל והמועדון. אבל במצב הנוכחי עתיד קול לעזוב את צ'לסי, להתגרש מאשתו וייתכן שיפרוש מכדורגל בגיל 30. כך לפחות מדווחים ב"סאנדיי מירור". מדברים על כך שברצלונה וריאל מדריד מעוניינות בשחקן האנגלי (הן היחידות שיכולות להרשות לעצמן את משכורתו בימים שלפני הפייר פליי הפיננסי), אבל לצערו הרב של קול, הוא גם שבר את הקרסול - מה שהופך אותו לנכס עוד יותר רעיל. אפילו חברות הנעליים לא נוגעות בו והוא משחק עם פומה ונייקי ללא הסכם חסות רשמי (אדידס לא המשיכה את החסות עמו).

בקיצור, ייתכן שנאמנות משתלמת יותר ממה שנדמה לנו.

אוהד פורטסמות'. אז הוא זכה בגביע אבל איפה הקבוצה שלו? צילום: רויטרס

2006. שני תסריטים

פורטסמות' נכנסה להליך פירוק בסוף השבוע. כמו מועדונים רבים לפני כן, גם פומפי תישאר על המפה - ולא משנה כמה עמוקים החובות וכמה הניהול היה שערורייתי. זאת משום שתמיד יישארו למוצר שהיא מספקת לקוחות, כלומר אוהדים.

כך או כך, ייתכן שפורטסמות' נפלה קורבן להונאת ענק שמעורבים בה החשודים המיידיים, בהם ארקדי גאידמק, אבל נצא מתוך הנחה שפשוט מדובר בניהול גרוע. מאוד גרוע - כמו במקרה של בית"ר ארקדי ירושלים.

המועדון בחובות של 70 מיליון ליש"ט בגלל תשלום של 131 מיליון ליש"ט לשחקנים. וגם בגלל שחיתות, פר־אקסלנס. האחיין של פיטר סטורי, למשל, קיבל 60 אלף ליש"ט בשנה כדי להיות "מתאם תקשורת עם השחקנים". גם אחרים קיבלו משכורות מגוחכות. לא רק השחקנים. במיוחד פיטר סטורי, שחי כמנכ"ל עם המשכורת השלישית הכי גדולה בליגה. אף על פי שזהו אחד המועדונים העניים בליגה.

מאז סשה גאידמק השתלט על המועדון ב־2006, פומפי פשוט חיה מעבר ליכולותיה הטבעיות. הבעלים החדש והעשיר, שהאוהדים כל כך אהבו מכיוון ש"השקיע" מיליונים בבניית הקבוצה, כמעט לא השקיע כלום בתשתיות - בהן האצטדיון ומגרש האימונים - אהם אהם, כמו בית"ר ירושלים. זה הותיר את המועדון ללא נכס משמעותי ובדרך לליגת המשנה. כן, המועדון זכה בגביע, אבל הוא משמש כיום תמרור אזהרה לשאר המועדונים שחיים הרבה מעבר ליכולתם.

ומנגד, סטוק סיטי, קבוצת הפרמיירליג, הודיעה בסוף השבוע שעונת 2008/09 מחקה כל חוב חיצוני ורשמה רווח נקי של 503 אלף ליש"ט. משפחת קואטס, הבעלים של הקבוצה הצנועה מ־2006, השקיעו בעיקר בתשתיות המועדון והאצטדיון, בריטניה סטאדיום. המשפחה הבטיחה השקעות נוספות, בעיקר בתשתית מגרש האימונים. סטוק סיטי, בניגוד לפורטסמות', תישאר בפרמיירליג עוד שנים רבות - השנה הקבוצה עוד עשויה לזכות בגביע.

האורווה. חורבה צילום: טל שחר

עדיין אפשר לשנות

בסוף העונה אמורה להסתיים העבודה על האצטדיון החדש בפתח תקווה, שיחליף את אצטדיון האורווה הביזיוני. שני יציעים גדולים משני צדי המגרש כבר הושלמו באצטדיון החדש, וסך התכולה שלהם תהיה כ־12 אלף מקומות. בצד הדרומי של האצטדיון שוקדים כרגע על קבלת האישורים המתאימים לבניית יציע נוסף שבו כ־4,000 מקומות. ייתכן גם שבצד הצפוני, שכעת הוא קיר בטון ריק ועצוב, תיבנה עוד טריבונה שתגדיל את תכולת האצטדיון ל־20 אלף.

לשם מה צריך אצטדיון של 20 אלף איש להפועל ומכבי פתח תקווה? לא ברור. למה לא השקיעו פחות כסף בבניית אצטדיון יותר קטן, קומפקטי וחם? גם לא ברור.

בכל מקרה, הסוגיה החמה כעת היא איך לקרוא לאצטדיון: אוהדי הפועל פתח תקווה רוצים לקרוא לו על שם נחום סטלמך ז"ל - גדול שחקני פתח תקווה בכל הזמנים ומי שכונה "ראש הזהב"; יש גם מי שמעוניינים לקרוא לו אצטדיון עירוני (סקסי מאוד); ואחרים מדברים על כך שיקראו לו על שם תורם גדול לעירייה. ואולי, רק אולי, יש אופציה רביעית (שאף אחד לא מדבר עליה): מכירת זכויות שם לחברה מסחרית. עיריית פתח תקווה צריכה להוציא מכרז על מכירת זכות השם עבור עלות אחזקת האצטדיון.

מדובר בסכום שכנראה לא יהיה יותר ממיליון שקל בשנה, ויעניק לחברה הזוכה במכרז חשיפה יפה ובעיקר חיובית למשך כמה שנים. אחרי שהחוזה יסתיים ייתכן שהסכום עוד יעלה. בכך עשוי האצטדיון החדש גם להיות רווחי וגם לא בור תקציבי.

ואולי עדיף לקרוא לו פשוט האצטדיון העירוני ולחכות עוד 20 שנה עד שייהפך ל"אורווה 2".