אירועי העשור בספורט האמריקאי

מרץ 1999 - השקת NBA TV

במקביל לחתימת חוזי שידור חסרי תקדים בהיסטוריה של ה־NBA, משיק הקומישינר דיוויד סטרן גם ערוץ פרטי לליגה. האמריקאי הממוצע לא ממש נהר אחרי ערוץ ה־NBA, וב־2003 כבר הושק ערוץ שמתאים לו הרבה יותר: הערוץ הרשמי של ליגת הפוטבול. ואולם למרות מיליון ערוצים ותחרות מצד הניו מדיה, לחותם ההצלחה אחראי דווקא טים ברוסנאן, סגן נשיא לעסקים של ליגת הבייסבול. ברוסנאן השיק בינואר השנה, באיחור עצום לעומת מתחריו, את ערוץ MLB, שמגיע למחצית מיקום הטלוויזיה האמריקאי - 53 מיליון בתי אב. איך? בזכות מודל עסקי נכון: מחיר נמוך והכנסת שותפים אסטרטגיים. בערוץ ה־MLB שותפות רשתות הכבלים קומקאסט, טיים וורנר כייבל ו־DirectTV. ולכן היה להן אינטרס כפול (גבייה רגילה ונתח מהרווחים) לדחוף את הערוץ למנויים. כמובן, לבייסבול יש גם הרבה תוכן להציע - ליגה שנמשכת יותר מחצי שנה שבה משוחקים משחקים רבים בכל יום בשבוע. התוצאה: בשנה אחת הצליחו בבייסבול לעשות את מה שבפוטבול ובכדורסל לא הצליחו בעשור.

2002 - ליגת הבייסבול מתחילה בשידורי משחקים בלייב סטרימינג

לייב סטרימינג? כבר ב־2002? למי בכלל היה פס רחב אז? ובכן, אלה שאלות טובות, אך התוצאה נותרת בעינה: הלייב סטרימינג של ה־MLB נחשב למתקדם ולרווחי בעולם. היום מכניס הסטרימינג לבייסבול כ־40 מיליון דולר, סכום אדיר לעומת מה שמצליחים להכניס אירועי ספורט באינטרנט.

שחקני אריזונה קרדילנס. אמריקה שיוצאת למלחמות גם אוהבות לראות אותן על מגרש הפוטבול צילום: אי פי אי

2009-2000 - אמריקה מתרדנקת

ההתרדנקות (מלשון רד נק) של אמריקה באה לידי ביטוי גם בספורט. ענפים שמציגים מהירות וכוח פרחו, בעוד אחרים פרחו פחות. שימו לב מה קרה לשווי הקבוצות בספורט במקביל לתנועה ימינה על המפה הפוליטית של אמריקה: בהוקי, שהוא ספורט קנדי־אירופי (שגם סבל מניהול כושל ומשביתה ארוכה), טיפס שווייה הממוצע של קבוצה ב־50%. בכדורסל ובבייסבול טיפס השווי הממוצע בכ־100%. ובפוטבול טיפס השווי הממוצע של קבוצה ב־140%. אמריקה, שיוצאת לשתי מלחמות, היא אותה אמריקה שאוהבת לראות את המלחמה השבועית של הגלדיאטורים של ה־NFL בהיי דפינישן. ענף ספורט אחר שנהנה מפריחה הוא נאסקר, וגם הוא מבוסס על מאפיינים של הרד נק: בירה ומנועים גדולים.

2003 - יציאת הספר Moneyball: The Art of Winning an Unfair Game

ספר הספורט של העשור הראה כיצד אפשר להצליח בתקציב נמוך, אם עוקבים אחר סט של חוקים, והעיקרי שבהם: מה שאתה רואה הוא מה שאתה מקבל. מאחורי היצירה החשובה הזו עומד בילי בין, המנג'ר של אוקלנד אתלטיקס (אייז), קבוצת בייסבול שמעמידה בתקציבים נמוכים קבוצות שנלחמות להגיע לפלייאוף שנה אחר שנה. אוקלנד נמצאת בצד הלא נכון של גשר הזהב. מולה סן פרנסיסקו, שוק גדול יותר, עשיר יותר ומפורסם יותר, ובו משחקים האויבים המושבעים — הג'איינטס - שלמרות תקציבי עתק לא מגיעים רחוק יותר מהאייז. ספרו של בין זיהה כי השוק של שחקני ספורט לוקה בתמחור יתר של כוכבי ענק ושל שחקנים צעירים מאוד שמזוהים כבעלי פוטנציאל להיות כוכבי ענק, ואילו תמחור קטן יחסית מודבק לסתם שחקנים טובים. הספר נהפך לקלאסיקה בן ליל ולספר הדרכה לקבוצות שרוצות להתחרות בלי לאבד את התחתונים בקרב המחירים על הכוכבים. מאז קמו קבוצות רבות שמשחקות "מאני בול", ובהן בולטות בהצלחתן פלורידה מרלינס בבייסבול ויוסטון רוקטס ב־NBA.

