מבחן לעוצמה האפריקאית

באוקטובר השנה הודיעה ההתאחדות לכדורגל בגרמניה ששחקני הנבחרת שיגיעו למונדיאל בדרום אפריקה יידרשו ללבוש אפוד מגן במדינה מוכת הפשע. "משך הזמן שהשחקנים שוהים מחוץ למלון צריך להצטמצם למינימום", גילה גינתר שנלה, ראש חברת האבטחה הפרטית BaySecur, שמטפלת בבטיחות ובאבטחה של נבחרת גרמניה. "כשהם יוצאים הם צריכים להיות מלווים בשומרי ראש חמושים והשחקנים צריכים ללבוש אפוד מגן".

היו לא מעט אנשים שהאשימו את ההתאחדות לכדורגל בגרמניה בפרנויה והיסטריה, אבל כיום - לאחר שנבחרת טוגו הותקפה על ידי מורדים באנגולה, ארבעה מאנשי הצוות שלה נהרגו ושחקנים נפצעו - אף אחד כבר לא יופתע אם כל השחקנים של כל 32 הנבחרות שיגיעו לדרום אפריקה ילבשו אפוד מגן.

דידייה דרוגבה. שווי שוק של 30 מיליון יורו, משכורת של 5.5 מיליון יורו בשנה צילום: רויטרס

דווקא במגמת שיפור

אליפות אפריקה באנגולה היתה אמורה להיות התחלה של שנה מעניינת, מלאת אתגרים, גורלית וכיפית לכדורגל באפריקה - אבל במקום זאת 2010 החלה בצורה הטרגית ביותר.

נשמעות קריאות לביטול התחרות; נשמעות קריאות להחזרת השחקנים לקבוצות שלהם באירופה (שגם ככה מתקשות לקבל את זה ששחקנים חשובים שלהן עוזבים באמצע העונה לחודש); נשמעות קריאות אפילו לביטול המונדיאל בדרום אפריקה.

לא עם הדברים האלה רצה הכדורגל באפריקה להתעסק בתחילת העשור השני של המאה ה־21. אחרי הכל, נעשתה התקדמות שיווקית אדירה (ספונסרים לא מעטים כגון פומה ואורנג' משקיעים הון כדי לפרסם את עצמם באליפות אפריקה). גם מבחינת המתקנים יש שיפור וגם מבחינה מקצועית. כן, הארגון עדיין מגמגם ונגוע בשחיתות, אבל למרות הקשיים החברתיים העצומים (מלחמות, איידס, חובות אדירים שרק גדלים לעולם המערבי ועוד) הכדורגל האפריקאי במגמת שיפור.

ובכל זאת, האפריקאים נלחמים על כך שיכירו בכדורגל שלהם - ולא רק בכדורגלנים שלהם. וזאת מלחמה קשה נגד עולם כדורגל יורוצנטרי ברובו.

די לקולוניאליזם!

מאבקי הזהות אינם זרים לאפריקה. הכדורגל הגיע ליבשת בזכות הקולוניאליזם, וכמו באירופה התפשט מהר ביבשת. השליטים האירופים הביעו חשדנות בקשר להתפתחות של הכדורגלנים האפריקאים. ב־1913, הברון פייר דה קוברטן - מייסד המשחקים האולימפיים וקולוניאליסט נלהב - חשש ש"גזע דומיננטי יראה דומיננטיות ספורטיבית על גזע אחר, מה שעשוי לעורר מרדנות". ולכן דרש שלא יאפשרו לאפריקאים לשחק כדורגל.

מובן שזה לא קרה, ולאורך השנים שימש הכדורגל שסתום לחץ לביטוי רגשות אנטי־קולוניאליסטיים ועזר גם למדינות להשיג עצמאות. אנשים כמו בנג'מין ננמאדי אזיקוואה, פוליטיקאי ממולח, טייקון תקשורת ונשיא ניגריה, הקים את מועדון האתלטיקה ZAC כדי שאנשי כל השבטים יוכלו להיפגש ולשחק כדורגל. "זיקי" עשה זאת במלחמת העולם השנייה לאחר שלא התקבל למועדון הטניס של יורבה משום שהיה בן שבט איגבו.

