עשור של השקעות גרועות
המגמות ששלטו בספורט הישראלי בעשור האחרון היו השקעות גרועות של מיליונרים ומיליארדרים בקבוצות, ותהליך ההתנתקות מהאנשים החשובים ביותר לספורט המקצועני — האוהדים
העשור בספורט הישראלי התחיל בתחושת הגועל מהתנהגות שחקני נבחרת הכדורגל במוקדמות יורו 2000 — משחקים שנגמרו, כזכור, בהשפלה מול דנמרק ובפרשת נערות הליווי. הנבחרת הגדולה של אז, שהיתה מרגשת ושכונתית וישראלית לטוב ולרע, נותרה איתנו. חלק מהשחקנים בה נשארו במשחק - בצוותי האימון, חלק כפרשנים וחלק כאושיות חיי לילה. את שמות המשתתפים באורגיה עם נערות הליווי התקשורת מעולם לא פרסמה. הכדורגל הישראלי מעולם לא הקיא אותם מתוכו. הסדק הגדול באמון שבין הקהל לכדורגל הישראלי נוצר אז. במשך הזמן הסדק הזדהם עוד ועוד, וכיום הוא במצב הגרוע ביותר מאז ומעולם.
עמרי כספי במדי סקרמנטו. השראה טהורה צילום: איי פי אמיר רנד היה בשנת 2001 ילד חמוד בן 15 שבא לראות את משחק האליפות של מכבי חיפה שאותה הוא אוהד, ונרמס על ידי אוהדים מופרעים, רשויות אטומות ושוטרים טיפשים. הוא איבד כל יכולת לחיות חיים נורמליים. בחדרו מודבק הסטיקר "מכבי חיפה היא החיים שלי". הטיפול בפרשה מצד מכבי חיפה והכדורגל הישראלי בכללותו היה מחפיר. ורק ב־2009 זכו הוריו של רנד בפיצויים על הסיוט שהם עוברים ויעברו כל חייהם. לרנד איחלו האשמים החלמה מהירה וכל הבבל"ת הזה, אבל האסון לא הוביל לשינוי מהותי במגרשים ביחס לאוהדים. קני דלגליש, מנג'ר ליברפול לשעבר, הגיע לכל אחת מ־96 המשפחות שאיבדו את אהוביהם באסון הילסבורו, ששינה את פני הכדורגל האנגלי והפך אותו לאיכותי והעשיר ביותר באירופה. דלגליש, שחקני ליברפול ומנהלים בקבוצה שומרים עד היום על יחסים חמים עם משפחות האוהדים ששילמו את המחיר האולטימטיבי בגלל הקבוצה. בישראל לא נעשה חשבון נפש רציני בעקבות אסון רנד. כיום, מעטים ההורים הישראלים שישלחו את ילדיהם לבד למשחק בליגה הישראלית. אפשר להבין אותם.
רובי שפירא חי את החלום. הוא השקיע מיליונים בקבוצת נעוריו, הפועל חיפה, והביא אותה לאליפות היסטורית. ב־2001, לאחר שאיבד את רוב הונו, התאבד. הפועל חיפה נותרה ללא נכס משמעותי וללא סיכוי ממשי להיות קבוצה גדולה בכדורגל הישראלי. להבדיל,לוני הרציקוביץ' היה הבעלים של מכבי תל אביב והשקיע ממיטב כספו כדי לזכות באליפות אחת. כמו שפירא גם הוא השקיע בעיקר במשכורות מנופחות, ובהכנסות מליגת האלופות כיסה את חובות עבר. את הקבוצה מכר לאלכס שניידר ללא נכס ממשי, ללא מחלקת נוער בריאה, עם סגל שחקנים חלש, וללא סיכוי להיות כוח מרכזי בכדורגל הישראלי בשנים הקרובות. שניידר הבין את הקטע אחרי שנה ועזב. כעת מנסים במכבי תל אביב לבנות מחדש מותג ספורט שהיה אמור להיות הגדול ביותר בכדורגל הישראלי.
ארקדי גאידמק נכנס בסערה לכדורגל ולכדורסל הישראלי באמצע העשור עם הרבה טקס בישבן. הוא שפך כספים אדירים כדי להחתים את מיטב השחקנים של ליגת העל בחוזים שגם היום, לאחר שקוצצו ב־50%, נראים מוגזמים. מר גאידמק רכש את בית"ר מסיבות פוליטיות והחליט לעזוב אותה ברגע שהבין שקשה לקנות קולות של אוהדי כדורגל — ולא משנה כמה אליפויות אתה מביא להם. כשאימפריית העסקים שלו קרסה, הותיר את בית"ר ללא נכס משמעותי, עם מחלקת נוער בינונית ובידי גומא אגייאר, דמות מוזרה מאמריקה. כמו הרציקוביץ' ושפירא לפניו (ודניאל יאמר בזמנו ואחריו) גם הוא היה מנהל קבוצת כדורגל כושל, שהזרים הרבה כסף שבסופו של דבר הלך לאיבוד. והרשויות עמדו מנגד ולא עשו דבר.
