כדורגל ארגנטיני: יש כסף באקדמיה

לכל קבוצה בארגנטינה יש כינוי, לפעמים שניים או שלושה - שם שמלווה את המועדון ומתמצת את ההיסטוריה או את האופי שלו. לריבר פלייט קוראים "המיליונרים", כי פעם, לפני 80 שנה, זה היה המועדון הכי עשיר במדינה. אבל בזמן שריבר פלייט הגדולה מדשדשת, במגרש וגם בחשבונות הבנק, זוכה לאחרונה קבוצה אחרת לכינוי "המיליונרים החדשים" - ראסינג קלוב.

את הקלאוסורה, העונה שסוגרת את השנה ושנפתחה לפני חודש, פתחה ראסינג עם ניצחון מרשים והתייצבה בתום המחזור הראשון בראש הטבלה. מאז הגיעו שלושה הפסדים רצופים ובקבוצה כבר מחפשים מאמן חדש. בפגרה האחרונה בנתה הקבוצה סגל התקפי וחזק, ובשכונת אווז'נדה שבפרברי בואנוס איירס כבר התחילו לחלום על אליפות ראשונה מאז 2001. אבל בעוד ההישגים על המגרש מאכזבים למדי, השינוי המרכזי שהתחולל לאחרונה בקבוצה הוא דווקא לא ספורטיבי, אלא פיננסי. "לה אקדמיה" (הכינוי של ראסינג, זכר לתארים הרבים שבהם זכתה בתחילת המאה ה־20) נהפכה בתוך עשור מקבוצה בפשיטת רגל מוחלטת למועדון חזק מבחינה פיננסית. איך זה קרה? יש להצלחה הזו שתי סיבות מרכזיות.

רוכשים ומשביחים

הראשונה, מכירת שחקנים. הקבוצות בארגנטינה, יותר מאשר במרבית הליגות בעולם, נשענות באופן דרמטי על הכסף שמגיע מעסקאות כאלה. יותר מ־1,100 שחקנים ארגנטינים משחקים ב־63 מדינות ברחבי העולם ומספקים לקבוצות בארגנטינה את המרכיב המרכזי בהכנסות שלהן - 34%. עובדה זו יוצרת מעגל חיים ברור בכדורגל הארגנטיני (והדרום אמריקאי בכלל): המועדונים מאתרים את גאוני הכדורגל כשהם עוד ילדים, רוכשים אותם תמורת סכום נמוך, ו"משביחים" אותם כדי למכור אותם שנים ספורות לאחר מכן לקבוצה אירופית גדולה תמורת מיליונים, בדולרים או ביורו. התהליך הזה גורם לכך שהליגות המקומיות אינן נהנות מהכישרונות הגדולים כשהם בשיא הקריירה שלהם, אלא רק כשהם צעירים (לפני היציאה לאירופה) או מבוגרים (אחריה). אבל לקבוצות ביבשת אין ברירה אמיתית.

אוהדי ראסינג קלוב צילום: אי פי אי

בהקשר זה עשתה ראסינג בתקופה האחרונה כמה עסקאות מוצלחות: בחשובה שבהן נמכר פרנקו סוקוליני בן ה־19 לאופנהיים הגרמנית תמורת 6 מיליון דולר. עסקאות המכירה של חוסה שפר לבנפיקה מפורטוגל ושל פרנקו סוסה ללוריין הצרפתית הוסיפו לקופת המועדון עוד 2 מיליון דולר בסך הכל. נוסף על כך, מחזיקה ראסינג בזכויות מכירה של שחקני עבר שלה, וכך היא גזרה קופון גם מהמעבר של ליסנדרו לופז מפורטו לליון (עסקה של 24 מיליון יורו) ומהמעבר של של דייגו מיליטו מגנואה לאינטר (עסקה של 22 מיליון יורו). הסכומים הללו, שהם עצומים בקנה מידה ארגנטיני, אפשרו לראסינג בפגרה האחרונה לחזק את הקבוצה בשורה של כוכבים.

