ניסוי בקהאם: הצלחה או כישלון?
מצד אחד, הכוכב האנגלי נכשל מבחינה מקצועית וחברתית ב־MLS; מצד שני, הליגה צומחת ומדברים על כדורגל גם ב־ESPN. דיוויד בקהאם משחק כשנתיים וחצי בארצות הברית, שבעצמה נמצאת בשנה ה־25 בפרויקט של 50 שנה. בסופו אמורה ארה"ב להיות אחת ממעצמות הכדורגל העולמיות
ביום ראשון בלילה הפסידה לוס אנג'לס גאלקסי את אליפות ה־MLS במשחק בסיאטל נגד ריאל סולט לייק סיטי לעיני כ-50 אלף צופים. ההפסד היה צורב במיוחד מאחר שגאלקסי, שנחשבה לפייבוריטית, הפסידה בפנדלים. לא במפתיע בצד המפסיד בפנדלים שיחק אנגלי - אחד, דיוויד בקהאם.
דון גארבר, הקומישינר של ה־MLS, היה מרוצה מההעפלה לגמר של בקהאם, השחקן היקר ביותר בליגה והניסוי הגדול ביותר שעשתה עד כה. לבקהאם הצטרף חברו לקבוצה, לאנדון דונובן, השחקן האמריקאי הפופולרי ביותר. "כמובן, זה טוב ששניהם הגיעו לגמר", אמר גארבר.
הרייטינג של הגמר לא הרקיע שחקים, אבל כדורגל בארצות הברית לא בעסק של רייטינג מרקיע שחקים. כדורגל עדיין שואף להיהפך לחלק אינטגרלי בתרבות הספורט המקצועני בארה"ב. ולכן, גארבר יכול להיות מרוצה מכך שביממה שאחרי ההפסד של גאלקסי דיברו בתוכנית "pardon the interruption" של ESPN (סוג של "יציע העיתונות", רק יותר אלגנטי, חכם ונעים לצפייה) על מהות הפנדלים ו"האם זה הוגן". זה כנראה ההישג הגדול ביותר של גארבר העונה.
צמיחה בהכנסות
בניגוד למה שנהוג לחשוב, כדורגל מאוד פופולרי בארצות הברית. 18 מיליון ילדים אמריקאים משחקים soccer וכשבקיץ שעבר הגיע ספ בלאטר, נשיא פיפ"א, לשיקגו וראה מאות ילדים משחקים בפארק הציבורי בשיקגו, אמר לסובבים אותו: "כאן המשקיעים האמריקאים בפרמיירליג צריכים להשקיע, לא באנגליה".
וכאן (כלומר ב־2007) נכנס בקהאם לתמונה. מקצוען הכדורגל האולטימטיבי, מותג הכדורגל האולטימטיבי - השחקן שכיכב במנצ'סטר יונייטד ובריאל מדריד - קפטן נבחרת אנגליה, המדינה שהמציאה את המשחק. הכניסה שלו לכדורגל בארצות הברית לא היתה קלה.
נמתחה ביקורת על הסכומים האדירים שהוא מקבל (5 מיליון דולר בסיס, 1.5 מיליון דולר בבונוסים בסיסיים ועוד כ־20 מיליון דולר בעונה שתלויים במספר כרטיסים, בחסויות ובמרצ'נדייז שהוא וקבוצתו מוכרים); הקבוצה שלו צלעה; מאמנים הוחלפו, האוהדים התאכזבו ובאמצע העונה השנייה שלו דרש לעבור למילאן האיטלקית, כדי לשפר את סיכוייו לשחק בנבחרת אנגליה של פאביו קאפלו, מה שגרר כמובן ביקורות נוקבות ואף שריקות בוז צורמות במגרשים. אפילו חברו לקבוצה, דונובן, "חתך אותו" ("אם מישהו מקבל יותר מכפול מכל אחד אחר בליגה, המינימום שאפשר לבקש ממנו זה להתאמן קשה ולשחק בכל אימון ובכל משחק. אולי הוא לא מנהיג", אמר החלוץ האמריקאי). והכי גרוע: אשתו, ויקטוריה מלהקת הבנות ספייס גירלס, לא הצליחה לשקם את הקריירה המקרטעת שלה.
ולמרות הכל, נראה כי נרשמה עלייה של ממש בפופולריות של המשחק בארה"ב. ולבקהאם יש חלק חשוב בזה.
דברי הביקורת של דונובן הגיעו לשערי עיתונים ודסקסו אותם במהדורות חדשות הספורט האמריקאיות. בגאלקסי אף מסבירים שהם היו בבחינת מוטיבציה לבקהאם ולשאר חבריו לקבוצה להגיע לגמר. נוסף על כך, וזה נראה כעניין סגור, לבקהאם יש אפשרות לרכוש או להיות חלק מקבוצת רכישה של קבוצת כדורגל ב־MLS.
