הכדורגל הישראלי מסכם עשור עגום
קרב בין מאמן הנבחרת לבין יו"ר ההתאחדות מסכם עוד עשור כושל של ענף הספורט הפופולרי במדינה
אח, איזה כיף לסיים קמפיין מונדיאל כושל עם לכלוכים הדדיים בין המאמן הלאומי לבוס שלו, יו"ר ההתאחדות לכדורגל.
למי שלא יודע, דרור קשטן, מאמן הנבחרת עד סוף המונדיאל (וכן, אין לו עבודה ובכל זאת הוא ממשיך לקבל כסף) תקף את לוזון באופן שלא משתמע לשני פנים. "שלוש וחצי שנים אני מועסק בהתאחדות ובתקופה זו אבי לוזון פגע בי בכל דרך אפשרית. כיכבתי אצלו בפרסומים שליליים ללא הפסקה".
דבריו הקשים של קשטן מגיעים מספר שעות לאחר שלוזון טען בוועדת החינוך, הספורט והתרבות של הכנסת כי קשטן הוזמן אליה אבל בחר להבריז. כמובן שכל העניין לא נפסק והמשיך בתגובה על תגובה ותגובה על תגובה של תגובה (והכל בפחות מ-24 שעות).
לוזון. הכדורגל הישראלי עמוק בביצה צילום: טל שחר
סיכום עשור עגום
השנה היא עוד מעט 2010 והכדורגל הישראלי מעולם לא נראה כה מפגר. לוזון יכול לטעון עד מחר שהליגה שלנו היא השישית בטיבה באירופה; והוא יכול להצביע על ההצלחות היחסיות של הפועל תל אביב ומכבי חיפה בגביעים האירופים; וגם על זה שרק פוליטיקה אנטישמית קטנה מנעה מאלירן עטר לזכות בשער השנה של פיפ"א - אבל האמת היא שמעולם הכדורגל שלנו לא היה במצב כה גרוע מבחינה ציבורית. אנשים לא מגיעים למגרשים העלובים; הרייטינג בשפל חסר תקדים, אפילו היקף ההימורים על המשחקים בישראל מצטמק למינימום. המשחק הפך לשולי בחיי החברה בישראל - בניגוד למגמה העולמית.
וזה בדיוק בגלל הלכלוכים כאלה כמו אלו שבין קשטן ללוזון, שני האנשים שאמורים להיות הבכירים והמכובדים ביותר בכדורגל הישראלי. לכלוכים שלאף אחד לא ממש איכפת מהם, רק לאנשי הכדורגל בישראל.
ח"כ זבולון אורלב סיכם את התחושה הרווחת בציבור הישראלי לאחר הדיון הדל על כישלונות נבחרת ישראל לאורך השנים. "יש פה גילדה סגורה שמתבשלת במיץ של עצמה", אמר אורלב לאביעד פוהורילס, "לכולם יש אולי כוונות טובות, אבל אולי צריך לצאת מהקופסה ולחשוב אחרת".
יש משהו בדברים של אורלב, שהוסיף כי "מעולם לא נתקלתי בכזו חוסר היענות מצד אנשים שהוזמנו לדיון. אפילו בדיונים עם ההשכלה הגבוהה, שרואה את עצמה כאליטה ויכולה להגיד לי 'מי אתה שתבקר אותנו', ההיענות יותר גדולה".
מאבדים את מעמד הביניים
כל מי שחי את הכדורגל הישראלי מבחוץ מבין את מה שאורלב הבין. הכדורגל הישראלי, הכדורגלנים, המאמנים, אנשי התקשורת (שפעמים רבות הם הכדורגלנים והמאמנים) חיים בביצה וכיף להם.
הסגירות הזו עולה ביוקר לכדורגל הישראלי שמאבד את הלקוחות שהכי חשובים לו - מעמד הביניים. על הדרך הוא גם מאבד ילדים רבים שההורים שלהם רוצים להרחיקם כמה שיותר מסצנת הכדורגל הסגורה והמלוכלכת.
הדלת סגורה כמעט באופן הרמטי. אפילו ארגון האוהדים הרשמי של כל האוהדים בישראל, "היציע", מתקשה לקבל לגיטימציה מגופי הכדורגל הרשמיים בישראל. וזה גוף שקיבל את האישור הרשמי של התאחדות האוהדים באירופה ואופ"א.
אנחנו נכנסים ל-2010 והכל בכדורגל הישראלי יישאר כפי שהוא. היו בטוחים. לוזון וחבריו לביצה לא יצאו מאף קופסה וימשיכו להתנהל כפי שהכדורגל הישראלי מתנהל: מוועדת סטרשנוב, שהמליצה על שינויים מרחקי לכת במבנה ההתאחדות, התעלמו כמעט לחלוטין; התקשורת היא הרי אנטי-ציונית ולכן אסור להקשיב לה ומי הם בכלל האוהדים שנשאל אותם מה הם רוצים (הסקר המקיף האחרון שעשו בהתאחדות לכדורגל בקרב עם ישראל היה לפני חמש שנים בערך). אה, בקרוב לוזון ייבחר לעוד קדנציה, על סמך העבודה המופלאה שלו כמנהיג הכדורגל הישראלי, ולא שתהיה לו אופוזיציה כלשהי. אופוזיציה זה למשטרים חלשים.
ואולי זה מה שהם רוצים. שאף אחד כבר לא יתעניין במשחק. שהוא יישאר אצלם לתמיד. עם החמימות של הביצה; 500 צופים בממוצע במגרשים; 200,000 שקל הכנסה מספונסרים ל-16 קבוצות ו-0.9% רייטינג למשחק. שיבלו להם.
