נפילת האימפריה

אבישר שיינמן נראה כמו בחור טוב. בחור שנראה כמו מישהו שאפשר לסמוך עליו. אולי אלו הכתפיים הרחבות, אולי המבט הלא מתחמק, אולי לחיצת היד האיתנה. הוא נראה כמו הסמ"פ שתמיד הערכתם. יש בו משהו שמשדר אמינות עוד לפני שהוא מוציא מילה מהפה.

מי זה? ובכן אבישר שיינמן היה יכול להיות ג'ודוקא מצטיין. נחסוך מכם את הפוליטיקה הפנימית של איגוד הג'ודו - יש שני ארגונים מרכזיים, מיטב וג'ודוקאן; בכל אופן, לצערו של שיינמן, הוא נפל קורבן לפוליטיקה ולאיגוד שחוסר המקצועיות היה בעוכריו. הקריירה שלו נבלמה פעם אחר פעם.

איגוד הג'ודו - ענף שסיפק לישראל הצלחות בינלאומיות רבות, כולל מדליות אולימפיות - היה כל כך לא מקצועי עד שהוחלט לבסוף לבחור ועדת מינויים שתעזור במינוי האנשים הטובים ביותר לתפקיד. וכך, על ראשי האיגוד הונחת המינוי של אורן סמדג'ה, מדליסט אולימפי, כמאמן הנבחרת. אודי וקס, שייצג את ישראל באתונה 2004, יהיה המנהל המקצועי, ויותר אנשי מקצוע יקבלו החלטות.

יואל רוזבורוב. ספורטאים נפגעו בגלל פוליטיקה צילום: טל שחר

"תנאים בלתי אפשריים"

סבב המינויים הנוכחי מגיע לאחר שהמאמן האוסטרי שמונה על ידי הוועד האולימפי בישראל, הוברט רורור, עזב את איגוד הג'ודו. "התנאים היו בלתי אפשריים בשבילו לעבוד", מגלה איש ג'ודו בכיר בישראל. "מי שלא רצו אותו כאן לכלכו עליו, לא נתנו לו ממש לעבוד". אולי עכשיו, אחרי שוועדת המינויים סיימה את העבודה שלה, יחזור הספורט להתנהל במקצועיות. אולי, ואולי לא. אחרי הכל, ההנהלה הישנה עדיין נותרה במקומה. כביכול המינויים קיבלו את אישורה, אבל שום דבר לא בטוח. בוועדה מקווים שמעתה יתחיל האיגוד להתנהל במקצועיות. יותר ספורטאים לשעבר יתפסו מקום בניהול, וספונסרים, עשירים אינדיבידואלים וחברות שנרתעו מחוסר המקצועיות של האיגוד בעבר, יחזרו להפנות כספים לאחד הענפים שלישראל יש ב ויתרון יחסי (מסורת, מאמנים, פופולריות וכו') על פני מדינות רבות.

איפה הספונסרים?

מה עם שיינמן? כיום הוא מאמן ילדים בחוג שהוא מנהל, ומקווה לחזור לנבחרת. הוא וג'ודוקא אחר, אסף זוהר, מקבלים תמיכה מהולמס פלייס, רשת חדרי הכושר. יש משהו מאוד טבעי בחדרי כושר שמעניקים חסות לספורטאים ממקצועות כגון ג'ודו. יש גם משהו מאוד טבעי בחסות של חדרי כושר, חברות משאיות, חברות דלתות או סורגים למקצוע כמו ג'ודו. למה זה לא קרה עד עכשיו, אף על פי שמדובר בסכומים קטנים מאוד יחסית לכדורגל ולכדורסל? האיגוד היה חולה ואף ספונסר לא רצה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

זה מה תקבלו שתקישו "אליפות ישראל בג'ודו 2009" בגוגל צילום מסך

"גראנד סלאם ג'ודו"

