הקליפרס והניקס?! הלהיט של ה-NBA?!

אחרי פתיחה איומה ונוראה לעונה, שתי קבוצות הכדורסל החביבות על כותב שורות אלה, ניו יורק ניקס   ולוס אנג'לס קליפרס, סגרו חודשי דצמבר טובים ונהפכו להפתעת הליגה - במקביל להתאיידותה של סקרמנטו. פתאום ליגת ה־NBA נראית מעניינת הרבה יותר: בנקודת האמצע של העונה שתי הקבוצות נמצאות במפתיע במרחק נגיעה מהפלייאוף, דבר שלא קרה הרבה שנים.

בארון דיוויס. מתחיל להשתלם צילום: אי פי אי

מעט סופרסטארים

הקליפרס עושים זאת לאחר שקללת המועדון פגעה שוב בקבוצה: הפעם בברכו של הרכש החדש והנוצץ - הרוקי בלייק גריפין מאוקלהומה. ולמרות זאת, בהנהגת המאמן מייק דנליבי, הפוינט גארד הבעייתי בארון דיוויס והסנטר הלבן כריס קיימן הקבוצה מצליחה להידבק לכמה קבוצות מרובות כישרונות: יוטה, יוסטון, אוקלהומה סיטי, ממפיס וניו אורלינס.

הניקס, מצדם, מפתיעים בעונה סבירה למרות מיעוט הכישרון בסגל, שמורכב בעיקר מהסנטר דיוויד לי וגוויות מהלכות בעלות שכר גדול מדי וחוזה שיפקע בתום השנה הנוכחית ויפנה לקבוצה מקום תחת תקרת השכר. על הדיסהרמוניה הניו־יורקרית מפקחים דוני וולש, הג'נרל מנג'ר, והמאמן ההתקפי מייק ד'אנטוני. וכך, אף שהקבוצות האלה היו הפכים גמורים בעשור האחרון, הן עושות זאת בדרך דומה: עם מעט מאוד סופרסטארים, מאמן דומיננטי וקיצוץ בשכר.

וחשוב מכל - הן מצליחות בצד העסקי.

הצלחה פיננסית

נתחיל מלוס אנג'לס. בדבר אחד הקליפרס תמיד הצטיינו: בקרת תקציב. ככה זה כשיש לך בעלים קמצן כמו דונלד סטרלינג, שרכש את הקבוצה ב־1981. סטרלינג, שתמיד מתואר בעיתונות הספורט כחמדן שמתעניין רק בשורה התחתונה, מעמיד תוצאות מרשימות (גם אם לא על הפרקט). ולמרות השנאה לקליפרס בתקשורת, והקושי למצוא אוהדים בשוק השני בגודלו באמריקה - כשמולו משחקת היריבה הכי אטרקטיבית (הלייקרס) - סטרלינג מצליח לשמור על שורת רווח.

כך, אותה קבוצה נלעגת הצליחה להציג רווח תפעולי ממוצע של 14 מיליון דולר בשנה בעשור האחרון, ולא פחות חשוב מכך - רווח זה לא ירד מ־10 מיליון דולר בשום עונה, גם לא ב־2008/9 השחונה. סטרלינג הצליח לעשות זאת גם כשתקציב הסגל צמח בעקביות, מכ־30 מיליון דולר בתחילת העשור עד כ־64 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות. העונה, אגב, ירד תקציב הסגל לכ־57 מיליון דולר.

ההישג של הקליפרס מדהים עוד יותר לעומת שאר הקבוצות ששוויין כ־300 מיליון דולר ומטה, עשר במספר. כל הקבוצות האלה, שנמצאות בעשירון התחתון של הליגה מבחינת שווי, הציגו בשנה שעברה הפסד תפעולי שנע בין 2 מיליון דולר ל־16 מיליון דולר.

ואולי חשוב מכל: בזמנים שבהם מחנק האשראי עדיין לא נעלם מהעולם, והאיום על קבוצות בחובות גדל - הקליפרס היא אחת משלוש קבוצות בודדות בליגה ללא חוב (לצד דטרויט והניקס).

דנילו גלינארי. הפתעה במזרח צילום: איי אף פי

חייבים לחזור לפלייאוף

מהצד השני של אמריקה, הניקס נאבקים במזרח על מקום בפלייאוף, וכאשר היריבות שלך הן מילווקי, שרלוט ושיקגו, המאבק קל בהרבה מזה של הקליפרס.

לניקס חשוב במיוחד לחזור לפלייאוף. ריצת הפלייאוף של הלייקרס בשנה שעברה הכניסה לקופות הקבוצה כ־20 מיליון דולר (כ־11% מסך ההכנסות), והקבוצה היחידה שמתחרה בהכנסות פר משחק באל.איי היא הניקס. זו הסיבה שתחת ניהולו המביך של איזיאה תומאס, הקבוצה השקיעה שנה אחר שנה בסגל יקר מתוך מחשבה שהופעת פלייאוף תקדש כל אמצעי.

הניקס קבעו אפוא שיא היסטורי: ממוצע שכר של 105 מיליון דולר בשש השנים האחרונות. והמירוץ אחר הזנב נמשך בשנים שחונות של ניהול נורא, ששיאן בכך שהקבוצה הובילה את טבלת השכר שבע שנים רצופות לאורך העשור האבוד שהסתיים זה כבר, ובתמורה קיבלה אפס הופעות פלייאוף.

אבל שנות איזיאה הסתיימו, והמועדון מחדש את עצמו. זה לא קשה, אגב. לניקס יש פריבילגיה נדירה למדי, שכאשר התקציב יורד מתחת לרף 100 מיליון דולר הקבוצה מתחילה להרוויח, גם בשנים קשות. והניקס חזרו בשנתיים האחרונות לרווחיות תפעולית והצליחו לקצץ את הוצאות השכר בכשליש, לכ־73 מיליון דולר. בתום העונה, אגב, יירד הסכום הזה לכ־50 מיליון דולר, מה שיאפשר לקבוצה להסתער על לברון ג'יימס, כריס בוש או דוויין ווייד. 

מחכים ללברון

סופרסטאר אמיתי בסגל חשוב גם מכיוון שהאולם הביתי, המדיסון סקוור גארדן, ייכנס לשיפוץ מסיבי בקרוב. וכל קבוצה אוהבת להבטיח לעצמה יציעים מפוצצים בעונה הראשונה באצטדיון חדש או מחודש. זה עוזר לתקשורת לשבח את השיפוץ. זה עוזר לאוהדים לשכוח את היציעים הנוסטלגיים. וזה עוזר לנו לכתוב כתבות על ניהול מוצלח. לידיעת הקורא לברון ג'יימס.