2006-2003 - הגם אתה, סטרואידוס?

ב־2003 נפלה הפצצה שחשפה את מה שכולם יודעים: בשני העשורים הקודמים נהיה השימוש בסטרואידים ובחומרים משפרי ביצועים אחרים בבייסבול למגיפה של ממש. כל הסופרסטארים - בארי בונדס, מארק מגווייר, חוזה קונסקו ורוג'ר קלמנס - השתמשו בסטרואידים. למרות ההכחשות הגורפות, נחשפו ראיות ועמן התפרסמו שמות רבים, שנחרכו על ידי התקשורת ובסופו של דבר הודו בשימוש, והדרך לחיי הנצח בהיכל התהילה שבקופרסטאון נחסמה עבורם. הבייסבול, כעסק, שרד את השערורייה בציון עובר בקושי, אך האמון בין האוהדים לבין השחקנים נפגע קשות וסלל את הדרך לחוסר האמון הכללי שיש בספורטאים כיום מבחינה אתית.

דצמבר 2006 - UBS קובע שווי של 28 מיליארד דולר ל־ESPN

מהו הנכס החשוב ביותר של חברת וולט דיסני? מתברר שספורט. דיסני, שבאותו דצמבר קסום היתה שווה כ־71 מיליון דולר, היא הבעלים של ESPN, תאגיד הספורט העצום, שהוא 40% משווייה של החברה־האם. איך? בבעלות דיסני ארבעה ערוצי ספורט אמריקאיים, 24 ערוצים בינלאומיים ב־11 שפות, רשת לספורט מכללות, תוכן סלולרי, אתר אינטרנט ומשחקי קונסולות. ומעל הכל, סימן ההצלחה האולטימטיבי - ערוץ הספורט בישראל מעתיק מהם כל פורמט אפשרי. באותו דצמבר חשף בנק ההשקעות UBS מהי השלגייה האמיתית בסיפור של דיסני.

טייגר וודס. ספורטאי העשור, סיפור העשור צילום: אי פי אי

2009 - טייגר וודס חוצה רף הכנסות של מיליארד דולר

בלי קשר לסנסציית חדר המיטות של טייגר וודס, הגולפאי המוכשר עשה את מה שאף שחקן לפניו לא עשה: הרוויח מיליארד דולר. באמצעות שליטה מוחלטת בענף הספורט וחוזי ענק עם מיטב המותגים, ובהתבסס על תדמית של ספורטאי נקי ואדם הגון, שלשל וודס לכיסו כ־100 מיליון דולר לעונה מפרסים ובעיקר מחסויות. במשך העשור צבר את הונו, וכעת, לאחר שנחשפה תדמיתו האמיתית כחובב נערות בלונדיניות, אשתו מאשרת את הסכום העצום והיא תובעת ממנו 300 מיליון דולר - מחצית מהונו שנותר אחרי שדבק בסגנון חיים של האלפיון העליון.

2009 - עידן הבעלות הזרה נפתח

סינים (קליבלנד קאבאלירס) ורוסים (ניו ג'רזי נטס) כבר הגיעו לכדורסל. בקרוב נראה בוודאי בעלים רוסים בהוקי, ואולי מקסיקנים בבייסבול. בסך הכל, יותר קבוצות ספורט עומדות למכירה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה. ואולי זה רק סימבולי להפיכת הספורט מענף בעל פן תרבותי־חברתי לעסק שמבוסס על הקלישאה "הכל בשביל האוהדים". שכן עוד ועוד קבוצות ספורט נמכרות לאנשים שבינם ובין האוהדים אין שום זיקה תרבותית, חיבור רגשי או קשר אחר כלשהו.