מועדון החמש

הסיבה השנייה והחשובה לא פחות הם האוהדים של האקדמיה. יחד עם בוקה ג'וניורס, ריבר פלייט, אינדפנדיינטה וסן לורנסו, ראסינג קלוב משתייכת למה שמכונה בארגנטינה מועדון החמש - שבו חברות הקבוצות המצליחות והפופולריות במדינה. לפי סקרים שנעשו בשנים האחרונות, כ־4% מאוהדי הכדורגל בארגנטינה מעדיפים את האקדמיה על פני כל קבוצה אחרת. אחד האוהדים האלה, ואולי המפורסם מכולם, הוא הנשיא לשעבר נסטור קירשנר, להתמודד בשנה הבאה על כהונה נוספת. לאור ההתערבות הגסה של הממשל בשנה האחרונה בכדורגל, יש כבר מי שרומז שהתמיכה של קירשנר אינה מזיקה, בלשון המעטה, למצבה הכלכלי של קבוצתו.

אבל התרומה של האוהדים למועדון רחוקה מלהסתכם בעזרה הפוליטית. ציבור האוהדים של ראסינג מוכתר פעם אחר פעם בסקרים שונים כאחד ממחנות האוהדים הנאמנים והפנאטיים ביותר בעולם, מה שזיכה את מועדון האוהדים שלה בכינוי "מספר 1". לדוגמה, בזמן משחק אחד בשנת 2001 מילאו אוהדי הקבוצה בו בזמן שני אצטדיונים נפרדים - האצטדיון שבו התקיים המשחק וכן אצטדיונה הביתי של הקבוצה שבו הוצבו מסכי ענק ששידרו את ההתמודדות. ועוד משהו: ב־1997 כיסה את היציעים של אצטדיון פרון, מגרשה של ראסינג, דגל בגודל של 187 על 40 מטר, שהיה אז הגדול בעולם.

אהדה ששווה כסף

האהדה הפנאטית הזו מיתרגמת כמובן גם לכסף - במכירות מנויים, כרטיסים למשחקים ומוצרים נלווים. הכרטיסים שנמכרים באצטדיון עם ההכנסות ממנויים מהווים יחד כ־16% מההכנסות של המועדונים בארגנטינה, וכאן אין לאקדמיה מתחרים. מאז שעברה הליגה הארגנטינית ב־1991 לשיטה של שתי עונות בשנה, מדורגת ראסינג שלישית במכירת כרטיסים, שנייה רק לריבר פלייט ובוקה ג'וניורס הענקיות. בעונה שהתקיימה לפני שנה עקפה ראסינג את בוקה והתמקמה במקום השני עם מכירות של 148 אלף כרטיסים, 6,000 יותר מאשר בשנה שלפני כן. ועוד נתון שמצביע על נאמנות האוהדים - בקלאוסורה של 2008 סיימה ראסינג עונה איומה במקום האחרון בליגה, ועדיין רק בוקה וריבר מכרו יותר כרטיסים ממנה.

כדי להבין את חשיבותם של האוהדים להצלחת המועדון צריך ללכת כמה שנים אחורה. ב־1999, בעקבות שורה ארוכה של חובות, הוכרזה הקבוצה פושטת רגל. נשיא הקבוצה כבר הכריז אז: "ראסינג קלוב חדלה מלהתקיים". אבל האוהדים שלה חשבו אחרת. במחזור הליגה הראשון הקבוצה לא הורשתה לשחק בגלל מצבה הכלכלי. עובדה זו לא הפריעה לעשרות אלפי אוהדים למלא את אצטדיונה של הקבוצה ולשיר במשך 90 דקות מול דשא ריק, "ראסינג, לא ניתן לך ליפול", ו"בשביל לסגור את ראסינג תצטרכו להרוג אותנו".

יום האוהד

מאז מציינים האוהדים מדי שנה, בכל 7 במרץ, את "יום האוהד של ראסינג". במקביל, נערכו אז הפגנות המוניות מול בניין הקונגרס בבואנוס איירס, עד שנמצא הפתרון. חובות הקבוצה נפרסו לכמה שנים ומונה לה נאמן כמנהל. גם האוהדים תרמו את חלקם ורבים מהם העבירו כסף לכיסוי חובות המועדון, עד שב־2008 הצליחה ראסינג להחזיר את החוב במלואו. עכשיו היא גם רוצה אליפות. מאות אלפי האוהדים שלה יודעים שבאקדמיה הכל אפשרי.