הפופולריות הצומחת של המשחק, כמובן, מתורגמת לכסף. המספרים אמנם ירדו השנה מעט, ירידה של 2% במספר הצופים במשחקים, אבל הקבוצה החדשה בליגה, סיאטל סאונדרס, הצליחה למשוך יותר מ־30 אלף איש למשחק - עשרת אלפים יותר מאשר לכל קבוצה אחרת ובשנה הבאה תעבור ניו יורק רד בולס לאצטדיון משלהם, וגם שם עתידה להיות עלייה ניכרת בהכנסות. בכלל, יותר מ־300 אלף חולצות של בקהאם נמכרו בשנתו הראשונה, עלייה של 700% מהעונה שקדמה לה. יותר מזה, 4 מיליון אמריקאים צפו במשחק הנבחרת נגד ברזיל בגמר גביע הקונפדרציות הקיץ. אלה מספרים בלתי נתפסים מבחינת הכדורגל האמריקאי.
בקרוב, כך מעריכים מומחי שיווק, קבוצות כדורגל יגדילו את ההכנסות מסכום של 20 מיליון דולר בעונה ל־80–100 מיליון דולר בעונה, וזאת בעיקר בזכות הצמיחה האדירה בפופולריות של המשחק.
טים לוויקה, מנכ"ל AEG - החברה שגאלקסי בבעלותה - אמר ל"אובזרבר" ש"עכשיו צריכים להביא יותר שחקנים כמו בקהאם" וש"כעת ישמעו יותר על שחקנים ברמה הגבוהה ביותר שיגיעו לליגה בגללו".
תיירי הנרי עתיד לנחות בניו יורק והערכה היא שעוד שחקנים ברמה גבוהה יגיעו לליגה בזכות חוק בקהאם, שמאפשר לליגה להחתים שחקן אחד על חוזה שגדול יותר מחוזה המקסימום (500 אלף דולר). "אחרי המונדיאל יגיעו שחקנים גדולים ל־MLS ולבקהאם מגיע קרדיט על כך", אומר לוויקה.
בקהאם עצמו יישאר בארה"ב אחרי המונדיאל. בינואר הקרוב הוא יעזוב למילאן, כדי לשפר את סיכויו לשחק בנבחרת של קאפלו, אבל אחרי החוויה הצפויה לו בדרום אפריקה יחזור להשתקע עם ילדיו בארה"ב ולהשקיע בקבוצה אמריקאית. ואז לרכוש קבוצה.
פרויקט ארוך טווח
למרות הצמיחה גארבר וראשי הכדורגל בארה"ב חושבים לטווח ארוך: "אנחנו עבדנו קשה 14 שנה כדי להגיע ליציבות כלכלית ושנהיה עסק בר קיימא", הוא אומר. המאבק של גארבר הוא להפוך את ה־MLS ל"ליגה רלבנטית וליצור מערכת יחסים עמוקה עם קהילת הכדורגל האמריקאית". גארבר ממשיך: "אם היה דבר אחד שאני רוצה להשיג בעשור הקרוב, זה שלרוב האנשים יהיה אכפת מהמשחק, שיהיה אכפת להם מה־MLS".
בינתיים, המשימה לטווח הקצר היא להפוך לספורט המקצועני הרביעי הכי פופלארי בארה"ב. זו חתיכת משימה מבחינה פיננסית, ה-NHL, ליגת ההוקי הקרח של צפון אמריקה (והליגה הרביעית הכי גדולה בארה"ב), מכניסה פי 10 יותר מה-MLS והיא בעלת מסורת מפוארת ואהדה ציבורית נרחבת.
למזלה של ה־MLS גם רמת המשחק עולה. ז'ואן אוליבר, מנכ"ל ברצלונה, מאמין שה־MLS תוכל להתחרות שווה בשווה בענקיות דרום אמריקאיות מברזיל ומארגנטינה, אבל "הכדורגל האמריקאי יצטרך לאנס ארמסטרונג משלו כדי שזה יקרה".
סוניל גאלאטי, נשיא התאחדות הכדורגל של ארה"ב, אומר שהמטרה היא להעפיל לכמה שיותר אליפויות עולם לגילאים צעירים וש"באוכלוסייה של 300 מיליון איש גם אם הכדורגל לא הכי פופולרי, הוא עדיין יכול להצליח ברמה בינלאומית".
גאלאטי רואה את זה כ"פרויקט של 50 שנה". "זה התחיל ב־1984 כשאירחנו את אולימפיאדת 1984 ו־100 אלף איש הגיעו למשחק הגמר של הכדורגל. עכשיו אנחנו בחצי השני של הפרויקט ואנחנו גדלים משנה לשנה. בקרוב נוכל להתנהג בעולם הכדורגל כמו ארה"ב".
בקהאם כמובן אמור לעזור לכל הדברים האלה לקרות ונראה שהוא הצליח - ובגדול. "אני חושב שכשיסתכלו על ההיסטוריה של הכדורגל בארה"ב, שנת 2009 תתברר כשנה היסטורית וחשובה במיוחד", אומר גארבר. ושוב, תודה לבקהאם.