קבוצות הכדורגל של ZAC נהפכו למעין אגודה שהתפזרה ברחבי ניגריה תחת השלטון הבריטי. זיקי השיג מהבריטים אישור להקמת מעין ליגה כדי לגייס כסף למאמץ המלחמתי של הבריטים בנאצים, אבל השתמש במשחקים - שלפניהם ארגן מסיבות ריקודים - כדי להרצות לאנשים נגד הקולוניאליזם של בריטניה. הוא הפציר באנשים שיתכוננו לעצמאות "בתוך 15 עד 20 שנה" - הראשון שעשה זאת באירועים פומביים גדולים - ובאמת ב־1960 הבריטים עזבו. זיקי מונה לנשיא הראשון של ניגריה.

הכוח השחור

הכדורגל היה אחת הדרכים להבליט את הלאומיות החדשה באפריקה, וטורנירים בינלאומיים רבים צצו להם בסוף שנות החמישים ושנות השישים, כשרוב מדינות אפריקה קיבלו עצמאות. איאן הוואקי, מחבר הספר "רגלי הזיקית - הסיפור של הכדורגל האפריקאי", מבליט בספרו את דמותו של קוואמה נקרומאה, המנהיג הראשון של גאנה, שראה בסמלים הלאומיים חשיבות גבוהה, וזיהה את הכדורגל כגורם מאחד במדינה של שבטים נפרדים, שגבולותיה צוירו על מפה באירופה מבלי להתחשב בהבדלים התרבותיים והדתיים.

הוא דאג להשקיע כסף רב בנבחרת הכדורגל של גאנה (הכוכבים השחורים) וד"ר וויליאם נארטאה, היסטוריון מאוניברסיטת גאנה בלאגון, אמר: "נקרומאה ראה בכדורגל מדיום שיכול להביא לשינוי בפוליטיקה המקומית ובפוליטיקה הלאומית. הוא דאג לשחקני הנבחרות, לארגון הנבחרות וסידר לשחקנים הכנסה קבועה - עבודות בחברות ממשלתיות, למשל". נקרומאה רצה להציג את רעיון ה"כוח השחור" ושלח את הנבחרת למשחקים באנגליה ובספרד (אפילו נגד ריאל מדריד), כשעל חזה השחקנים מתנוסס הכוכב השחור - סמל אפריקאי מובהק.

עמנואל אדאביור אחרי המתקפה נגד נבחרתו. לא ישחקו בגביע אפריקה צילום: איי פי

מלחמה על זהות

כיום, בתחילת 2010, כך נראה, יוצאות המדינות האפריקאיות למלחמה על זהות הכדורגל שלהן, שבהרבה מובנים היא הזהות הלאומית שלהן. את הביקורות על כך שאליפות אפריקה מתקיימת כל שנתיים ובאמצע העונה משמיעים גם השחקנים אפריקאים באירופה ולא רק מאמנים וראשי קבוצות המתוסכלים. שחקנים כמו קולו טורה ממנצ'סטר סיטי אומרים: "השחקנים האפריקאים נקרעים בין שני דברים חשובים מאוד - הגאווה הלאומית והמקום שבו אנחנו מוצאים את פרנסתנו".

הצמיחה בייצוג השחקנים האפריקאים בליגות הבכירות באירופה היתה מסיבית בשנים האחרונות. גם המשמעות שלהם לכל קבוצה צמחה.

 דידייה דרוגבה וסלומון קאלו (חוף השנהב), ג'ון אובי מיקל (ניגריה) ומייקל אסיין (גאנה) הם שחקנים חשובים מאוד בצ'לסי; יא יא טורה (חוף השנהב) וסיידו קייטה (מאלי) הם בורג מרכזי בקישור של ברצלונה; מאמדו דיארה (מאלי) עוזב את הקישור של ריאל מדריד בזמן מכריע בעונה; אלכס סונג (קמרון) ועמנואל אבואה (חוף השנהב) משמעותיים למערך של ארסנל; אינטר תצטרך להסתדר ללא סמואל אטו (קמרון). ויש עוד ועוד שחקנים אפריקאים שבלעדיהם מאבדות קבוצות עוצמות אדירות.

ייתכן שמאוד בקרוב הכמות והאיכות של השחקנים האפריקאים יחייבו את פיפ"א ואת התאחדות הכדורגל של אפריקה (CAF) לשקול לשנות את אליפות אפריקה לאומות. אם לא ככניעה נוספת לאירופים, אז כעדות לעוצמה האפריקאית של השחקנים של היבשת באירופה.