יש הרבה עיוותים בספורט הישראלי. תוצאה של אנשים שלא מבינים שום דבר ובכל זאת מקבלים תפקידים משמעותיים. כך, למשל, הוחלט שהקצבות יועברו רק לענפי ספורט עם ליגה — זאת למרות העובדה שלא לכל ענף ספורט מתאימה ליגה. לעתים קרובות ענפי ספורט יכולים לחיות רק מתחרות לתחרות - ומדי פעם לחגוג עם "גרנד סלאם" או "אליפות הארץ", שתקודם ותשווק כמה שבועות לפני כן, ותצליח להביא צופים שאינם חובבי ספורט או בני משפחות ספורטאים.

ג'ודו, למשל, הוא ענף ספורט שהיה עשוי לחיות טוב מאוד מ"גראנד סלאם". אבל זה לא ממש קורה כאן (בניגוד למה שקורה באירופה). מישהו בכלל ידע שמתקיימת אליפות ישראל בג'ודו ביום חמישי הקרוב? אתם יודעים מה, גם אם תרצו ללכת לאליפות הג'ודו לא תדעו בדיוק איך לעשות את זה.

אם תקלידו בגוגל "אליפות ישראל בג'ודו 2009" — האתר הראשון שיצוץ לכם יהיה בעל הכותרת "איגוד הג'ודו", וכותרת המשנה תכלול את הניב המודרני המזמין: "אתר זה עלול להזיק למחשב שלך". לא, זה לא ממש שיווק מצוין.

אינטרנט? מה זה?

"לאיגוד ההיאבקות ולאיגוד הסיף אין כלל אתר אינטרנט. שני האיגודים האחרים — בעלי הישגים משמעותיים באליפויות בינ"ל — כלל לא טרחו לעדכן את לוח התחרויות באתרי האינטרנט שלהם", אומר יפתח שילוני, מנכ"ל משותף בפורטל "מזיעים" (www.meziim.co.il) לקידום תרבות הספורט בישראל. "התנהלותם של האיגודים מייצגת את ההתייחסות של רוב ענפי הספורט בישראל אל הקהל הישראלי — התעלמות מוחלטת. הדבר נכון לענפי הספורט האישיים והקבוצתיים, האולימפיים והלא־אולימפיים".

שילוני טוען כי ברוב התחרויות אין בכלל מישהו שאחראי ל"חוויית המשחק". ההתעלמות מהקהל היא כמעט אינהרנטית — כאילו האיגודים בכלל לא רוצים שיבואו לראות אותם.

חוויה משפחתית? מה זה?

מן הסתם כשאין קהל ולא עושים מאמצים להשיג קהל, הכסף היחיד שנכנס לאיגודים מקורו בממשלת ישראל. ומובן שזה לא מספיק — כי זו הממשלה המערבית שנותנת הכי מעט לספורט. העניין הוא שהאיגודים האלה, שרובם הגדול חיים אך ורק על כספים ציבוריים, לא יודעים איך לשווק את עצמם, והממשלה, והטוטו־ווינר ומפעל הפיס והעיריות ממשיכים לתת להם כספים. לפי ועדת בורוביץ', יותר כספים יועברו לאיגודים שיפעלו לפי הדרישות של מינהל הספורט (בקרוב, כך מקווים במשרד הספורט, גם יחייבו את כל האיגודים למנות בוגרי מינהל עסקים שיעמדובראשם), ואולי הגיע הזמן שגם משרד הספורט ידרוש סטנדרט מסוים של שיווק לאירועים האלה.

"איגודי הספורט צריכים להפנים שעליהם להפוך את תחרויות הספורט לזירה חווייתית ואטרקטיבית לקהל הישראלי", אומר שילוני. "אין סיבה שבגרמניה יהיו 4,500 צופים בתחרות של טניס שולחן או שמגרשי הבייסבול בארה"ב יארחו עשרות אלפי נשים וילדים. אין סיבה שבילוי באירוע ספורט לא ייהפך לחוויה משפחתית מהנה".