בעשור שמסתיים חיזקה מכבי חיפה את מעמדה כקבוצה הטובה ביותר בכדורגל הישראלי — וזאת בזכות השקעה סולידית וחכמה של הבוס, יעקב שחר. קמפיין ליגת האלופות, שמכסה הפסדים של כמה עונות, הופך אותה למועדון כדורגל ישראלי עם שווי אמיתי. הפועל תל אביב רודפת בצעדים קטנים אחר המערכת המשומנת של שחר, אבל לירוקים יש יתרון של זמן וניסיון. גם יש להם מבנה בעלות ברור והרבה יותר אוהדים. גם העשור הבא יהיה שלהם.
לא מעט כסף הושקע במתקני ספורט על ידי מפעל הפיס והמועצה להסדר הימורים בספורט (טוטו־ווינר). הטיפול בכסף הזה היה שערורייתי. מועצות מקומיות שאין להן מושג בבניית מתקני ספורט הסתבכו עם בנייתם והרבה כסף בוזבז. זה הביא לדעיכה של הספורט המקצועני והותיר ערים רבות עם מתקנים שלא ראויים למאה ה־20, ובוודאי לא למאה ה־21. מתקן טוב עשוי להיות רווחי. הוא עשוי לעזור לחיי הקהילה בעיר ולדימוי העצמי שלה ותושביה. הלקח לעשור הבא הוא להשקיע את הכסף בצורה חכמה יותר ולתת לחברות בינלאומיות מוכחות לבנות את האצטדיונים.
הפועל קטמון הוקמה על ידי אוהדי הפועל ירושלים שמאסו בניהול ובהתנהלות המגוחכת של בעלי הקבוצה שלהם, ויקטור יונה ויוסי סאסי. מכבי קביליו יפו הוקמה על ידי אוהדים שראו את הקבוצה האגדית שעליה גדלו נעלמת מהמפה. הפועל אוסישקין תל אביב הוקמה על ידי אוהדים שסלדו מהמחשבה שאדם כמו שאול אייזנברג מנהל את הקבוצה שלהם. בינתיים הקבוצות שורדות וחלקן אף פורחות. מכבי קביליו יפו בראש טבלת הליגה שלה. הפועל תל אביב הישנה פורקה לחלוטין, והדרך של הפועל החדשה לליגת העל סלולה יפה. אם יש משהו שיכול להחזיר את האמון של האוהדים בכדורגל ובספורט אלו הן קבוצות האוהדים, שצומחות בצורה אורגנית ונכונה. הרשויות, כולל התאחדות הכדורגל בישראל, צריכות עוד להפנים זאת.
הפועל אוסישקין. הדרך קדימה היא קבוצות אוהדים צילום: עמית מגל גל פרידמן הביא את מדליית הזהב הראשונה והיחידה בינתיים לספורט הישראלי. הוא כיום מאמן את נמרוד משיח שגם כן רשם הצלחות בינלאומיות ועשוי להיות מדליסט באולימפיאדה ב־2012. ישראל אינה מצטיינת ביותר מדי ענפי ספורט. אין לה גם סיכוי להצטיין ביותר מדי ענפי ספורט. הוועד האולימפי ומנהל הספורט הבינו זאת — באופן כללי — אבל עדיין המדינה ממשיכה להשקיע את מעט הכסף שיש (משרד הספורט בישראל הוא משרד הספורט בעל התקציב הקטן ביותר בעולם המערבי) בענפים שאין סיכוי לרשום בהם הצלחה עולמית. שוב, מעט הכסף צריך להיות מושקע בצורה חכמה יותר.
מוני פנאן התאבד ב־2009 והשאיר אחריו מהומה במכבי תל אביב ובכדורסל הישראלי. חשיפת "בנק פנאן" עדיין לא הניבה פירות של ממש לחוקרי הפרשה, אבל זה היה עוד אירוע — לאחר קרב ארוך ומכוער בין בעלי המניות של מכבי תל אביב — שפגע אנושות במותג הספורט החזק במדינה. עדיין אין קבוצת ספורט ישראלית
שמתקרבת להכנסות של מכבי תל אביב, אבל נותרה השאלה אם תוכל הקבוצה לשמור על כוח הפיננסי ללא החשיפה בערוץ פתוח, ללא ישראלים משמעותיים בסגל וללא הסלוגן התמים שמכבי היא הקבוצה של המדינה.
וכמה נקודות אור: הוקמהמינהלת ליגת ווינר בכדורסל שמצליחה לקדם מבחינה כלכלית ושיווקית את הענף; עמרי כספי הגיע ל־NBA ואף מככב בקבוצתו. השראה טהורה לדורות של כדורסלנים ישראלים צעירים; גיא אסולין בברצלונה, בן סהר באספניול, ניר מנצור בריאל מדריד, באיירן מינכן בודקת את אייל גולסה (באמת!) — יש כאן בסיס לנבחרת כדורגל סבירה בעשור השני של שנות האלפיים; בונים אצטדיונים חדשים בפתח תקווה, נתניה, באר שבע, עכו, חיפה ועוד. הם אמורים להיות מוכנים עד אמצע העשור.
