106 מיליון צופים לא מפזרים את העננה השחורה

CBS, הרשת ששידרה את הסופרבול ה-44 (סופרבול 2010), רשמה רייטינג כמוהו לא היה כבר שני עשורים באמריקה – 46.4%. 106 מיליון אמריקאים נדבקו לטלוויזיות שלהם לצפות בניו אורלינס סיינטס נלחמת על המגרש ובסיכויים שניתנו לה מחוצה לו, בלאס וגאס, ומביאה תואר ראשון בהיסטוריית המועדון. היה זה תואר לו ציפו במיוחד בעיר שהוכתה על ידי הוריקן קתרינה לפני קצת יותר מארבע שנים.

לא פחות חשוב הוא ה"Share", או נתח הצפייה מסך הטלוויזיות הפתוחות - ובזמן המשחק, שבע מכל עשר טלוויזיות שנפתחו, היו על CBS.

גביע לומברדי. שווה אלצהיימר? צילום: אי פי אי

היה נחמד, ועכשיו מכות

בעוד שבפוטבול מסכמים עונה נהדרת נוספת במספרי שיא, הקרקע כבר בוערת במקומות רבים.

שני נושאים מטרידים את מנוחת הליגה - הסכם השכר שמסתיים בעוד שנה, ונתונים חדשים על משמעות האכזריות במשחק, קרי: הסכנות הכרוכות בו.

נתחיל בהסכם השכר, שכן גם בשתי הליגות הבכירות האחרות (כדורסל ובייסבול) עומד לפוג תוקף ההסכם הקיבוצי שחותמים הבעלים מול נציגי השחקנים.

כל הליגות מתמודדות עם בעיה דומה: עלייה מטאורית בשכר השחקנים, שמגיע בפוטבול ובכדורסל עד כמעט 60% מסך ההכנסות. וכמו בכל ריב כלכלי איכותי, גם כאן לעובדות יש חשיבות משנית, ולתחושת הצדק – או היעדרה – יש את קדמת הבמה.

הבעלים טוענים שהאווירה הכלכלית השתנתה, בעוד שהשחקנים מריחים ניצול ציני של המשבר; הבעלים אומרים שהם צריכים כסף כדי להשקיע באפיקי הכנסה חדשים, והשחקנים אומרים, זהו עלה התאנה של החמדנות הישנה.

דהמוריס סמית', ראש ארגון שחקני הפוטבול (NFLPA), נשאל לפני זמן מה, "בסולם של אחד עד עשר, מה הסיכוי להשבתה של הליגה מצד הבעלים?”. סמית' ענה מבלי לחשוב, “14”.

בסכסוכי עבודה רבים נוצר מצב שבו הבורר קרוב יותר לבעלים מתוקף מעמדו החברתי, הכנסתו, ובמקרים רבים מעגל הקשרים שלהם. כך גם בפוטבול האמריקאי - ארגון השחקנים, שחרף השכר האסטרונומי של הפרטים בו הוא בסופו של דבר איגוד מקצועי, פוגש במתווך שהוא בן המילייה של הצד השני בוויכוח.

הקומישינר, רוג'ר גודל, שנמצא בתווך בין הניצים, איננו באמת מתווך נטול פניות. לפי הנתונים שגודל חושף בכל הזדמנות מאושרת, מתוך גידול של 3.6 מיליארד דולר שנרשם בהכנסות הליגה מאז 2006, קיבלו השחקנים 2.6 מיליארד, ואילו הבעלים הפסידו 200 מיליון דולר.

בכל ראיון מייצג גודל את האנשים שמשלמים לו את שכרו - בשפתו, בעמדותיו, ובהשקפת עולמו. וברור כי השחקנים אינם מרוצים מכך. כל אלו מצביעים על כך כי הסופרבול הבא, ב-2011, עשוי להיות האחרון תחת התנאים הנוכחיים, ויתקיים רגע לפני הארמגדון של החיים שלאחר ההסכם הקיבוצי - חיים ללא תקרת שכר אולי; חיים בהשבתה.

רוג'ר גודל, "הקומיש". נוטה לצד בעלי הקבוצות צילום: אי פי

היה מכות, אבל מי זוכר

נושא אחר, רגיש לא פחות, הוא דו"ח שחשף את הנזק המצטבר של המשחק. הנושא נחשף על ידי הסופר והסוציולוג מלקולם גלאדוול במגזין הנחשב, "ניו יורקר”, באוקטובר האחרון.

לפי הדו"ח, שחקני פוטבול מקצועיים ייפצעו בראשם או ייחלו במחלה הקשורה לזיכרון בסבירות הגבוהה פי חמישה מאשר באוכלוסיה הכללית. ובגילאים 30 עד 49, הסבירות מזנקת לפי 19 מאשר באוכלוסייה הכללית. שיעור החולים באלצהיימר בקרב שחקני פוטבול לשעבר גדול פי 15 מאשר באוכלוסייה הכללית. בנוסף, מכות הראש החוזרות ונשנות בפוטבול מוליכות לאבדן זיכרון, דיכאון כרוני, מחלות נפש והתקפי טירוף - ולפתע כל ההתנהגות הנוקשה האלימה וחסרת ההסבר של שחקני הפוטבול נצבעת באור חדש.

כעת מדברים על שינוי השיריון והקסדה, אבל האם בליגה לא התעוררו מאוחר? האם אנחנו לא בדרך לגל של תביעות ענק? בואו נקווה שכן. ובואו נקווה שכל המערכת הסרוחה שהחביאה – איך, למען השם? – את כל הנזקים שהיא גרמה לשחקנים, תשלם על כך ביוקר. אחרי הכל, האם הבעלים היו מסכימים לפעול במשרד בו הסבירות לסרטן הלבלב גבוהה פי חמישה או פי 15? קשה להאמין. הם גם לא היו מדחיקים את זה, וגם לא היו מקבלים חוות דעת שפוטרת מישהו מאחריות על כך, כפי שפוטרים רופאי הקבוצות את התלונות הכרוניות של השחקנים. אם כבר, היו נתרמים סכומי עתק למחקרים בנושא. אבל לבעלים, ולמערכת כולה, בתקשורת וברפואה, היה עדיף לשתוק – וכך עשו.

כעת מדברים על כך ששחקני הפוטבול גדלו, התחזקו והואצו בשנים האחרונות (סטרואידים, מישהו?) ומשם גדל הנזק. וזה כבר פשוט מצחיק. האם מכה הגונה משחקן פוטבול בשנות ה-80 לא היתה עושה את הנזק בראש? העובדה שהנושא נחקר כל כך מעט מראה בעיקר על האינטרסים שלא ייחקר.

אבל גלאדוול, שמוכר מספרי השיווק שלו וזווית הניתוח המעניינת שלו, טרף את הקלפים. כעת בקונגרס מדברים על המחקר שלו. וכעת הורים יחשבו פעמיים לפני שיאפשרו לילד לשחק פוטבול. ותביעות עתידיות יביאו את הקרבות לבית המשפט.

ולכן הסופרבול שהיה מסמן את תחילת סוף עידן הפוטבול כפי שהכרנו אותו. שחקנים מוגנים יותר ישחקו באופן שונה. החוקים ישתנו להגן על השחקנים. והליגה תתמודד עם משבר שיחות השכר, אם כי פיתרון אינו נראה לעין כעת.

למי שמחפש אור בקצה המנהרה, זה לא הסיפור בשבילו. כרגע נראה כי גם האלצהיימר שמובטח לשחקנים לא ישכיח את המתחים שבינם לבין הבעלים.