תבין מר סטרן, אנחנו רוצים אותם מופרעים

נפתח בבקשה ישירה מהקומישינר של ה־NBA דיוויד סטרן: תחזיר מהשעיה את גילברט ארינאס, כוכב הוושינגטון וויזרדס שהיה מעורב בקרב שליפות אקדחים בחדר ההלבשה של הקבוצה.

מר סטרן היקר, גילברט הוא אחד השחקנים היחידים שעוד מספקים עניין בליגה שלך. גם שחקן וגם אישיות. תלמד אולי מליגת הפוטבול, שבה כל קבוצה כבר שווה פי שלושה מאשר בליגה שלך: הפגמים של השחקנים הם מה שאנחנו אוהבים בהם. אחרי הכל, בעקבות פרשת טייגר וודס מגוחך להאמין במה שאתה מאמין, שיש שם בחוץ איזה ספורטאי־על שהוא גם אדם מושלם. לא מעניין אותנו אנשים מושלמים. אנחנו אוהבים את הג'וקרים ואת השיכורים ואת הבריונים. אנשים משעממים יש לנו מספיק בעבודה, ובחתונות — אנחנו לא רוצים לראות אותם גם על מגרש הכדורגל.

ארינאס עם חברו לקבוצה. סטרן לא מבין צילום: MCT

השולף המהיר ב־NBA

וכעת לעניין עצמו: גילברט ארינאס (27), הכוכב המטורלל של הוויזרדס, אוהב לעדכן את הבלוג שלו, את הטוויטר שלו, וכמובן להמר באלפי הדולרים בפוקר. הוא כמובן אינו הראשון שאוהב להמר — קדמו לו כוכבי ענק כמייקל ג'ורדן, שהימר על כל דבר שזז, וחברו הטוב של ג'ורדן, צ'רלס בארקלי. והיו עוד רבים וטובים שאהבו לזרוק את הכסף שלהם על הימורים.

ארינאס נכנס עם כל הקופה על הקריירה שלו, לאחר תקרית האקדח שמסעירה את עולם הספורט.

הדיווחים סותרים. חלק טוענים שהאקדחים נשלפו ממש, ואילו האחרים אינם מציינים זאת. הסיבה להימצאות כלי נשק בארונית של ארינאס מקורה בעימות בינו לבין ג'וואריס קריטרטון הצעיר, על רקע התערבות במשחק פוקר טקסס־הולדם, שזו הגרסה האובר־פופולרית של הפוקר, שכובשת כל חלקה טובה על פני כדור הארץ.

ארינאס, כך התברר, היה חייב לקריטרטון כ־25 אלף דולר וסירב לשלם. לפי אחת הגרסאות, קריטרטון אמר שאילו היה יכול, היה יורה לארינאס בברך. הכוכב, שרץ עם הכלב שלו על הליכון, החליט להשתעשע עם קריטרטון והחביא בארונית שלו שלושה אקדחים, אחד מהם טעון, כדי לאפשר לעמיתו לקבוצה לבחור אחד — ובכך להביא את הפרשה אל סופה בצורה הומוריסטית. חלק מהעדים למה שהתרחש בחדר ההלבשה טוענים כי העימות היה חריף יותר.

הוויזרדס, שניסו לסגור את הסיפור בלי שייוודע לליגה דבר קיומו (כי ככה עובדים בוושינגטון), נכשלו. המשטרה נכנסה לעניינים וגילתה את אחד האקדחים בחדר ההלבשה. ה־NBA החמירה ב־2005 את מדיניות הליגה בנוגע לאחזקת נשק, ומאז קרו שתי תקריות, עם השחקן הבעייתי סטיבן ג'קסון (שארלוט) ועם סבסטיאן טלפייר הזניח (קליפרס).

דיוויד סטרן לא חשב שיש בזה משהו מבדח והרחיק את ארינאס מהליגה.

מה עובר על גילברט?

אוהדי הספורט נחשפו בשנה האחרונה לרבדים רבים בתרבות הספורט שלא ידעו על קיומם. עולם הסופרסטארים התרחק מהתפיסה שזה בעצם אותו עולם כמו של האוהדים (רק בבתים קצת יותר גדולים).

כמו יחסי הגומלין בין המעמד הבינוני לחוג הסילון, גם בספורט אין עוד קשר בין סגנונות החיים של מעמד האוהדים ומעמד הסופרסטארים. אם האוהד הממוצע עובד כל חייו בשביל הפנסיה, לומד למזער סיכונים ולרכוש רק מה שהוא יכול, וגם את זה בתשלומים, הסופרסטאר הממוצע מגיע בגיל 25 לממון שעשוי להספיק לו לכל חייו. אלא שאותו סופרסטאר שחי בספירה אחרת לחלוטין מהאוהד פונה כברירת מחדל לחיים של רדיפת סיכונים וסיפוקים מיידיים בהיעדר ההכוונה והניסיון הראויים.

כך, כמוטייגר וודס, שחקן הגולף רודף כוכבניות הפורנו והיצאניות, גם ארינאס מוצא לעצמו ריגושים מחוץ למגרש. ככה זה כשיש לך חוזה של 111 מיליון דולר לשש שנים. הימורים, מכוניות, מסיבות, אתם יודעים. סגנון החיים המהיר.

ולכן קשה שלא לאהוב את ארינאס. ראשית, בניגוד לרוב הספורטאים האחרים, עושה רושם שהוא מתעקש בכל מחיר לפוצץ לעצמו את הקריירה. שנית, מי יכול לפתוח עוד עשור בליגת הילדים הטובים שמצחצחים שיניים של דיוויד סטרן? גם האוהדים של וושינגטון מראים לו הרבה אהבה (ששווה כסף): כשהוא לא משחק הרייטינג של משחקי וושינגטון יורד ב־31%. ולכן אין ברירה אלא לאחל לארינאס להצליח על המגרש, לשוב לרמת האולסטאר שהציג בעבר, ולקוות שהוויזרדס לא יפנו לבטל את חוזה הענק שלו.

בעצם הוא נותן לנו השראה כשגם בעולם הפוקר הוא ממשיך לעשות את מה שתמיד עשה — להמר על כל הקופה, כל הזמן.